hyunlix fanfic - what's the meaning of love?

פרק 13

זה היה לילה מאוד יפה בשנה זאת, צבע שחרחר עם גוון מעט כחלחל קישט את השמיים. כוכבים נוצצים היו מפוזרים ברקיע, כשהירח הלבן והזוהר הוא הבולט מבינהם. עיניו של פליקס ניצצו כשהביט לאופק שמלפניו, "אתה אוהב להביט בכוכבים?" היונגין שישב לצידו של פליקס לפתע שאל. פליקס ניער את ראשו, יוצא לרגע מחלומו בהקיץ, "כן, זה גורם לי להירגע, במיוחד כשאני סופר אותם בשביל להירדם בלילה" הוא גיכח. היונגין הינהן בהבנה, "אני גם אוהב את הכוכבים, ואת הלילה עצמו". פליקס היה נראה מולהב ממה שהיונגין אמר, "למה אתה אוהב את הלילה?" פליקס שאל בסקרנות, היונגין חייך חייוך קטן והביט בפליקס, לא מכחיש שום דבר, "האור של הירח גורם לכולם להיראות יפים, במיוחד לאנשים שאתה אוהב", לחיו של פליקס קיבלו גוון וורדרד והוא חייך חייוך ביישני, "כן, אני יכול לראות את זה", הוא הביט בפניו של היונגין שאכן זהרו בחושך המוחלט שסבב סביבם, מה שגרם לו להיראות יותר יפה מבדרך כלל. היונגין הפנה את מבטו מפליקס ונשען עם גבו לספסל כשהוא מביט בירח, "זה דיי רנדומלי אבל יש לי שאלה", פליקס הינהן "אני מקשיב". היונגין ניסה למצוא את המילים הנכונות, "אתה שונא אותי?". ליבו של פליקס התחיל לפעום במהירות, למה היונגין שאל אותו את זה?, ומה לענות לו?. "למה אתה מתעניין?" פליקס סידר את שיערו לאחור, מביט גם הוא על הירח. "אחרי כל מה שעשיתי לך, אתה בטח רוצה שאני אמות או שאיעלם מהחיים שלך" היונגין הביט בפליקס, מודאג מהתשובה שתצא מפיו. "משום מה אני לא שונא אותך, וזה מעצבן אותי" פליקס גיכח והשפיל את מבטו. היונגין היה מופתע מתגובתו של פליקס, "למה אתה לא שונא אותי?" הוא שאל בסקרנות. "אני מניח שאני פשוט יודע שיש בך טוב ולא רק רע, אז אני אופטימי" פליקס ענה והביט בהיונגין. עיניהם נפגשו אחד עם השנייה ופליקס יכל לראות דמעות שמצטברות בעיניו של היונגין, אך מיד היונגין התפקס. היונגין לא רצה לספר לפליקס על עברו, הוא בחיים לא סיפר על זה לאף אחד. הוא ידע שאם הוא יספר את זה למישהו, רק ישפטו אותו, לכן שמר על זה בסוד כל חייו. היונגין מיהר לשנות את נושא השיחה, "אני מצטער על מה שקרה מקודם במזנון", פליקס חשב שהוא דמיין לרגע את מה שהיונגין אמר, אבל הבין שהוא באמת הצטער בפניו הרגע. "זה בסדר, זה פתר כמה דברים, לפחות עם גונגין" פליקס אמר. "למה אתה מתכוון?" היונגין הרים גבה, "לפני יומיים אני וגונגין התנשקנו והוא אמר לי שהוא אוהב אותי, אז אמרתי לו שאני אחשוב על זה", הוא הפסיק לרגע, מהסס להמשיך כי נזכר שהוא מדבר עם היונגין, האיש שהוא אוהב. היונגין השפיל את מבטו, חושב לעצמו האם זה נגמר?, הרי פליקס וגונגין ביחד. פליקס התקרב להיונגין והמשיך "אני אמרתי לגונגין כשהיינו על הגלגל ענק, שאני לא מעוניין בו", היונגין הרים את מבטו ולפליקס במבט מופתע, "אתה לא אהבת אותו?" הוא שאל. פליקס האדים וגירד בראשו "אני חשבתי שאהבתי אותו, אבל מסתבר שדברים הם לא כמו שהם נראים" הוא חייך. היונגין קירב את ראשו לפליקס ונשק לשפתיו, מיהר להתרחק. פליקס קיפץ מהפתעה ושם את ידו על שפתיו, "למה?" הוא שאל בביישנות. היונגין משך בכתפיו "דברים הם לא כמו שהם