hyunlix fanfic - what's the meaning of love?

פרק 5

התיקתוק הרועש של השעון שהיה תלוי על הקיר בחדר הריתוק נשמע באטמוספרה השקטה, פליקס הביט מבעד לחלון, צופה איך החשכה יורדת. הוא הביט על השעון, השעה הייתה כבר חמש. פליקס נאנח והוציא מחברת מהתיק שלו, מתחיל ללמוד את החומר הנדרש כשצאן והיונגין נכנסו לכיתה ביחד עם המורה.  "גם לריתוק אתם מאחרים היונגין וצאן?" המורה ציקצק בלשונו וסימן להם לשבת. צאן נופף בידו לעברו של פליקס, פליקס חייך ונופף לעברו גם, מסמן לו עם היד בהצלחה. חייוכו נעלם כשמבטו הופנה להיונגין שהיה נראה שלא הפריע לו הריתוק הזה - כאילו היה רגיל לזה. "טוב תתחילו ללמוד, עוד כמה דקות אני אושיב אתכם בזוגות, כשתלמיד נוסף יועיל בטובו להגיע." פליקס גירד בראשו, עוד מישהו צריך להגיע?. צאן פיהק ועיניו נעצמו לאט לאט, פליקס ראה את זה וישר זרק לראשו של צאן כדור נייר. צאן ניער בראשו בבבהלה ושלח לעבר פליקס פרצוף חמוץ, פליקס ציחקק וסימן לו להמשיך ללמוד. אחרי כמה דקות צאן ביקש מהמורה לצאת לשירותים, פליקס כבר ידע שצאן רק רצה ללכת להתאוורר קצת כי הוא יודע כמה קשה לו ללמוד זמן רצוף. המורה יצא מהכיתה כדי לבדוק שצאן אכן הלך לשירותים ולא ברח מהריתוק, מה שהשאיר את פליקס והיונגין לבד בכיתה. פליקס ניסה לא לתת לזה יותר מידי חשיבות וצייר ציורים קטנים במחברת שלו, הרגיש כאילו מישהו צופה בו. הוא סובב קצת את ראשו לכיוון היונגין והוא צדק לגבי הרגשתו, היונגין בהה בו. פליקס לחש לו "אתה צריך משהו?" היונגין חייך "אני צריך עט" פליקס בלע את רוקו, הוא לא רצה להתקרב להיונגין, הוא פחד לדעת מה יקרה אם הוא יתקרב אליו. "אז בוא תיקח, אני לא עומד לקום" היונגין גילגל את עיניו וקם מהמושב שלו, הוא התקדם לעבר פליקס ונשען על שולחנו. פליקס לא הביט בהיונגין אפילו לא לשנייה, הוא הוציא מהקלמר שלו עט והושיט את ידו לעבר היונגין כדי לתת לו את העט. היונגין העיף את העט על הריצפה והקים את פליקס, אוחז בו בחזקה, פליקס פער את עינייו והסתכל על היונגין בבהלה "למה אתה מתעלם מהנוכחות שלי? אתה רוצה בכוונה לעצבן אותי?"היונגין שאל בכעס, פליקס הניד את ראשו לשלילה במהירות מצד לצד "אתה מכאיב לי.." הוא לחש. היונגין שיחרר את אחיזתו מפליקס, הוא שם את ידו על הגב התחתון שלו וקירב אותו אליו. הוא התקרב עם פיו לאוזנו ולחש לו "אני שונא שמתעלמים ממני, לא כדאי לך שאני אתעצבן, זה רק יגרום לך לסבול יותר ואתה יודע את זה", פליקס איגרף את ידו ודחף את היונגין ממנו בחוזקה, דמעות הצטברו בעיניו "אתה מבלבל אותי ואני שונא אותך", הוא עצם את עיניו ונשך את שפתיו, פליקס הרגיש מותקף מכל פינה, הוא לא הבין מה הוא הרגיש כלפי היונגין ואיך היונגין מרגיש כלפיו, הבילבול שהוא חש רודף אותו והוא לא יכל להתמודד עם זה יותר. "אתה כל החטיבה הכת אותי וגרמת לי לסבול ועכשיו אתה מראה בי עניין מסויים אבל בכל זאת אתה ממשיך לפגוע בי.. פשוט תפסיק.." ,  פליקס הסתכל עליו כשדמעות זלגו מעינייו ולכמה שניות שקט מחריש אוזניים שרר בחדר. פליקס הסתובב מהר לתיקו והכניס את כל חפציו לתוכו, הוא לקח את התיק שלו ויצא בריצה מהכיתה, משאיר את היונגין עומד, ללא מילים. צאן נכנס לכיתה עם המורה ועם התלמיד הנוסף שהיה אמור להגיע, הם הביטו בהיונגין בבילבול, צאן הסתכל מסביב, מחפש עם מבטו את פליקס. "איפה פליקס?" היונגין הסתובב לכיוונו של צאן "אין לי מושג ולא כל כך אכפת לי" הוא חייך חייוך קטן ומילמל לעצמו "הפירחח הזה ילמד לקח". המורה שילב את ידיו "מישהו מוכן ללכת לחפש אותו? או שהוא יקבל ריתוק יותר גרוע מזה עכשיו" צאן התנדב לחפש אותו ויצא מהכיתה.