הסיפור המסובך שלנו

פרק 1-היכרות

נ.מ ליאור
"בבקשה תפסיק.'' אני מייללת בבכי,''בבקשה." אני מבקשת שוב והוא תופס בפניי.

"אני אפסיק מתי שאני ארצה מובן?" הוא שואל ומחזק את האחיזה בפניי,אני מהנהנת ובוכה בעודו ממשיך לדפוק בי...

אני מתעוררת לוקחת את הטלפון מהמטען ובודקת את השעה 4:15,אני נאנחת וקמה מהמיטה, אני הולכת לשירותים ועושה ארגוני בוקר ומתלבשת בחליפת ספורט בצבע כחול רויאל,(ה.כ כמו בתמונה).

אני נועלת נעלי בלייזר כחולות,טלפון,כובע ויוצאת לרוץ,כשאני יוצאת מהדירה שלי ושל אביב אני רואה בזווית העין איש עם קפוצ'ון שחור אני מתעלמת וממשיכה לרוץ.

אחרי 10 דקות אני שמה לב שהאיש עדיין אחרי,אני מגבירה את הקצב וכך גם הוא אני רצה עד שאני מגיעה לסמטה חשוכה ואז רואה שהגעתי למבוי סתום ,פאק נדפקתי.

אני מסכלת לאחור ורואה את הפרצוף של האיש שעקב אחרי ורואה פרצוף מכוער עם חיוך סוטה על פניו,הוא מתחיל להתקרב ואני צועדת לאחור עד שאני נתקעת בקיר ואני מתפללת בלבי שלא יאנסו אותי,הוא מתחיל לצעוד קדימה ואני אומרת "בבקשה לא."

והאיש מחייך עוד יותר ואומר "הרבה זמן לא ראיתי גוף כזה יפה." ועוברת בי צמרמורת של גועל.

רגע לפני שהוא מניח את ידו על פניי מופיע גבר גדול ושרירי מאוד חשוב לציין ומושך את האיש אחורה ומטיח אגרוף בפניו ואז ניגש אליי ושואל באנגלית "איך קוראים לך?" אלוהים איזה קול יפה,מושך וסקסי.

תתעוררי על עצמך ליאור,אני מתנערת מהמחשבות שלי ועונה "ליאור ואתה?",הוא לא עונה בטח עשיר,מפונק ומעצבן אבל מה שכן חתיך עם החליפה המושכת הזאת.

אני חוזרת לדירה אחרי הריצה, ונכנסת להתקלח אני יוצאת במגבת ומוצאת את אביב יושבת על המיטה שלי ושואלת אותה "מה השעה?" "6:35" אני לוקחת הלבשה תחתונה של קלווין קליין בצבע אדום ומתלבשת.

אני לא מתביישת מאביב ראינו אחת את השנייה במצבים הכי גרועים ורק היא יודעת במפורט על האונס שעברתי.

אני נכנסת לחדר ארונות ושוב בוכה מעצבים בגלל שאין לי מה ללבוש אני קוראת לאביב שתבוא לבחור לי בגדים לאביב יש טעם נדיר בבגדים היא בחרה לי חולצת בטן גולף ארוכה בצבע ורוד עדין עם ג׳ינס בצבע בז׳,ג׳קט ארוך בצבע תואם ואיך אפשר בלי תיק של פראדה בצבעים תואמים.