נגמרו השיעורים, גונגין ופליקס יצאו מהמבנה של בית הספר. "פליקס אתה רוצה שנלך לקנות מאפים בבית קפה הקרוב?" פליקס ניסה לחשוב איזה יום היום, וישר נזכר, היום יום חמישי, היום הוא והיונגין צריכים להיפגש 'ללמוד'. פליקס שיחק באצבעותיו "אני צריך למהר הביתה היום" גונגין הינהן "זה בסדר, אפשר ביום אחר ללכת", פליקס חייך "אפשר ללכת מחר!" הוא הצהיר. "אני פנוי מחר אז זה באמת אפשרי", פליקס משך את גונגין לחיבוק ונפרד ממנו לשלום לפני שיצא משער בית הספר. הוא התקדם לעבר היציאה וגונגין החליט לעקוב אחריו רק בשביל להיות בטוח שפליקס יחזור בבטחה הביתה. הוא נעצר כשראה את היונגין עומד ליד השער, נראה שמחכה למישהו.
פליקס הביט מסביבו, מחפש את היונגין שעמד מטר לידו. "אני כאן" היונגין בהה בו, פליקס התקדם אליו באיטיות, חוסר רצון מוחלט להיות לידו. "בוא נלך.." פליקס מילמל. שניהם התחילו להתקדם לכיוון ביתו של היונגין, אבל לרגע היונגין נעצר. פליקס הביט בו בבילבול והיונגין הצביע לכיוון מסויים "בוא ניכנס לשם", פליקס התבונן לכיוון שבו היונגין סימן וראה מין חנות מזכרות ובית קפה ביחד. "אתה רוצה שנלך לשם?" פליקס שאל באי הבנה, "טוב אם אתה לא רוצה להיכנס, בוא פשוט נלך אליי" היונגין נאנח והתחיל להתקדם שוב. פליקס אחז בידו ועצר אותו, הוא אמר לו בטיפה עצבנות "לא בוא ניכנס לשם", כל דבר שיוכל לגרום לפליקס לא לדרוך בביתו של היונגין, מבורך. שניהם נכנסו לשם ופליקס התפעל מהאטמוספרה המרשימה שהייתה שם, המקום היה נראה וינטג'י ובסגנון ירקרק ובז', ציורים של אומנים מפורסמים היו תלויים בקירות של החדר וריצפת עץ חומה כיסתה את האספלט. הריח של העץ היה מורגש מאוד ותחושה של בית עטפה את שני הבחורים. בצד אחד של החדר היה ארון שלם של ספלים וצלחות מקרמיקה, ובאמצע היה שיש שעליו היו עוגות ומאפים מיוחדים. היונגין הביט בפליקס שמבטו היה נראה נלהב מהמקום, וגיכוח נפלט מפיו. פליקס הפנה את מבטו להיונגין, מתעלם מהגיכוח שלו. "בוא נצייר על קרמיקה ונשתה קפה", היונגין הביט מסביבו וחשב על תשובה. "כן אפשר", עיניו של פליקס גדלו וזהרו, חייוך רחב נמרח על פניו. הוא משך את היונגין לקופה ושניהם הזמינו אמריקנו ושני ספלים לצייר עליהם. הם התיישבו בשולחן בקצה החדר והתחילו לצייר, "אני אצייר משהו שדומה לך היונגין", היונגין חייך "אם זה יהיה מכוער אתה תצטער על זה", פליקס הסמיק מחייוכו הפתאומי של היונגין והינהן. שניהם סיימו לצייר, "טוב אתה מוכן להראות את שלך היונגין?", היונגין הינהן ושניהם הראו את הספלים שלהם. פליקס צייר סמור מאוד מכוער על הספל שלו, "מה זה אמור להיות בדיוק?", פליקס גילגל את עיניו "מה לא מזהים? זה סמור! אתה דומה לסמור", היונגין קם ממקומו בעצבנות "איך אני בדיוק דומה לסמור?!" פליקס קם ממקומו גם וקירב את פניו להיונגין, גורם לו להירתע לאחור "הפנים שלך חמודות בדיוק כמו של סמור, אז הסמור הזה דומה לך" היונגין יכל להרגיש את לחיו מאדימות, הוא התיישב במהירות והמשיך לשתות את הקפה שלו. פליקס התיישב גם הוא ולקח את הספל של היונגין, הוא הביט בו בתדהמה. היונגין צייר פרחים יפייפים על הספל שלו "וואו היונגין אתה מצייר מדהים", היונגין נשען על ידו על גבי השולחן "זה יצא לי נורא יחסית לציורים אחרים שלי", פליקס הניד לשלילה במהירות "אתה מדהים היונגין, יש לך כישרון שאין לאף אחד אחר!", היונגין בלע את רוקו, מנסה לא לחייך "אתה מגזים". פליקס התבונן בשני הספלים ונאנח, "זה היה יקר, אבל שווה את זה", היונגין גיכח "זה עלה רק עשרים ושמונה אלף וון, אתה מגזים" פליקס פער את פיו "רק עשרים ושמונה אלף וון? אני עושה את זה בשעתיים של עבודה קשה!", היונגין הופתע לגלות שפליקס עובד, "אתה עובד?", פליקס גירד בראשו "כן.. אבל אף אחד לא יודע מזה, אז תשמור את זה בסוד" הוא שם את אצבעו על פיו, לסמן לו שקט. היונגין חייך, הוא בחיים לא חשב שמישהו שהוא כל כך שונא יגרום לו להרגיש כל כך טוב לכמה שעות. "במה אתה עובד?", פליקס חשב על אם לענות לו על זה "אני עובד בחנות פרחים", היונגין הביט בו בפנים מופתעות "חנות פרחים? מה אתה עושה שם", פליקס השפיל את ראשו ממבוכה "אני מעצב זרים ולרוב משקה את הצמחים, אני לא עובד שם הרבה זמן אז אני לא מתעסק בקופה", היונגין הינהן בהבנה "אולי אקנה ממך זר מתישהו", פליקס גיכח "ולמי תביא אותו?", היונגין חייך חייוך תמים "למישהו שאני אוהב". פליקס הסמיק, היונגין אוהב מישהו?. תחושה של צביטה הורגשה בחזה של פליקס אך הוא מיד העיף את המחשבות המיותרות.
