הסיפור המסובך שלנו

פרק 36-מצאתי את ליאור

"העובר היה חלק משלישייה."
הרופא אומר וקוטע את עצמו כשהוא רואה שאני בהלם,"יש לך בבטן תאומים." הרופא מסביר והפעם הדמעות שיורדות מעיניי הן דמעות של אושר גדול,"מזל טוב." הרופא אומר ורגע לפני שהוא יוצא מהחדר אני שואלת "איזה חודש אני?","את בחודש שני,בהצלחה." הרופא אומר בחיוך ויוצא מן החדר לא לפני שאני מודה לו.
אני שוקעת במחשבות ומתלבטת אם לחזור לקרלו,מצד אחד אני אוהבת אותו יותר מאת עצמי והוא גורם לי להרגיש שלמה עם עצמי אבל מצד שני עצם העובדה שאנחנו רבים די הרבה והאויבים של קרלו מתנקמים בו דרכי.
אני לא רוצה לגדל את הילדים שלי בסביבה כזו,אני רוצה לגדל אותם בשקט וברוגע.
החלטתי,אני אקנה בית בצפון איטליה ולא אגיד לאף אחד חוץ מלמשפחתי ואגדל שם את ילדי בנחת.
אבל לא יהיה להם אבא.
קול אומר בראשי שאני מבינה שהקול הזה צודק אבל הבטיחות של הילדים שכרגע בבטן שלי וכשבעוד שבעה חודשים הילדים שלי ייוולדו אני רוצה שהם יהיו הכי בטוחים שיש.
הדלת נפתחת ואור,רותם והילדים שלהם נכנסים בה,"התגעגעתי אלייך." רותם מחבקת אותי בעדינות,"אני גם התגעגעתי אלייך דודה ליאור." רוני המתוקה אומרת בחיוך מתוק.
"אוי חיים שלי גם אני התגעגעתי אלייך וגם אליך שנירי." אני אומרת כשאני מחבקת את שני הילדים שלהם,"את החלפת לי נכון?" אני שואלת את רותם כי אני רואה שאני עם פיג'מה מהמממת,היא מהנהנת ואני מודה לה.
"עכשיו את מסבירה לנו הכל." אור דורש ואני מתחילה להסביר להם הכל מהכל,"אה,ואני גם בהיריון." אני אומרת לבסוף ומשאירה אותם פעורי פה לגמרי,"את רצינית?" רותם שאלה בהלם,"אני רצינית,אבל תינוק אחד נפל." אני אומרת,"מה זאת אומרת תינוק אחד נפל?" אור שואל,"הייתה לי שלישייה ותינוק אחד נפל,יש לי עכשיו תאומים." אני מסבירה בפירוט,"וואו,מי המאושר?" אור שואל כשרותם עדיין מעכלת את המידע שהסברתי עכשיו אבל היא מתאפסת על עצמה ואומרת לאור "מה אתה מפגר?,אמרתי לך.","מה אמרת לו?" אני שואלת את רותם,"ראיתי כתבה באינסטגרם עלייך ועל קרלו ארמני ורציתי לשאול אותך אבל שחכתי,זה מקרלו נכון?" היא שואלת ואני מהנהנת ומסבירה לה הכל,עליי ועל קרלו,על הרעיון שלי,על זה שאני רוצה לגדל את הילדים שלי לבד,הסיבות.
"להגיד לך את האמת?,הוא צריך גם לגדל אותם כי בואי ילדים צריכים דמות אבהית בחיים שלהם." רותם אומרת ואני יודעת שהיא צודקת אבל אני מפחדת,פאקינג מפחדת.
אור יצא עם הילדים למכונות חטיפים או משהו והדרך שהם החזיקו ידיים שברה לי את הלב,אני רוצה שקרלו יהיה ככה עם התאומים שיש לי בבטן אבל אני מפחדת.
ממה?,אני אפילו לא יודעת יש כל כך הרבה דברים,אני פשוט פחדנית.
"אבל בסופו של דבר את מחליטה לא אני,אני אתמוך בך בהכל לא משנה מה אחותי." רותם אומרת ואני מחייכת אליה חיוך גדול ואנחנו מתחבקות.

נ.מ קרלו
אני עכשיו במטוס הפרטי שלי,יושב עם כוס וויסקי ביד ושקוע במחשבות.
היא ברחה ולא חזרה אליי?,אולי היא בסכנה?,וגם אם לא אני הולך להחזיר אותה.
הצד החייתי והאכזרי שלי התעורר,אני הולך להחזיר אך ליאור אליי גם אם העולם יקרוס.
איפה היא פאקינג יכולה להיות?,אני חושב,"אתה חושב יותר מידי אחי,אולי כדאי לשחרר?" פאולו אומר ואני מביט בו במבט רצחני עד שהוא נאנח ומוותר.
"אני ארדוף אחריה גם אם היא לא רוצה בכך." אני אומר בטון אפל,"אחי אבל אולי היא לא רוצה להיות איתך." פאולו אומר ואני מכניס אגרוף לשולחן בעודי צועק "לא פאקינג אכפת לי,היא תהיה שלי בין אם היא רוצה או לא.","אחי מה יש לך?,לא ראיתי אותך ככה מהתקופה עם הבת זונה הזו נטשה." הוא מסנן מפיו את השם של הזונה הזו ולמרות שהיא מתה אני מרגיש צריבה בלב,"אל תזכיר את הפאקינג שם שלה." אני אומר ולוגם מכוס הוויסקי שבידי.