hyunlix fanfic - what's the meaning of love?

פרק 10

פליקס התעורר כשהוא נאנח מכאבים חדים שעוברים בראשו, הוא שם את ידו על ראשו ועם ידו השנייה הוא שיפשף את עיניים, שם לב לצבע שחור על כף ידו, ונזכר. הוא שתה אתמול, והרבה. הוא קם ממיטתו והלך לכיוון חדר השירותים, מנסה להיזכר במה שקרה אתמול, אך שום דבר לא עולה לראשו. הוא שטף את פניו וציחצח את שיניו, "איך הגעתי הביתה בכל מקרה? הייתי מעולף וגונגין הרים אותי?" הוא מילמל לעצמו ושם את ידו על פיו כשהוא פער את עיניו באותו הזמן. אם זה באמת מה שקרה, זה יהיה מאוד מביך לראות אותו עכשיו. פליקס התארגן והלך לכיוון בית סיפרו. הוא נכנס לתוך כיתתו והתיישב במושבו, מסתכל על מושבו הריק של צאן. פליקס התגעגע לצאן, הוא הרגיש כאילו הרס את כל החברות שלהם וכל זה קרה רק בגלל שהוא ניסה לשמור עליו. צאן נכנס לכיתה והתיישב במקומו, שום עין לא הופנתה לפליקס, מה שגרם לו להיפגע ולדמעות להצטבר בעינייו. גונגין נכנס לכיתה וחייוכו של פליקס זרח שוב, הוא נעמד במהירות והתקדם במהירות לגונגין. "היי 'גונגי'" הוא קרץ לו בלעג, נזכר בשם החיבה המטופש והמעט חמוד ששמע אתמול, מנסה להיזכר ממי. גונגין גיכח ושם את ידיו על כתפיו של פליקס "היי פליקס", הוא נשק למצחו. גורם לפליקס להסמיק ולכסות את מצחו "אתה נישקת אותי עכשיו?" פליקס שאל בביישנות. גונגין הבין שפליקס לא זכר שום דבר מאתמול וזה דיי איכזב אותו, למרות שזה לא באשמתו של פליקס, הוא היה שיכור. "אתה שתית הרבה אתמול, אתה בסדר?" גונגין התעלם משאלתו של פליקס והמשיך בשלו. פליקס הינהן "קמתי עם כאבי ראש קצת אבל אני בסדר עכשיו! למרות שאני לא זוכר כלום" הוא גיכח ממבוכה. צאן שמע את השיחה ממושבו ולא יכל שלא לדאוג לפליקס, הוא נאנח ומילמל לעצמו "למה אתה עדיין חשוב לי?.." הוא קם ממקומו והתקדם לעבר פליקס. "פליקס" צאן אמר בביטחון, "צאן?" פליקס הסתובב במהירות והביט בו בבילבול. צאן אחז בידו והתחיל להתקדם לכיוון היציאה מהכיתה, מושך איתו את פליקס. הם יצאו מהכיתה ונעמדו ליד הדלת. "ממתי אתה שותה?" צאן הרים גבה, "שתיתי אתמול פעם ראשונה.." פליקס השפיל את מבטו. "שמעתי שקמת עם כאבי ראש, אתה בסדר עכשיו?", פליקס הרים את מבטו לצאן וחייך, הוא אהב שצאן דואג לו והתגעגע לתחושה הזאת. "כן אני בסדר עכשיו". צאן הינהן והתחיל להתקדם לעבר הכיתה עד שפליקס אחז בבד חולצתו ועצר אותו. צאן הביט בפליקס שהחזיר את מבטו לריצפה "למה אתה שונא אותי צאן?" הוא שאל כשדמעות התחילו למלא את עיניו. צאן בלע את רוקו, הוא שנא לראות את פליקס בוכה. הוא לא ענה לו, הוא שיחרר את אחיזתו של פליקס בחולצתו ואחז בידו. הוא לא רצה שכולם יראו