לבבות החוטאים

פרק 7

״אני אנוכית, חסרת סבלנות וקצת חסרת ביטחון. אני עושה טעויות, אני חסרת שליטה ולפעמים קשה להתמודד. אבל אם אתה לא יכול להתמודד איתי במקרה הכי גרוע שלי , אז אתה בטוח לא ראוי לי במיטבי.״
מרלין מונרו

הלכתי לכיוון הדלת הראשית בכדי לצאת לריצה בים וקצת לשאוף אוויר אחרי על על הרבה זמן שנשארתי בפנים , כשבאתי לצאת מאחד השערים אחד מהשומרים עצר אותי .
״את לא יכולה לצאת גברתי״ הוא אמר בקול סמכותי ״מצחיק , עכשיו תפתח את השער״ הוא לא הזיז שריר , ״בבקשה ?״ ״ רק הבוס יכל לאשר את זה ,מצטער״ ״נו אני אחזור מהר מבטיחה!״ הוא עמד קפוא כמו פסל , נאנחתי , בסדר.

ממש לא היה בא לי לשמוע את גבריאל עכשיו אז התקשרתי לנתנאל הם שניהם שמו את המספר שלהם בטלפון לי שהחזירו לי אותו,

״נתנאל״
״כן טלטול?"
״אל תקרא לי ככה״ התלוננתי
״מה רצית״ הוא שאל לבסוף
״אני רוצה לצאת לריצה תאמר לשומר שלכם שיפתח לי כבר את השער!״
״מצטער טלטול, רק גבריאל יכול לעשות את זה , הוא הבוס ״

ניתקתי לו בפרצוף כל כך נמאס לי
חייגתי אליו
״גבריאל״
״כן ?״
״ אני בטוחה שנתנאל כבר עדכן אותך״
״בואי לחדר שלי״
״לא-״
״תפסיקי להיות עקשנית , בואי לחדר שלי ואני אומר להם״
שלחתי חיוך ציני לשומר והסתובבתי בחזרה לאחוזה.
.......
״מה אתה רוצה גבריאל״
״זה לא מה אני רוצה נטליה .״ הוא אמר והפסיק
בזמן שהוא מתקרב אליי
״זה מה אני צריך״ הוא אמר
והניח את ידיו על הקיר משני צדדי , הוא רכן קדימה, כולא אותי בין זרועותיו. יכלתי להרגיש את נשימתו על עורי ואת חום גופו קורן עלי ,  ,הרמתי את מבטי אל גבריאל, עיני נפערו בהפתעה. הוא הסתכל עלי למטה עם הבעה רכה על פניו. ידיו היו נטועות בחוזקה משני צדדי והחזיקו אותי במקומי ,

הרגשתי פרץ פתאומי של אדרנלין כשהוא מביט בעיני בעוצמה . ושפתיו במרחק לחישה בלבד משלי . הגוף שלי היה קפוא בציפייה, לא בטוחה מה הוא הולך לעשות הלאה.
״וכרגע את יודעת מה אני צריך מי סול ?״
הוא שאל בעודו מחזיק את סנטרי
הנדתי לשלילה 

״מה שאני צריך זה לנשק כל חלק וחלק מהגוף היפה שלך ולקבור את עצמי בתוכך עד שכל מה שנהיה זה תסבוכת של נשיקות ונגיעות ״ הוא לחש״
עמדתי שם עם פה פעור וידי זרוקות בצדדים לא מצליחה להוציא הגה

״נטליה קרסי ואין לה מה לומר,״ הוא גיחך באירוניה
״הייתי יכול לשבור אותך רק עם שתי אצבעותיי" , "את זאת שאני רוצה נטליה אבל מה שאני לא עושה נראה שאני לא יכול להתקרב אלייך״ הוא עוצר לרגע ״אני רוצה את נשמתך , את כולך ״
אני מפנה את מבטי הצידה

הוא אומר בעודו מחזיק בסנטרי ומחזיר את מבטי בחזרה אליו .
״אני צריכה ללכת גבריאל ״ אמרתי בנועם
הסתובבתי ללכת כשהוא תפס במפרקי
הוא דחק אותי לקיר שוב , הוא תופס את ידי באוויר
והטיח את שפתיו על שפתיי.
אני לא מבינה למה בכל פעם אני מרגישה כיאלו הלב שלי קופץ מהמקום הבטן שלי מרגישה כיאלו עכשיו עליתי על רכבת הרים.

אני כל כך מנסה להתחמק ממנו לא להישאב לאפלה שלו שמרגיש כיאלו בכל יום היא מושכת אותי אליה עוד ועוד ,עד שלא ישאר ממני דבר.
הוא מטיח את שפתיו על שפתיי. ופה נשברתי , אם אני אוהבת אותו למרות כל הדברים הרעים שהוא עושה האם זה אומר שגם אני רעה בידיוק כמוהו , אולי אפילו יותר .
״אתה פגעת בי גבריאל״ אמרתי בזמן שלקחתי עוד נשימה ונגעתי בצלקת שלי .
הוא הסתכל על הצלקת שלי וראיתי את החרטה בעיניו . הוא הוציא מכיס האחורי שלו את הסכין שלו  ״קחי!״ ״מה-״  ״קחי את זה ותחתכי אותי בידיוק באותו מקום שאני חתכתי אותך!״ הוא אמר על גבול הצעק בנחישות . אני מודה ההצעה הייתה מפתה אני לא מפחדת לפגוע באנשים , והאפלה הזאת שקיימת בי הפחידה אותי .
לקחתי את הסכין מידו , היססתי לדקה אבל אז חתכתי אותו בדיוק באותו מקום שבו הוא חתך אותי .
נטליה נטליה נטליה , את נדפקת חזק אבל
כשדמו זולג על הריצפה הוא מחזיק בסנטרי ומתקרב
״פגעת בראש המאפיה האיטלקית מי סול הגיע הזמן לכפר על מעשייך״ הוא אמר כשהניח את ידו על לחי