לבבות החוטאים

פרק 6

"אשמה ושיפוטיות הן שני צדדים של אותו מטבע: אשמה מופנית פנימה, שיפוטיות מופנית החוצה."

נטליה

האזיקים נפלו ארצה ברעש כשגבריאל שחרר אותי לבסוף.  הכעס, הכאב והבגידה שלי בערו בתוכי כמו אש בשדה קוצים. הסתכלתי עליו במבט שיכול לחדור פלדה.

אובדן הדם הותיר אותי מבולבלת. יכולתי להרגיש את העולם מסתובב סביבי כשהחושך מאיים לבלוע את הראייה שלי , אני מתחרטת על זה שהתנשקתי איתו אני מתחרת עליו.

עיני נעצמו והחשכה איימה לקחת אותי ,הוא הרים אותי בעודו מלטף את שיערי בעדינות שלא הורגלתי אליה ואז הכל נהיה שחור .

קמתי בחדרו של גבריאל רואה אותו בפינת החדר , "מה אתה עושה פה?" שאלתי במרירות, הוא ענה ופשוט המשיך לבהות בי . אבל מילים לא נזקקו.

"אל תחשוב לרגע שלשחרר אותי משנה משהו, גבריאל. פגעת בי, ואני לעולם לא אשכח את זה" פניו נותרו חסרי רגש, עיניו מסתירות את החרטה שלא יכול היה להודות בה  "הייתי חייב לוודא שאת לא מהווה איום" הוא אמר בקרירות . שפשפתי את מפרקי היד הכואבים שלי, "אתה מפלצת חסרת לב, גבריאל. אולי אני לא מכירה את אבי, אבל אני שמחה שמעולם לא נאלצתי להתמודד עם מישהו כמוך" התרעמתי עליו.
״כדאי שתשנאי אותי נטליה״
״אל תדאג ״ עניתי במרירות .

לא יצאתי מהחדר שלי בימים הקרובים העוזרת בית הייתה מעלה לי את האוכל ופה זה נגמר ראיתי טלוויזיה  הייתי בטלפון (אחרי שהחזירו לי אותו סוף סוף) ופה זה נגמר לא פגשתי לא את נתנאל ולא את גבריאל . אני לא. מסוגלת אפילו לחשוב על לראות אותו , הייתי רוצה שהוא ינשק אותי ויגע בי כמו שהוא עשה לפני הכל אני כנראה דפוקה כי אני מתגעגעת למגע שלו אבל זאת האמת , אני שונאת אותו אבל אני רוצה אותו קרוב אליי מה לא בסדר איתך נטליה .

התחלתי להתאמן שוב מרוב שיעמום התחלתי להתאמן מ7 בבוקר עד 9 כל יום זה עזר לי למען האמת , תמיד אהבתי ספורט מקרב מגע ליריות במטווחים עם סבא שלי עוד לפני שהוא נפטר ועד להתעמלות קרקע / אקרובטיקה
התחושה של אדרנלין שהייתה לי בזמן שהתאמנתי הייתה מדהימה כל החושים שלי היו מופעלים נהנתי מהאתגר בשונה מרבים

.....

אומנם לא תמיד התמדתי למרות שבכל דבר חדש שניסיתי היו אומרים לי שהייתי יכולה להגיע ״לרמה בינלאומית״ אבל תמיד הייתי מוצאת משהו חדש להתעניין בו תחביב חדש ,
ישבתי על המיטה בזמן שאני רואה איזה סדרה בנטפליקס ואז פתאום אני מרגישה שאני נוזלת אני קמה מהמיטה ורואה כתם אדום ועגול , פאק פאק פאק . אני לא מאמינה שזה קורה לי דווקא עכשיו שיט . מה אני עושה .

שטפתי את התחתונים , לבשתי מכנסיים ותחתונים  חדשים והפעם עטפתי את התחתון עם נייר טואלט ,
מה אני עושה עם המיטה עכשיו יש כתם גדול של דם .
הוצאתי את הסדין משרה אותו מתחת למים בזמן שאני מקרצפת , הכתם לאט לאט יורד אבל עדיין נשאר על המזרן אני חא יודעת מה לעשות , ישבתי על הרצפה כשאני מחזיקה את הבטן . קורסת את פניי בין ברכיי .

ואז אני מרגישה יד מסיב לכתף שלי , הסתכלתי הצידה  זה היה גבריאל , ״אני אתקן את זה נטליה אני מבטיח ״ הוא אמר בנועם שלא תאם לו , הוא הוביל אותי לחדר שלו ״אני לא רוצה ללכת לחדר שלך גבריאל״ לא רציתי להיות קרובה לידו , הוא לא בן אדם טוב ואני יודעת את זה .
״ תפסיק להעמיד פנים שאכפת לך״ הטחתי בו
הוא ליטף את לחיי בידיו
ורק דחק אותי עוד יותר לחדר שלו ,
״ מה את צריכה!?״ ״ מה ?״
״מה . את .  צריכה .?״
״ פדים , בגדים חדשים , תחתונים ״
ושתצא לי מהחיים
״ יטופל״ , ״ החדר ״ אמרתי לו בכוונה להזכיר לו שהמיטה עם דם וסדין בקיור ״יטופל , נטליה ״

אני לא רוצה לסלוח לו אבל איכשהו הרצון של המוח שלי והרצון של הלב שלי מתערבבים אבל שנינו יודעים שהלב הוא הנאיבי הלב הוא הטיפש , המסנוור , והמוח הוא החכם.
פרשתי מגבת ונשכבתי על המיטה של גבריאל, עדיין היה לה את הריח שלו , וכעבור כמה דק עיני נעצמו מעצמן .
.....
שקמתי גבריאל ישב בכיסא ליד המיטה עם שקיות מלאות ״לא היית חייב לקנות כל כך הרבה״ לחשתי מוטשת מהיום הזה , לקחתי את השקיות מידו ״אני אלך לחדר עכשיו , תודה ״ לקחתי את הדברים והלכתי.
שחזרתי לחדר הכל היה מסודר עם מצעים חדשים הסדינים עם הדם נעלמו כלא היו ,
החלטתי לא להתעסק עם זה יותר מידי פשוט ארגנתי את כל הדברים בארון, והלכתי למקלחת

אדים עולים מהמקלחת ויוצרים אווירה נעימה ומנחמת. וקול התזת המים מרגיע.

‎לקחתי נשימה עמוקה, ואז התחלתי להתפשט, השלתי את בגדי, בגד בכל פעם. השרירים שלי נרגעים כשהמתח של היום מתפוגג בהדרגה. נכנסתי למקלחת והמים החמים זורמים מעלי, שוטפים את הלכלוך והתשישות.

‎אני נותנת למים לעטוף אותי . זה מרגיש כמו חיבוק עדין, שוטף את השבוע הזה בכלל .ולבסוף הרשתי לעצמי להירגע. הריח של ג'ל המקלחת הלבנדר ממלא את האוויר.

פרק ארוך הפעם אני ממש מקווה שאהבתן ❤️
M‎
‎