גונגין ראה את פליקס הולך לכיוונו של היונגין וקיווה שזה לא מה שהוא חושב שזה, אבל התקווה שהייתה בו נעלמה כששניהם התחילו לדבר ונעלמו ביחד. "אתה אובססיבי יותר ממני" לחישה נשמעה מאחורי גונגין, דמות מוכרת הופיעה מולו, שיערו היה חום עם גוונים ג'ינג'יים, גופו היה יחסית נפוח ועיניו הביעו מין נוחות מסויימת. "צאן" גונגין אמר, ללא שום רצון להתמודד איתו עכשיו. "למה אתה עוקב אחריו" צאן שאל כשהוא הביט בהיונגין ופליקס הולכים יחדיו. "למה היונגין ופליקס ביחד?" הוא איגרף את ידיו ובא ללכת בעקבותיהם. גונגין עצר אותו "אל תלך, אין לך למה", צאן הביט בו באי הבנה "למה אתה מתכוון? הבן אדם הזה מתעלל בפליקס". גונגין הסתכל עליו בעצבים "אתה לא יודע מה באמת קורה, פשוט תעזוב את זה, אל תגרום לזה להיות גרוע יותר". צאן גיכח "אתה לא מכיר את פליקס יותר טוב ממני", גונגין חייך "אתה מודע למה שקורה כל יום חמישי?", צאן הביט בו בבילבול, גונגין נאנח "כנראה שאתה לא יודע הרבה דברים על חבר שלך" הוא טפח על כתפו של צאן והלך לכיוון ביתו. משאיר את צאן לבדו, כלוא בתוך מחשבותיו של עצמו.
דמעות איימו לזלוג מעיניו של צאן, הוא הרגיש עצב שעובר בכל גופו. הוא החליט לעשות מעשה שישנה הכל בחברות שלו ושל פליקס, הוא החליט לעקוב אחרי שניהם ולראות על מה גונגין דיבר.
הוא הלך אחריהם לבית קפה ועמד מחוץ למקום, מביט בהם דרך החלון. "למה הם ביחד?.." הוא מילמל לעצמו והחליט להתקרב יותר לחלון כדי לשמוע את שיחתם. הוא הופתע לגלות שהם מנהלים שיחה נורמטיבית ביותר, כאילו לא לפני פחות משנה הוא ופליקס היו קורבנות של היונגין.
פליקס עובד? איך הוא לא ידע מזה? למה הוא לא יודע שום דבר על חברו הטוב? למה מישהו שפליקס הכיר השנה ומישהו שהתעלל בפליקס מכירים את פליקס יותר טוב ממנו?.
צאן ניסה למצוא כל כך הרבה תשובות לשאלות שלו אבל רק פליקס יכל לענות עליהם.
הגיע הרגע בו פליקס והיונגין יצאו מהבית קפה והתקדמו לעבר ביתו של היונגין, צאן לא וויתר והמשיך לעקוב אחריהם.
YOU ARE READING
hyunlix fanfic - what's the meaning of love?
Fanfictionפליקס היה נער רגיל שכל מה שהוא רצה זה לחיות חיים רגילים עם חברו צאן, אבל היונגין נכנס לתמונה וגרם לחיים של פליקס להיות ההפך הגמור מרגילים. היונגין הוא העבריין של בית הספר, כל מי שנתקל בו מתחרט על הרגע הזה כל חייו. אחרי שצאן, חברו הטוב של פליקס, גרם...
