הסיפור המסובך שלנו

פרק 22-בית חולים

לכל מי שמבין ברפואה בבקשה לא לשפוט כי אני לא כל כך מבינה בזה.

נ.מ קרלו

פאק אני לא מפסיק לחשוב על הלבוש של ליאור זה כל כך מחרמן אותי.
"פאק אחי,מה ליאור עושה לך?" דייויד אומר ומצביע על הזין העומד עד כדי כאב שלי
"הבחורה הזאת שיגעה אותך אה?" פאולו שואל ואני מהנהנן לא מעז להוציא מילה כי אני בטוח שיצא גניחה או אנחה כלשהי.
אני,פאולו,דייויד וסנטיאגו עכשיו במשרד מנסים למצוא מידע על החייל הקולמביאני שראינו מתצפת על מתחם הצילומים של ליאור,אביב וטיילור.
אני מקבל טלפון מטוני.
"הלו
אני עונה ושם על ספיקר
"קרלו תבואו מהר יש פה יריות וירו לליאור בבטן והיא מדממת בכמויות"
הוא אומר ותוך שניות חשכו עיניי.
אני לוקח את המפתחות שלי ורץ לרכב.
מעניין לי את הזין כל השאר האישה שלי פאקינג בסכנה.
אני הולך לשרוף את העולם בשבילה,אני הולך למצוא את המזדיין שירה בה ולזיין אותו מכות.
אני מתקשר לטוני בהיסטריה והוא עונה תוך שתי שניות.
"הלו קרלו
"איפה אתם?
"בדרך לבית חולים לקומה הפרטית שלנו
הוא אומר ואני מנתק.
אני נוסע על 200 קמ"ש מהפחד שאני אאבד אותה,אני פאקינג לא מוכן לזה שהאהבה של החיים שלי תילקח ממני,אף פעם לא האמנתי באהבה עד שהבחורה שזאת נכנסה לחיי.
בפעם הראשונה שראיתי אותה ברחוב בסמטה חסרת אונים הרגשתי צורך עז לעזור לה והתאהבתי בה,אני קרלו פאקינג ארמני התאהבתי.
הקאפו האכזר של איטליה פאקינג התאהב.
אני מגיע לבית החולים ורץ במדרגות לקומה הפרטית שלנו כי המעלית המזדיינת זזה כמו סבתא בת 200.
אני מגיע ורואה את הרופאים רצים עם המיטה שלה לחדר ניתוח.
אני רץ אחריהם ורואה את האישה שלי מורדמת מונשמת,פאק זה שובר לי את הלב לראות אותה ככה.
אני מתיישב ליד טוני,טיילור ואביב בכורסאות ההמתנה בקומה הפרטית שלנו.
טיילור ואביב נראות כאילו בכו את חייהן וטוני נראה כאילו השמחת חיים שלו נלקחה ממנו.
דייויד,סנטיאגו ופאולו נכנסים לקומה.
דייויד מחבק את טיילור,סנטיאגו מחבק את אביב ופאולו לידי לא מעז להוציא מילה כי הוא יודע שאני עצבני מידי עכשיו,אנחנו שותקים עד שהרופא מגיע וכולנו נעמדים.
"אז ככה היא עכשיו בניתוח כי הכדור פגע לה בתוספתן אבל אנחנו מנסים להוציא אותו אבל זה בהרדמה מלאה אז יש סיכון שהיא לא תתעורר." הרופא אומר ועוד מועקה נוספה לליבי.
"דוקטור את האמת מה האחוזים שהיא תחייה?" אני שואל את הרופא "40%" הוא אומר ופאק אני עוד שנייה יורה בכל הבית חולים המזדיין הזה.
בבקשה אלוהים אני מבקש ממך שהיא לא תעזוב אותי לבד,אני יודע שזה אנוכי אבל אני לא מסוגל לחיות בלעדיה.
אני רוצה שהיא תהיה אישתי,האמא לילדים שלי ואני בטוח שהיא תהיה אמא מושלמת.
פאולו קולט שאני עצבני ומנסה להרגיע אותי "אחי היא חזקה,היא תשרוד את זה" הוא אומר ואני מתיישב ושם את ידיי על פניי.
פאק מה אני עושה אם היא מתה?,אם היא מתה אז גם אני מת.
אם היא תמות אני אשרוף את כל העולם.
"אתם יודעים מי ירה בה?" אני שואל את טוני טיילור ואביב.
