18: כמו להוריד פלסטר

529 56 72
                                    

*אוליביה*



לפעמים אתה מקבל את מה שרצית כל חייך, וכשהרגע הזה בא אתה כבר לא שמח כמו שהיית אמור להיות. וזה מוזר, בעיקר מבלבל.


כל חיי חלמתי להיות בבית ספר לאופנה במקום קולג׳ ועכשיו כשזה סוף סוף קורה אני לא יודעת מה אני חושבת על זה. אני, אוליביה פיטר מינג׳ התקבלה למקום שחלמה עליו מגיל שבע.


ואיך אני חוגגת את זה אתם שואלים?


״קנדל תזמיני לי עוד צייסר״ צעקתי לקנדל כשרקדנו כמו מטורפות. קנדל החליטה לא לשתות היום מה שאומר שאני שיכורה יותר מידי.


קנדל הנהנה והיא הלכה משאירה אותי לרקוד בפרצוף מודאג. כשסיפרתי לקנדל לפני שעה בערך שהתקבלתי היא הייתה כלכך שמחה בשבילי ואם זאת כלכך עצובה.


היא החברה הכי טובה שלי, ודי היחידה. וכך גם ההפך.



לא סיפרתי ליואי עדיין אני מפחדת מהתגובה שלו. לפני כמה ימים יואי אמר לי שהוא שמח שאנחנו ביחד סוף סוף, הוא עושה לי טוב אבל אני לא יודעת אם אני באמת מוכנה לזה.


כשאמר לי שהוא שמח שאנחנו ביחד נלחצתי. לא אמרנו שאנחנו ביחד לא קבענו את זה, הוא פשוט החליט שאנחנו ביחד, נכון היינו יותר מידידים אבל זוג?


קנדל חזרה עם הצ׳ייסר והמבט המודאג שלה הפך לי את הבטן. ״תגידי את זה פשוט״ נאנחתי, היא תפסה את ידי והוציאה אותי מכל האנשים שרוקדים והמוזיקה הרועשת לבחוץ.



״מה יש לך אולי?״ שאלתי את עצמי את אותה שאלה אך לא הייתה תשובה. היה שקט. קנדל נאנחה ולקחה אותי לכיוון הרכב ״לא! אני רוצה להישאר!״


״שתית מספיק״ קנדל ענתה בקול עייף, ידעתי שיש לה בעיות עם לאונרדו כרגע אבל כל כך לא אכפת לי מכלום. זה היה אמור להיות הערב הכי טוב בעולם. הגשמתי חלום אך זה לא הרגיש ככה.



״לכי לעזעזל אני חוזרת״ הסתובבת על עקביי והלכתי בצעדים מגושמים לעבר המועדון. למה הכל נראה כלכך רחוק?



״אוליביה תבואי לכאן עכשיו!״ קנדל צעקה ומשכה בידי. ״עזבי אותי!״ התנהגתי כמו ילדה קטנה, אבל זה כאילו המוח שלי לא שולט בכלום והפה פשוט זז.


״את מתנהגת כמו ילדה קטנה״ צעקה, יכולתי לראות שמשהו עובר על קנדל אך לא ידעתי מה. כבר כמה חודשים שאנחנו לא כנות אחת עם השניה.


״אוי סליחה באמת אמא״ אמרתי בזלזול ונכנסתי למועדון. חצי שעה עברה וקנדל עדיין לא באה אבל ידעתי שמשהו יקרה, הרגשתי את זה, הרגשתי אותו.


הרגשתי את עיניו אך לא ידעתי איפה הוא ״אני ממש כאן אפרוחית״ קולו הרעיד בי משהו. הסתובבתי וראיתי אותו, את הבחור שהתאהבתי בו.


״בילביל״ צחקקתי משיכורות. יואי נאנח ולפני שהבנתי מה הוא עושה הייתי זרוקה על כתפו כמו שק תפוחי אדמה.


״מה את עושה אפרוחית שלי, מה לעזעזל את עושה לי״ אמר יותר לעצמו מאשר לי אך חיוכי השיכור רק גדל וגדל.


״למה השתכרת ככה?״ כבר לא היינו במועדון אלה במכונית שלו. ״התקבלתי״ עניתי בקול קטן ופרצופו הפך למבולבל. ״בתור אישתי לעתיד?״


״לבית ספר לאופנה״ לחשתי ״אפרוחית אני כלכך גאה בך!!״ חיבק אותי חיבוק דוב, נשמתי את ריחו הטוב ואמרתי לעצמי ׳כמו להוריד פלסטר, ישר ומהיר׳


״לשנתיים״


_________
וואו וואו וואו.
הפרק הבא הולך להביא אותכם לדמעות!

היוש מתוקים💋💋
אני יודעת שנעלמתי לכם טיפה ואני מתנצלתתת!!
הפרק הבא יעלה בשלושים כוכבים😘
(מבטיחה😭)

‏ {you are only mine {3Where stories live. Discover now