hyunlix fanfic - what's the meaning of love?

פרק 12

פליקס התקדם לעבר כיתתו באיטיות, מושך כל דקה ודקה אפשרית, חושב על מה שקרה עם גונגין. הוא נאנח ושם את ידיו על פניו, לא יודע מה לעשות לגבי המצב. הוא מאוהב, אבל לא בבן אדם הנכון. הוא חשב שהוא מאוהב בגונגין רק כי הוא חיפש דרך לברוח, לברוח מהיונגין. הוא הכחיש כל רגש שיש לו כלפי היונגין והוציא אותו על בן אדם אחר. זה לא הוגן. זה לא הוגן כלפי גונגין, היונגין ופליקס עצמו. הצילצול נשמע ברקע ופליקס הגביר את קצב הליכתו. הוא נכנס לכיתתו והתיישב במושבו ליד היונגין. הינגין הביט בפליקס, פליקס סובב את ראשו להיונגין "יש לי משהו על הפנים?" פליקס סימן לעבר פניו. היונגין הניד לשלילה "למה אתה שואל?" הוא שאל בסקרנות. "אתה בוהה בי, אז חשבתי שיש לי משהו על הפנים" פליקס השיב, בחצי גיכוח. היונגין חייך "אני לא בוהה בך" הוא אמר בביטחון מלא, "אתה לא נשמע אמין" פליקס שילב את ידיו ונשען על שולחנו, מניח את ראשו על השולחן. היונגין נשען גם הוא על השולחן והניח את ראשו מול פליקס, גורם לפליקס להסמיק ולהתרחק. "למה אתה תמיד קרוב כל כך.." פליקס מילמל ובלע את רוקו. היונגין קירב את ראשו לפליקס והרפה את מבטו "אני אוהב להיות קרוב אלייך" היונגין לחש. פליקס פער את עיניו ונשך את שפתיו בעדינות, "א-אתה באמת בן אדם מוזר היונגין" הוא גימגם. לאחר מתח קצר בין השניים, יד חצתה בין שני ראשיהם. פליקס הרים את ראשו וצאן עמד לפניו, "סיימתם להתמזמז?" הוא הרים גבה. פליקס נעמד במהירות ונופף בידיו "אנחנו לא התמזמזנו!" לחיו בערו. צאן הביט בהיונגין"אתה לא אמור לשנוא אותו?" הוא חייך חייוך מעט מזוייף. היונגין קם ממקומו והתקרב לצאן עם פניו, "מה שאמרתי לך באותו יום בכיתה לא השתנה עדיין, פירחח" היונגין חייך חיוך חושף שיניים. צאן אחז בצווואר חולצתו של היונגין ומשך אותו יותר קרוב אליו, הוא איגרף את ידו במטרה להכות את היונגין אך מהר מאוד המורה נכנס לכיתה. "צאן והיונגין? אתם שוב פעם רבים?" הוא שאל כשהוא זעוף פנים, "אתם מרותקים" הוא המשיך. צאן שיחרר מהר מאוד את היונגין, ומיהר להגיד למורה את דעתו בעניין אך עצר את עצמו כי הבין שאין לו אפשרות להתווכח עם המורה. היונגין לעומת זאת גילגל את עיניו והתיישב בחזרה במקומו, ממשיך להביט בצאן במבט נקמתי. צאן חזר למקומו והשיעור התחיל כרגיל. היונגין הביט בפליקס שצייר ציורים במחברת שלו "אתה משתפר בציור" היונגין חייך לעברו של פליקס. פליקס לא הבין איך הראש של היונגין עובד, הרי בתחילת היום הוא הוציא עליו את העצבים שלו ועכשיו, הוא מראה חיבה?. הוא בילבל אותו מאוד. "ת-תודה.. האמת היא שאתה נותן לי השראה היונגין", היונגין הרגיש סומק מצטבר בלחיו "באמת?" אף אחד לא אמר לו את זה בחיים, וזה הרגיש לו טוב לשמוע את זה ממישהו שיחסית חשוב לו. פליקס שם לב שלחיו של היונגין הופכות להיות ורודות, יכול להיות שהיונגין מסמיק?, גיכוח נפלט מפיו של פליקס "היונגין, אתה מנסה להיראות מפחיד אבל בתוך תוכך אתה אפילו יותר מרק חמוד", היונגין הסתיר את פניו עם ידיו, מנסה להסתיר את הסומק שכבר הספיק לכסות את כולו "תשתוק" הוא לחש לו במבוכה. פליקס המשיך לצחקק, לא שם לגונגין שישב ליד צאן, מביט בו בעצב. קנאה חדה עברה בליבו של גונגין, הוא ידע שהוא נמצא במלחמה ענקית כשלהיונגין יש יותר יתרון ממנו, כי בכל זאת, הם שוכבים. הוא ידע שפליקס מאוד רגיש וכנראה שאם הוא ישכב עם מישהו אז הרגשות שלו יתנהלו לפי זה. "אתה חושב שיש לי סיכוי צאן?" גונגין לחש. צאן הביט בו בבילבול, "סיכוי למה?". גונגין נשען על ידו "סיכוי לכבוש את ליבו של פליקס". צאן היסס מעט, הוא איפשהו אהב עדיין את פליקס, אבל ידע שהוא כבר מיזמן וויתר עליו וגם עידכן את פליקס על כך. "אני חושב שכן" הוא לחש לגונגין בחזרה. גונגין חייך אליו בהתלהבות, צאן הביט בו בסקרנות "אתה הרבה יותר נחמד אליו מאשר היונגין, אבל למה אתה אוהב אותו?", גנגין הסמיק והשפיל מעט את ראשו, "אני אוהב אותו כי בפעם הראשונה שראיתי אותו, ראיתי את השיער הבלונדיני והבועק שלו שהזכיר לי שמש חמימה, העיניים החומות בצבע שוקולד שלו שאני יכול לשקוע בהם נצח, האף הקטן והשפתיים העבות והוורודות שלו, הנמשים שלו שמקשטים את פניו באופן כל כך אסתטי. הגוף הזעיר שלו, שלמרות שאנחנו כמעט באותו הגובה, כשאני מחבק אותו אני מרגיש כאילו אני יכול להגן עליו. אני יכול להישבע לך שהרגשתי כאילו אני נמס באותו רגע, רציתי לדעת עליו יותר ולכן לא היססתי והחלפתי איתו מספרים, ובסוף כשהכרתי את האופי המקסים שלו, נפלתי סופית" צאן שם לב לעיניו של גונגין שנצצו כשהוא תיאר את פליקס וידע שזה מיותר להילחם נגדו על פליקס, כי איך שהוא דיבר עליו גרם אפילו לצאן להרגיש רגשות כלפי גונגין. "אתה מאוהב" צאן חייך לגונגין, "אני מניח" גונגין גיכח, מפנה את מבטו לפליקס שציחקק כל השיעור.