את פליקס בוכה אז הוא משך את שניהם לשירותים. הוא הושיב את פליקס על האסלה וסגר את הדלת. "אני לא שונא אותך" צאן אמר כשהוא נשען על הדלת ומשלב את ידיו. פליקס הרים את מבטו הדומע לצאן, "אז למה אתה מתעלם ממני". צאן נשך את שפתיו בעצבנות "ברור שאני אתעלם ממך פליקס, מגיע לך שאני אתעלם ממך אחרי שפגעת ברגשות שלי", פליקס איגרף את ידיו ואמר חנוק דמעות "זה לא אשמתי צאן, ממתי אתה חושב רק על עצמך? הצאן שאני מכיר ינסה להבין את הרגשות של אנשים אחרים לפני שהוא שופט אותם" הוא נעצר וניגב את הדמעות "אתה אפילו לא יודע כלום ואני יודע שזה לא אשמתך שאתה לא יודע, אני פשוט לא יכול לספר לך כי אז אתה תיפגע וגם אני" הוא אמר בשקט ובעצב. צאן שם את ידו על פניו, מנסה לעכל את כל מה שפליקס אמר "בבקשה תספר לי מה קורה פליקס, אני משתגע". פליקס הניד לשלילה "אם אני אספר לך ואתה תפעל לפי הרגשות שלך שנינו נידפק, אז אני מעדיף שתתעלם ממני מאשר שתיפגע" הוא ניסה לחייך, אך כשל. צאן נאנח "אני מבטיח לך שאני לא אעשה משהו דפוק, רק בבקשה תן לי לדעת כדי שאני אוכל לפחות להבין למה אתה נהפכת להיות ככה". פליקס הרים גבה, "ככה? איך ככה?" צאן ניסה להוציא משפט נכון, "אתה פשוט נמצא עם גונגין אבל תוך כדי אתה עם היונגין, וזה מבלבל". פליקס הרגיש את העצבים שממלאים את מורד גופו "אתה בעצם אומר שאני זונה?" צאן נופף בידיו "זה לא מה שהתכוונתי פליקס, אתה יודע שאני בחיים לא אקרא לך זונה" פליקס הביט בו בעצבנות "אבל בעקיפין אתה חושב שאני זונה, כי ראית שגונגין מנשק אותי וראית שהיונגין הביא לי ביד נכון?". פליקס נעמד ובא לצאת מהתא שירותים, צאן חסם את גישתו לדלת. "תן לי לצאת צאן", צאן הניד לשלילה "בוא נסיים לדבר, בבקשה, אני לא קראתי לך זונה, אתה הסקת את זה לבד איכשהו. אני רק רוצה לדעת מה קורה". פליקס נאנח והתיישב בחזרה על האסלה, "אני אספר לך אבל אם אתה תעשה משהו הכי מטופש בעולם, אני זה שאתעלם ממך צאן". צאן הינהן וחיכה שפליקס יספר לו. "טוב, אני אספר לך את זה מהר, היונגין החליט שכל יום חמישי אנחנו נלמד אצלו בבית אבל גם נשכב." צאן איגרף את ידיו "הבן זונה הזה, אני אהרוג אותו" הוא אמר בעצבנות. פליקס הביט בו בכעס "אתה הבטחת צאן", צאן הנהן ונשם עמוק, הוא סימן לו להמשיך. "אחרי שהיונגין החליט את זה, אף אחד מאיתנו לא נפגע הרבה זמן כבר, נכון?. אז הבנתי שזה מה שגורם להיונגין להפסיק, אם זה מה שגורם לו להפסיק, זה אומר שאף אחד מאיתנו לא יפגע ואני מעדיף שזה יהיה ככה, מלקבל מכות על בסיס יומי, אתה מבין?" צאן נאנח והינהן, "ומה לגבי גונגין?", פליקס ישר הסמיק והתחיל לגמגם "א-אין איתו שום דבר.." צאן חייך "אז למה