*שלושה ימים אחרי*
*אוליביה*
ואז הוא עמד שם על עדן החלון. הג'ינג'י שאני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו מאז, וגם לא בטוחה שאני רוצה להפסיק. הנחתי את הספר שקראתי על המיטה והתקדמתי לכיוון החלון.
״מה אתה עושה כאן?״ שאלתי אותו כשפתחתי את החלון.
״אני צריך לדבר איתך״ ענה ונכנס לחדר, הוא התחיל להסתובב בחדר ולהסתכל על הדברים שם, ״אבא שלי כאן למטה״ אמרתי.
לא יכולתי לראות את פניו כי גבו היה מולי אבל יכולתי לשמוע את הגיחוך שלו. ״ואת רוצה שארד למטה והציג את עצמי בתוך הזיון החדש של הבת שלו?״ ענה ותפס את הספר שהיה זרוק על המיטה. ״מה? לא-ממש לא״ עניתי ואם הייתי רואה את עצמי במראה אז בטח הייתי נראת כמו עגבניה.
״רגע זיו- אתה לא הזיון החדש שלי״ אני אומרת ומרגישה קצת מבולבלת. ״ברגע שגבר אחר יגע בך הוא יאבד אצבע״ הוא אומר בפשטות כאילו הוא עושה את זה בכל יום.
פניו משתנות מגיחוך לרצינות אני רואה את עיניו עוברות על הספר, ותחושה של בושה עוברת בי. ״עיניה מסתכלות עליי בתמימות קלה, אני יודע שהיא רוצה את זה אבל אני לא יכול ברגע שידיי ינוחו על גופה לא תיהיה לה דרך חזרה״ יואי קורא משפט מהספר ומתחיל לצחוק.
״אוליביה בחייך, מה את לעזעזל קוראת״ אני מתקדמת לעבר יואי ולוקחת את הספר מידו. ״טוב היה נעים, היה נחמד, עכשיו ביי״ אני אומרת כשנשמע קול של כעס בקולי.
יואי מרים את ידיו וממלמל משהו הוא מתקדם לדלת אבל לפניי שהוא מספיק לפתוח את הדלת הדלת נפתחת ואבא שלי נכנס פנימה.
יופי. כי ממש לא היה כאן מספיק כיף.
״היי אפרוחית הארוחת ער-״ אבא עוצר את המשפט כשמבחין ביואי שעומד עם חיוך זחוח על פניו. ״שלום..״ אבא אומר בקול רועד טיפה ומושיט יד לכיוון יואי. יואי לוחץ את ידו של אבא שלי ואומר ״יואי״
אבא ממלמל משהו לגבי זה שידע ואז אומר ״שלום יואי לא ידעתי שיש לנו פה אורח, ועוד אורח כבוד. תרצה לאכול איתנו ארוחת ערב? אישתי בדיוק הכינה כמה מאכלים שאני בטוח שתואהב״ אבא אומר מתרגש לגמרי מזה שיואי אוילר בביתו.
״לא אבא. יואי לא יכול כי הוא בדיוק הולך״ אני אומרת ומנסה לרמוז ליואי בצורה יותר ברורה שילך מכאן. ״אני אשמח להצתרף לארוחת ערב״ יואי עונה ולא מסתכל אליי אפילו.
״מה?״ לא הבנתי מה אני רוח שלא רואים ולא שומעים אותי? אבא מושך בידו של יואי ולוקח אותו לכיוון המדרגות לא לפניי שאומר. ״אפרוחית זה לא מנומס להתנהג ככה. אני מבקש מימך לכבד את האורחים״ יואי מהנהן אליי ואומר בלי קול ׳לא מנומס בכלל׳ לפניי שיורד עם אבא שלי למטה.
אני יורדת אחריהם למטה ומתיישבת במקומי בשולחן ליד אחי הקטן. יואי מולי מה שהופך את כל הארוחה הזאת לחרא אחד גדול.
יואי מפנה את מבטו לאחי הקטן וקורץ לו מה שגורם למייק לחייך. מייק הוא אחי הקטן והיחיד, הוא בן תשע וכבר שובר לבבות קטן. שיערו החום היה פרוע ומלא. עיניו הירוקות היו מלאות חיים ותקוות קטנות.
״איך קוראים לך קטנטנצ׳יק?״ יואי שואל מה שגורם למייק להתעצבן. ״אני לא קטנטנצ׳יק. אני גבר״ אומר מייק שגורם לכולנו לצחקק. ״אתה עדיין הגבר הקטנטן שלי״ אני אומרת ומדגדגת אותו בבטן.
לי ולמייק היה קשר מיוחד. לא כמו שאר האחים ששונאים את האחים שלהם או רבים כל הזמן. מייק היה החבר הכי טוב שלי כל פעם שאני יכולה אני לוקחת אותו לסרט או ללונפרק.
פעם אדם היה מצטרף עלינו. מייק מאוד אהב את אדם ובגלל זה היה לו ממש קשה לשמוע על מה שקרה. בימים הראשונים היה לי הכי קשה, מייק כל יום ראשון בשעה שש בערב היה בא עם שתיי קופסאות גלידה והיינו רואים סרט רומנטי שהגבר מת בסוף.
״אז איך קוראים לך גבר״ שאל יואי בציניות רבה ״מייק״ ענה אחי והביט ביואי במבט קשה. ״אפרוחית תוכלי ללכת לעזור לאמא שלך?״ אבא שאל. הנהנתי ישר ונכנסתי למטבח.
״אולי במה הסתבכת?״ אמא שאלה בשקט כדי שלא ישמעו אותנו משולחן האוכל. ״בכלום! אני נשבעת״ עניתי אבל לא יכולתי שלא לחוש בבטן את השקר.
אמא חייכה אליי והרימה את עיינה לכיוון הבנים בשולחן. ״חתיך״. אמרה אימי בשקט ופניי הפכו לאדומות. ״אמא!״ אמרתי מובכת למרות שרק שתינו היינו שם.
לקחנו את האוכל והתיישבנו בשולחן. ״אז אפרוחית? מאיפה זה הגיע״ יואי שאל ללא בושה ורק רציתי להרביץ לו, אז בעטתי בו בעזרת רגלי מתחת לשולחן.
״אוליביה מפחדת מאפרוחים אז התחבר לאבא ישר השם חיבה״ אחי אמר וכולם התחילו לצחוק חוץ ממני. ״באמת? מאפרוח? הוא קטן ולא מזיק״ יואי גיחך והרגשתי רצון להרוג אותו.
״כן בטח לא מזיק״ גלגלתי את עיני ויואי צחק שוב. ״מה? תגיד את זה ליד שלי שזה לא מזיק״ אמרתי והמשכתי לאכול.
________
היוש מתוקיםם💋
YOU ARE READING
{you are only mine {3
Romanceיואי הבן השלישי של משפחת אוילר. אחרי הלילה הכי טוב בחייו, עם הבחורה שהוא לא חשב עליה אף פעם ככה, הם תמיד עוקצים אחד את השניה ואף פעם לא מסתדרים. אוליביה החברה הכי טובה של קנדל, והבחורה הכי יפה שראיתי בחיי. אבל יש בעיה אחת האקס שלה שהחליט לחזור לחיים...
