נ.מ קרלו
"מיה בלה תיזהרי." אני צועק רץ אליה ודוחף אותה לצד,אני מרגיש את המכונית מתנגשת בי ונוהם בחוזקה.
"קרלו." אני שומע את הצרחה של ליאור במעורפל ומרגיש שעיניי נעצמות ללא שליטה.
נ.מ ליאור
"לא,לא,לא." אני צורחת ומתיישבת על הכביש ליד קרלו שלי שהקריב את עצמו בשבילי,פאקינג בשבילי.
"טוני,פאולו." אני צורחת והם יוצאים בריצה מהגלידרייה בלי הילדים ואני מנחשת שהם השאירו אותם שם.
"מה קרה לו?" טוני שאל כשראה את כל הדם,"תתקשר לפאקינג אמבולנס." אני צורחת ומנגבת את הדמעות שלא מפסיקות לזרום על לחיי.
אני עם קרלו בתוך האמבולנס בוהה בו אחרי שווידאתי שטוני עם רוני ושניר בעוד הפרמדיקים עוצרים את זרם הדם שלו.
אני מתבוננת בפניו של קרלו ועוברת בי צמרמורת מכיוון שפניו חסרות צבע,"הוא יהיה בסדר?" אני שואלת בקול חלש ורועד,הפרמדיק מסתכל עליי ברחמים ואומר "אנחנו מקווים שכן."
אחרי שעה-
אני יושבת מחוץ לחדר הניתוח שקרלו נמצא בו כבר מעל רבע שעה כשעיניי לא מפסיקות לדמוע,הכרחתי את טוני ופאולו לא להגיע כדי שהם לא יראו אותי במצב כזה ותרזה ואנדרה בדרך עם המטוס הפרטי שלהם.
"גברת ארמני?" הרופא יוצא מן חדר הניתוח ושואל,אני מהנהנת ומחכה שימשיך לדבר,"יש לי בשורות טובות ורעות." הרופא אומר ואני אומרת "תתחיל בטובות."
"הצלחנו להציל אותו." הרופא אומר בחיוך והאבן שישבה לי על הלב ירדה ממנה,"והחדשות הרעות הן שקרלו נכנס לתרדמת,לא יודעים מתי הוא יקום ובנוסףלצערי הוא יקום עם אובדן זיכרון קטן כך שיכול לקרות מצב שהוא לא יזכור אותך." הרופא אומר ותוך שניות האבן שירדה חזרה.
"תהיי חזקה." הרופא אומר ומלטף את כתפי בחיבה,"תודה רבה לך דוקטור." אני מודה לו והוא אומר ''את יכולה להיכנס אליו." אני מחייכת אליו והוא מלווה אותי לחדר ששמו בו את קרלו.
אני נשארת לבדי בחדר ומתיישבת על המיטה ליד קרלו שלי,פניו כמעט וחסרות צבע ועיניו היפות עצומות.
אני מלטפת את ידו של קרלו ואומרת "אני מתגעגעת לאהבה שאתה מרעיף עליי,לתשוקה שלך,למגע שלך,ליחס האוהב שלך.
אני מתגעגעת אליך אהובי.
אני אוהבת אותך כל כך גבר שלי.
אני מתגעגעת להרגשה החמה הזו שרק אתה יכול לגרום לי להרגיש,זה מה שאני כרגע רוצה.
בבקשה תפתח את העיניים היפות שלך ותחייך את החיוך היפייפה שלך עם הגומות המהפנטות האלו.
אני רוצה אותך איתי,מחבק אותי חזק מפחד שאברח לך ומנשק אותי כאילו אני יכולה להיעלם כל רגע.
אני כל כך אוהבת אותך קרלו שלי.
לא משנה מה אוהב אותך ואת המגרעות שלך.
איכשהו אני תמיד חוזרת אליך,אני מנסה להכחיש,אני מנסה לברוח,אני מנסה לשכנע את עצמי שאני יודעת להיות בלעדיך אבל ביני לבין עצמי אני יודעת שזה שקר.
אני לא יכולה בלעדיך."
אני מתפרקת לבדי.
זאת אשמתי,אני הייתי אמורה להידרס לא קרלו.