הוא נישק אותך במצח?", פליקס לא חשב על זה עד הסוף אבל ניסה להכחיש את הסיטואציה "כנראה שהוא מראה ככה חיבה" הוא משך בכתפיו. צאן גילגל את עיניו, והרחיב את חייוכו שכבר היה על פניו "רגע, זה אומר שהכל חזר להיות רגיל?", פליקס הביט בו באי הבנה "אתה סלחת לי?". צאן גירד בראשו "אני כל כך מבולבל מהסיטואציה הזאת שאין לי מושג אם אני זה שצריך לסלוח או שאתה, אבל בכל מקרה אני מצטער ואני מקווה שתוכל לסלוח לי". פליקס גיכח וקם במהירות מהאסלה, מחבק את צאן בחיבוק מוחץ. "ברור שאני סולח לך צאני, אתה החבר הכי טוב שלי", צאן גיכח וחיבק אותו יותר חזק. "טוב נחזור לכיתה?" צאן שאל, "תחזור אתה קודם, אני צריך לשירותים.." פליקס ענה. צאן הינהן ויצא מהחדר, הוא התקדם לכיוון הכיתה וראה את היונגין מתקרב לחדר השירותים, הוא שילב את ידיו והביט בו בכעס. היונגין הביט בו בבילבול ונעצר מולו "על מה אתה מסתכל?" הוא שאל. צאן חייך "אני אולי נראה לך טיפש אבל הטיפש היחידי כאן זה אתה". היונגין איגרף את ידיו "מה? מה אתה ממלמל שם?" צאן גילגל את עיניו "אתה חשבת שהרסת את כל מה שיש ביני ובין פליקס, אבל שום דבר, כולל אותך לא יוכל להפריד בינינו, מה שאומר שניצחתי אותך מניאק" הוא גיכח. היונגין חייך "איך השלמתם?", צאן התקרב אליו "אני לא עומד להגיד לך כלום רק כי הבטחתי לפליקס שאני לא אתערב, אבל אני רואה אותך אז כדאי לך להיזהר" הוא טפח לכתפו של היונגין והמשיך בדרכו. גורם להיונגין להתעצבן. היונגין המשיך בדרכו לכיוון השירותים ובכניסה עמד פליקס, "הו! היונגין, מה שלומ-" פליקס לא סיים את משפטו כשידו של היונגין עטפה את צווארו, הוא הרגיש את האוויר מפסיק להיכנס לראותיו ואחז עם ידיו בידיו של היונגין כשדמעות הופיעו בעיניו. היונגין משך אותו מצווארו לתא שירותים והעיף אותו על האסלה. פליקס נאנח מכאב כשגבו נדפק בקיר הקר והשתעל מהחניקה הצורבת של היונגין. "מה עשיתי?" פליקס לחש לו בעצב, מנסה להבין איפה הוא טעה. היונגין התקרב אליו והרים את מבטו של פליקס עם ידו, "תגיד תודה לחבר שלך על זה שהוא עיצבן אותי, אולי להכאיב לך זה מה שיגרום לו לשתוק" הוא חייך חייוך ממזרי וסטר לפליקס בחזקה. פליקס נאנק מכאב וקם מהאסלה, במטרה לברוח. במהירות היונגין תפס אותו בחזקה וסובב אותו לכיוון הקיר. הוא כופף אותו ופשט את מכנסיו "היונגין.." פליקס לחש לו כשדמעות התחילו לזלוג מעיניו, "מה?" היונגין שאל בזמן שהוא הפשיט את הבוקסר של פליקס. "אל תכאיב לי.." פליקס לחש בעצב, מקווה שהיונגין יוכל לוותר לו הפעם. היונגין נשך את שפתיו בעצבנות, "אני מצטער פליקס". להיונגין היה הרגל לקבל את מה שהוא רוצה תמיד, הוריו תמיד היו בעבודה ולא היה