hyunlix fanfic - what's the meaning of love?

פרק 16

גונגין הזיז את היונגין ממנו, לפני שהוא ממשיך לכיוון חדר המורים הוא מסתכל אל תוך עיניו בעיניים קרות. "אתה רק מילים יפות היונגין, אבל בפנים אתה תמיד תיהיה מכוער. אם אתה באמת אוהב את פליקס כמו שאתה אומר, תתרחק ממנו ותן לו להיות עם מישהו יותר טוב" הוא אמר בקרירות, ממשיך ללכת. היונגין השפיל את מבטו ונשך את שפתיו בחזקה, חושב לעצמו אם גונגין צודק במה שהוא אומר. הוא בחיים לא יוכל להיות טוב אל פליקס, במיוחד כשהם התחילו ברגל שמאל. אבל גם עכשיו, הוא לא יוכל באמת להשתנות, העבר שלו הפך אותו למי שהוא היום ואין תרופה למחלה הנוראית הזאת.

שניהם חזרו מחדר המורים, מרימים שני ערימות דפים. הם הניחו אותם על שולחנו של המורה והתקדמו לעבר מושבם. פליקס חייך להיונגין, מסמן לו שלום, אך היונגין מביט בו לשנייה ובמהירות מפנה את ראשו הצידה, לא מגיב. פליקס הביט בו בדאגה, "הכל בסדר היונגין?" הוא לחש לו. היונגין שילב את ידיו ואמר בטון קריר, "כן, למה שלא יהיה בסדר" הוא לא הביט בו אפילו לא לשנייה. פליקס כיווץ את פניו ונופף בידו לעברו של היונגין, מנסה למשוך את תשומת ליבו. 

היונגין גילגל את עיניו ולבסוף הפנה את מבטו לפליקס, "מה אתה רוצה?" הוא שאל. פליקס הרים גבה, "אתה רבת עם גונגין? למה אתה נראה כועס". היונגין בלע את רוקו, הוא לא רצה לפגוע בפליקס אבל גונגין צודק, הוא לא ראוי לפליקס. הוא עצם את עיניו, לא רוצה לראות את הבעת פניו, "בוא נפסיק להיפגש פליקס" הוא אמר בהיסוס.

פליקס גיכח ונתן מכה קטנה לכתפו של היונגין, "זה לא מצחיק היונגין". היונגין נאנח "אני לא צוחק פליקס, אנחנו צריכים להפסיק".

"מי מדבר שם? זה אתם היונגין ופליקס?" המורה לפתע שאל בכעס. פליקס קפא במקומו והיונגין גילגל את עיניו "כן זה אנחנו" הוא אמר בזילזול. המורה שילב את ידיו וחייך "היונגין, אתה אף פעם לא לומד? בזכותך אתה וגם אדון פליקס מרותקים". פליקס פער את עיניו והיונגין שינה את מבטו לעצבני, "למה ריתוק? לא עשינו שום דבר" היונגין נעמד בכעס. "אתה לא יודע שלהתחצף למורה זה הגבול הכי אדום שאפשר לעבור? ועכשיו כשאתה עומד ומפריע לשיעור שלי אני עומד להאריך את הריתוק שלך" המורה אמר. פליקס נעמד במהירות גם הוא והשפיל את מבטו "ה-המורה! הוא לא עשה שום דבר! אני אשם, תאריך לי את הריתוק" הוא אמר בקול. המורה הרים גבה, "פליקס אני יודע שאתה משקר לי, אתה לרוב ילד טוב, חבל שאתה נגרר אחרי היונגין" הוא שם את ידו על פניו ונאנח. היונגין הביט בפליקס בביאוס, לא יודע מה לעשות מכאן. הוא קיווה לסיים איתו הכל כאן ועכשיו אבל מסתבר שלא כל מה שאתה מתכנן קורה.

סוף היום הגיע והכיתה הייתה ריקה מאיש, כמובן שהיחידים שנשארו בו היו המורה, היונגין ופליקס. "אני אחלק לכם דפי עבודה, תגישו לי אותם מחר על הבוקר" הוא אמר והמשיך "אתם תישארו כאן עד..." הוא מילמל והסתכל על שעון ידו, "תשע בלילה, תעדכנו את ההורים שלכם". היונגין פער את עיניו "אתה רציני? ארבע שעות?", המורה כיווץ את פניו בכעס, "אתה רוצה גם לישון פה אדון היונגין?". היונגין נאנח והניד לשלילה. "יופי, אני הולך לחדר מורים, אם אני אדע שמישהו מכם הלך, אתם תושעו מהבית ספר" הוא אמר והביט בפליקס, כי פעם קודמת הוא זה שהלך. פליקס הינהן בהבנה והסמיק ממבוכה.