נראים" הוא חיקה את מה שפליקס אמר וחייך. פליקס חשב לעצמו, למה היונגין התכוון במשפט שאמר? למה הוא נישק אותו בכל כך פתאומיות?. הרבה שאלות הצטברו בראשו. היונגין קם ממקומו, "בוא נזוז, כבר מתחיל להיות מאוחר" הוא חייך לעברו של פליקס שעדיין היה המום. פליקס הינהן וקם ממקומו גם הוא. שניהם הלכו לכיוון ביתם, כשהעננים האפורים התחילו לכסות את השמיים החשוכים. פליקס הרגיש טיפות קטנות שנופלות עליו, "אני חושב שמתחיל גשם היונגין" הוא אמר בדאגה, היונגין פתח את כף ידו בשביל להרגיש את הטיפות, "הבית שלי רחוק" פליקס מילמל. היונגין חייך אליו "אתה רוצה לישון אצלי הלילה?", פליקס הביט בו בכעס והיונגין ישר הבין את מחשבותיו, "אם זה יקרה זה יקרה, הפעם לא אכפה את זה עלייך" הוא גיכח, פליקס נאנח והינהן "בסדר, בוא נלך אלייך אז לפני שהגשם יתחיל!", שניהם התחילו ללכת לכיוון ביתו של היונגין. גשם סוער התחיל והשניים רצו במהירות לביתו של היונגין, למזלם הם היו כבר יחסית קרובים כשהסערה התחילה. "וואו אני לא מאמין שהספקנו" פליקס התנשם בכבדות, מנסה להסדיר נשימה. היונגין גיכח "וואו אין לך סיבולת טובה בכלל, לא רצנו כזה הרבה", פליקס שילב את ידיו והביט בו בכעס, "אני לא ספורטאי כמוך היונגין, רוב הדברים שאני עושה זה לאכול ולשחק במחשב", היונגין הביט בו בתדהמה ובחן את גופו "איך אתה נשאר רזה כשהאורך חיים שלך כל כך נורא" הוא ציחקק. פליקס הסמיק וגילגל את עיניו "אני לא אוכל הרבה", היונגין ליטף את ראשו "אז אתה צריך לאכול יותר, אתה רעב עכשיו?" הוא שאל. פליקס השפיל את ראשו "אני אכלתי יחסית הרבה היום אז עדיף שלא אוכל עוד", הוא תמיד הרגיש רע לאכול יותר מידי, לכן תמיד וויתר על ארוחות ערב. היונגין חייך "אם בכל זאת תיהיה רעב אל תהסס לפתוח את המקרר", פליקס הינהן ושניהם עלו לדירתו של היונגין. שניהם היו ספוגים במים, פליקס הסתכל משני צדדיו כשנכנס לחדרו של היונגין ושיחק באצבעותיו "יש לך אולי בגדים לתת לי?" הוא שאל בהיסוס. היונגין חייך "כן, אני אביא לך עכשיו, בינתיים תשב על המיטה", פליקס התיישב על מיטתו של היונגין שבנתיים הלך להביא בגדים בשבילו ובשביל פליקס. פליקס אסף את שיערו הארוך לקוקו והביט לעבר הדלת, מחכה שהיונגין יכנס. כמה דקות עברו והיונגין נכנס עם מגבת ובגדים, הוא זרק לעברו של פליקס את המגבת והבגדים "אתה רוצה להתקלח קודם?" הוא שאל, פליקס החמיץ את פניו "אני יכול?" הוא שאל בשקט. היונגין גיכח והינהן, "בוא אני אראה לך איפה זה", פליקס קם ממיטתו של היונגין והתקדם איתו לכיוון חדר השירותים. "הנה זה כאן, תתקלח כמה זמן שאתה תרצה" פליקס הינהן בביישנות ונשם נשימה עמוקה. היונגין התכוון לצאת מהחדר אך פליקס אחז בבד חולצתו ועצר אותו. היונגין הביט בו בבילבול, "אתה אולי.. רוצה להתקלח איתי?" פליקס מילמל. היונגין חייך והתקרב לפניו של פליקס "אתה יודע שיש סיכוי שאני לא אוכל לעצור את עצמי אם אני אראה אותך עירום נכון?". פליקס נרתע לאחור והינהן, "ואתה בכל זאת רוצה שאני אצטרף?" היונגין הרחיב את חייוכו. פליקס הינהן בשנית כשעיניו עצומות, מתביישת להסתכל על היונגין. היונגין שילב את ידיו "בסדר" הוא גיכח. הוא נעל את הדלת ושניהם התחילו להתפשט.