להם זמן לגדל את היונגין, כך שכל בוקר הוא היה מתעורר בלעדיהם וכל לילה הוא הלך לישון בלעדיהם. מה שהחזיק את חצי שפיותו של היונגין זה המתנות שקיבל מהוריו, לא היה חסר לו כלום, כי כל מה שביקש לפתע הופיע בביתו. הוא התחיל לאהוב את זה, הוא חשב שמה שקרה בילדותו ילך איתו לכל החיים וכך הוא השיג את כל מי ומה שהוא רוצה, בלי שאף אחד יגיד לו לא. אבל בשנים האחרונות הוא התחיל לשנוא את ההרגל הזה, הוא לא יכל לספור על אצבעותיו את כמות האנשים שפגע בהם. ולאט לאט זה הרג אותו מבפנים. כל מה שהוא התחיל, הוא לא יכל להפסיק. זו מין מחלה שהתחילה לו מהילדות ורודפת אותו עד עכשיו. פליקס הביט בו באי הבנה, למה היונגין ביקש סליחה אך עדיין משאיר אותם בפוזיציה הזאת?. לפתע פליקס הרגיש מין דקירה חדה מאחוריו, לפני שהספיק לצווח פיו היה מכוסה בידו של היונגין בזמן שידו השנייה הייתה עסוקה במשהו אחר. היונגין הכניס שתי אצבעות לישבנו של פליקס, הוא לא ריחם עליו אפילו לא לשנייה אחת. היו בו כל כך הרבה עצבים שרצה לפרוק, וזו הדרך היחידה שתמיד הצליחה להרגיע אותו. בזמן שהוא הכניס והוציא את אצבעותיו במהירות, הוא התקרב עם פניו לפניו של פליקס ולחש לו "תיהיה ילד טוב בשבילי ותנסה להיות בשקט פליקס, תזכור שאנחנו בבית ספר" פליקס הינהן כשהוא חנוק מדמעות. היונגין הוריד את ידו מפיו והתחיל להביא לו ביד בזמן שאצבעותיו עדיין בתוכו. אנחות רבות נפלטו מפיו של פליקס. מהר מאוד, מכאב זה עבר לעונג מוזר והוא שנא את ההרגשה הזאת. היונגין נשך את שפתיו, הוא לא יכל לעמוד בפני האנחות של פליקס, "אני כל כך רוצה לזיין אותך פליקס" הוא לחש. פליקס פער את עיניו, לא יכל לחשוב על הסיטואציה בה היונגין מכניס את איברו אליו. אחרי כמה דקות פליקס הרגיש שהוא עומד לגמור, "היונגין.. אני חושב שאני קרוב.." היונגין חייך חייוך ממזרי והפסיק לפתע את פעילותיו. גורם לפליקס להסמיק ולהביט בו בבילבול, "מה? אתה רצית לגמור?" היונגין גיכח. פליקס נשך את שפתיו עד דם ממבוכה, הוא התבייש להגיד את התשובה שהוא בטוח שהיונגין רצה לשמוע, אך ההרגשה הטובה הייתה חזקה ממנו, "כן.. רציתי". היונגין התקרב אליו "אתה רוצה שאני אמשיך?" הוא לחש לו. פליקס הינהן באיטיות והיונגין לא היסס לשנייה והושיב את פליקס על האסלה. היונגין אחז באיברו של פליקס שכבר היה מגורה, גורם לו לרעוד. "בבקשה תמשיך.." פליקס לחש לו, הרגיש שהוא עומד להתפוצץ. היונגין התחיל להביא לו ביד בשנית ולא עבר הרבה זמן עד שפליקס לבסוף גמר. היונגין ניקה את פליקס שהיה מעולף והלביש את מכנסיו בחזרה. הוא התיישב על הריצפה ובהה בפליקס. הוא חייך ושם את ידו על ידו של פליקס "אני מצטער" הוא מילמל.