טוני וטיילור מנידים בראשם לשלילה ואביב אומרת "היה לו קעקוע על הצוואר" "איזה קעקוע?" אני שואל "של האות k" היא אומרת ועכשיו אני בטוח שזה חייל קולמביאני.
אני אשרוף את כל קולמביה ביחד עם חואן קמילו המזדיין.
ממש ברגע זה נפתחה מלחמה בין איטליה לקולמביה.
"אני פותח נגדם מלחמה" אני אומר "אנגליה איתך" דייויד אומר.
"איפה פאקינג אחותי?" אני שומע קול שואג.
אני מרים את הראש שלי ורואה את דוד אביאל,דודה אדל,אביתר,אסי ועדי.
אני רואה שאביתר,אסי ועדי עצבניים מוות.
דודה אדל בוכה ודוד אביאל מחבק אותה.
"מה קרה לה?" עדי שואל בצעקה "חייל קולמביאני מזדיין ירה בה" טוני אומר "ואיפה היא עכשיו?" אסי שואל ומנסה לרסן את העצבים שלו.
"בחדר ניתוח" פאולו אומר "למה?" עדי שאל "כי הכדור פגע לה בתוספתן אבל מוציאים אותו" דייויד עונה "היא תחיה?" דודה אדל שואלת בבכי "הרופא אמר שיש סיכויים של 40%" דייויד עונה ואני מחליט לצאת למרפסת שם לעשן סיגריה למרות שאני יודע ששום דבר חוץ מליאור לא ירגיע אותי.
"מה שלומך בני?'' דוד אביאל מתיישב לידי ושואל "סיוט,דוד אביאל אני לא יכול לאבד אותה." אני אומר ושואף מהסיגריה.
"אנחנו גם לא יכולים לאבד אותה,היית צריך לראות איך הבנים שלי הגיבו כששמעו על זה." "צודק אבל יש הבדל יש להם את הנשים שלהם,אם האישה שלי תמות אני גם אמות"
"קרלו רציתי להגיד לך שאני מאוד שמח שאתה הבן זוג של הילדה שלי,אחרי מה שהיא עברה היא צריכה גבר שיתמוך בה ואני שמח שזה אתה." "תודה דוד אביאל שאתה מנסה לעודד אותי" "אתה כמו הבן שלי" הוא אומר ומחבק אותי חיבוק גברי.
"אני רק מזהיר אותך מבניי הם מאוד רגישים בנוגע לאחותם." הוא אומר ואני מגחך,"כן שמתי לב." "באמת?" "כן באותו הלילה שאני וליאור היינו בריב היא רצתה להכיר את עדי לטוני וקיבלתי ממנו,מאביתר ומאסי שיחת איום." "כן הם מאוד מפחדים עליה כי היא עברה המון,בלי ביטחון עצמי היא לא מעריכה את עצמה,כשהיא הייתה קטנה אף אחד לא ידע מה עבר עלייה היא הייתה מתכנסת בעצמה ולא מדברת איתנו" "עד היום היא עושה את זה,אבל למה הם כל כך דואגים לה?" "כי כשהיא הייתה קטנה אז היא נחשפה למין והתחילה להתיידד עם בנים והיא הכירה מישהו,אבל הבעיה הייתה שהוא היה בן 20 והיא 13,וזה גרם להרגיש בצמרת כי היא הרגישה יותר בוגרת,היא רצתה לפתוח את הלב והוא רק רצה שהיא תפתח רגליים" "בבקשה תגיד לי שזה לא מחמיר יותר" "אבל זה לא הפריע היא קיבלה כל מה שהוא רק יציע לה,יום אחד הוא הציע לה לבוא אליו הביתה,שיכר אותה עד שהיא הייתה מחוקה,בבוקר היא קמה לצידו עירומה היא אספה את הדברים שלה והלכה הביתה בוכה ומאז היא כבר לא אותה ילדה תמימה" הוא אומר ואני מסמן לו להמשיך "ומאז הילדה כבר בוגרת,ועכשיו היא מצאה אותך ואתה עושה אותה מאושרת כמו שבחיים שלי לא ראיתי אותה." "דוד אביאל אתה מותח אותי נכון?,כל זה קרה לה באמת?" אני שואל והוא מהנהנן.
פאק היא עברה כל כך הרבה שזה פאקינג כואב.
הילדה פאקינג לוחמת היא הלוחמת שלי.