אני מתפללת הקדוש ברוך הוא בבקשה תציל אותו,האמונה שלי בשם תמיד הייתה חזקה למרות שחושבים שלא אבל מה אכפת לי?,כל עוד השם יודע אז הכל בסדר.
אני מרגישה שליבי שוקע עמוק בתוך חזי ואץ הדמעות עומדות בעיניי,הדלת נפתחת ותרזה ואנדרה נכנסים לחדר.
תרזה מחבקת אותי ואני מתפרקת בחיבוקה החם,"הייתי צריכה להידרס במקומו." אני ממלמלת לכתפה של תרזה,"מה פתאום ילדתי,הוא עשה זאת בכדי להגן עלייך.
הוא אוהב אותך."
תרזה אומרת ותחושת חמימות ותקווה מתמלאת בחזי,אני מחייכת לתרזה ולאנדרה שמסתכל על קרלו נטול החולצה וחבוש בחזו.
"הכל בגללך." אני שומעת את קולו של אנדרה אומר,"מה?" אני שואלת את אנדרה בבלבול.
"אנדרה מה עובר עליך?,ליאור לא אשמה." תרזה אומרת לאנדרה ומחבקת אותי,"היא כן לו היא קרלו היה ממשיך בדרכו ללא הפרעות,הוא היה יכול להיות מדהים לולא היא." אנדרה אומר וליבי נשבר,"בואי איתי." תרזה אומרת ולוקחת אותי מחוץ לחדר של קרלו.
תרזה יושבת על הכיסאות ואני אחריה,אני פורצת בבכי,"אולי אנחנו לא אמורים להיות יחד." אני אומרת בדמעות אך תרזה מנגבת אותן ואומרת "זה לא נכון כלל,אתם נפשות תאומות,בכל פעם שאני מסתכלת על קרלו מסתכל עלייך עייניו האפלות והשחורות זוהרות כמו הכוכבים בליל."
"אך בכל פעם שאנחנו מאושרים משהו מפריד ביננו,אולי זה סימן לכך שאנחנו לא צריכים להיות יחד." אני אומרת בעצב.
"ומה תעשי עם התינוק שבבטנך?" תרזה שואלת ואני פוערת את עיניי ושואלת "איך את יודעת?" "לא עשו אותי באצבע,הבטן שלך כבר בולטת,באיזה חודש את?" שואלת תרזה,"אני בחודש השלישי." אני אומרת ותרזה פוערת את עינייה ושואלת "הבטן שלך לא קצת גדולה בשביל חודש שלישי?",אני מצחקקת ואומרת "יש לי תאומים."
"לא ידעתי שהבן שלי מזיין כל כך חזק." תרזה אומרת ואני פורצת בצחוק מתגלגל ונותנת לה מכה חברית בכתף.
"תרזה." אני אומרת סמוקה ומובכת,"מה?,בסך הכל אמרתי שאני לא מודעת ליכולותיו של בני." תרזה אומרת במשיכת כתפיים.
אני מתמקדת בנקודה בחדר ההמתנה ודמעות עומדות בעיניי ויורדות מבלי ששמתי לב,תרזה מחבקת אותי בעדינות ואומרת "אל תבכי יקירתי,בני יהיה בסדר גמור.
הוא לוחם."
רופא יוצא מן החדר של קרלו ואני קמה ממקומי במהירות.
"גברת ארמני?" הרופא שואל אותי ואני מהנהנת למבטה המחויך של תרזה לשם השם הזה.
"מר ארמני התעורר."
______________________________________
סליחה שלוקח לי מלא זמן לכתוב פרק פשוט יש לי את הבגרויות של סוף שנה ואני עומדת להתלעף.
אוהבתתת❤️
YOU ARE READING
הסיפור המסובך שלנו
Acciónהיא ישראלית לשעבר עם טראומות הוא ראש המאפיה האיטלקית האכזר והצעיר בהיסטוריה ורק היא מצליחה לרכך אותו. ~קרלו ארמני~ קוראים לה ליאור כהן היא הבחורה ששבתה את ליבי היא היחידה שאני אוהב או כנראה אוהב בחיים שלי הפקדתי את הלב שלי בידיים שלה. ~ליאור כהן~ הש...
