הסיפור המסובך שלנו

פרק 31-אקס מזדיין

נ.מ ליאור
"נהוראי?" אני שואלת כדי לוודא שאני רואה נכון ולא מדמיינת.
"בכבודי ובעצמי." הוא אומר ואני מגלגלת לו עיניים,"אני רואה שלא השתנית באופי אלא רק ביופי." הוא אומר בהתנשאות ואני רוצה לתת לו סטירה מצלצלת עד שהוא יומיים ינסה להגיד הלו.
"נהוראי תעוף מפה." אני מנסה לבקש,"ואם לא מה תעשי?" הוא מתגרה בי,"וואי באמא שלך נהוראי עזוב אותי,לא התגברת עליי?" אני שואלת בעצבים,"סתמי מטומטמת." הוא אומר,"תקשיב נהוראי אני כבר לא בתולה תמימה סבבה?,עכשיו שחרר ממני." אני צועקת,"עדיין לא קיבלתי את הסקס איתך." הוא אומר ומתחיל להתקרב אליי,"נהוראי תתרחק ממני." אני אומרת בקול רועד,הוא מתרחק ממני והלך לכיוון הדלת ואני נאנחת בהקלה,הוא נועל את את הדלת ואני נלחצת שוב.

טריגר אונס🔞
הוא מתקרב יותר מידי ואני מנסה לברוח אך הוא תופס אותי ומרתק אותי על המיטה,הוא מפשיט אותי ואני מנסה לצרוח אך הוא מדביק לי את הפה עם סלוטייפ כך שיוצאות לי רק צעקות עמומות.
דמעות מתחילות לזרום על לחיי והוא מתחיל להתפשט,הוא סוגר את החלון המנופץ עם הוילון וחוזר אליי.
הוא מתחיל לנשק את צווארי בנשיקות מגעילות שמרגישות כמו צריבה על עורי,הוא יורד לשדיי ומתחיל ללחוץ עליהם חזק מידי ואני צורחת עם הסלוטייפ על פי.
לא,לא רק לא שוב,הוא יורד לבטני ומללק את כולה כך שהיא מלאה מהרוק המגעיל שלו,הוא מכוון את עצמו לפתח שלי וחודר אליי בפעם אחת,אני צורחת את נשמתי מכיוון שאני יבשה לגמרי.
אני מתחילה להילחם בו עם רגליי ובועטת בפניו הוא יוצא ממני ונופל מהמיטה,אני מנצלת את זה ונותנת לו מכה בעורף שמעלפת אותו.
אני לוקחת את הסכין של מקרי החירום שהשארתי בחדרי ודוקרת אותו בדיוק בלבו.
אני מתיישבת על המיטה ובוכה את חיי.
עוד הפעם התחושה הכואבת הזו,עוד הפעם הפחד ממגע עם כל גבר שקיים,עוד הפעם זה קרה.
למה זה חייב לקרוא דווקא לי?,למה אני?,למה זאת השאלה הכי מתסכלת בעולם המזדיין הזה.
לפחות אדע שהפעם החזרתי מלחמה,לא שכבתי חסרת אונים נלחמתי בחזרה כי אני כבר לא אותה הילדה שנאנסה פעם אחר פעם,אני הפכתי לאישה חזקה והפעם לא אכנע לפחד ששורר בי.
אני מתלבשת בבגדים חדשים כולל הלבשה תחתונה ומחליטה.
אני לא אכנע,לא הפעם.

נ.מ קרלו
אנחנו נוחתים ואנחנו נוסעים מהר למיקום של ליאור.
אלרי רבע שעה אנחנו מגיעים לבית גדול ואני דופק בדלת הגדולה,עדי פותח לי ואני מבין שזה הבית הנכון.
"תקשיב עדי בב-" אני נקטע על ידי עדי,"אחי הכל טוב לך תדבר איתה,היא בקומה שלישית חדר ראשון משמאל." אני מחייך אליו ועולה כמו שהוא אמר,אני דופק על הדלת ושומע קולות בכי.
"מיה בלה בבקשה תפתחי לי." אני מתחנן,הדלת נפתחת וליאור קופצת עליי בחיבוק בעודי פעור פה.
אני נכנס לחדר כשהיא תלויה עליי ורואה פאקינג גופה עם סכין בלב על הרצפה,"מיה בלה מה קרה פה?" אני שואל ומתיישב על המיטה שלה,היא לא מגיבה וממשיכה לבכות עליי כשאני רק מלטף את גבה ומנחם אותה.
אנחנו שוכבים במיטה כשראשה על חזי והיא נרגעה ואני שואל ברכות "מיה בלה מה קרה?" "הו-הוא א-א-אנס או-א-אותי." היא אומרת בגימגום,אני מנסה לרסן את העצבים שלי כדי שליאור לא תפחד ממני.
היא מלטפת את צווארי ואני נרגע תוך שנייה.
היא מחייכת חיוך מזויף כדי להראות לי שהיא בסדר אבל עליי זה לא עובד,"מיה בלה החיוך הזה לא עובד עליי." אני אומר וחיוכה המזויף יורד ואיתו גם כמה דמעות.
אני לא יכול לראות את האישה שלי שבורה ככה זה שובר את ליבי כשאני רואה שהיא מזילה דמעה,"ליאו-" אביב מציצה בדלת ומשתתקת כשהיא רואה את הגופה על ברצפה,"מה קרה?" אביב שואלת בלי קול ואני מסמן לה שאגיד לה יותר מאוחר.
"מיה בלה,את בסדר?" אני שואל ברכות והיא מהנהנת בראשה וממשיכה לבכות בחזי.
היא נרדמה ואני שוקע במחשבותיי,פאק איך נתתי לזה פאקינג לקרות?,למה נתתי לזה לקרות?.
עוד הפעם השאלה המטומטת הזו למה למה למה כי אני פאקינג מטומטם ונטשה תמיד צדקה לגביי,אני אגדל להיות הכי פחדן בעולם.
אני נרדם באלו המחשבות ובשאלה המטומטת הזו.

"אתה תגדל להיות הכי פחדן בעולם אתה יודע מדוע?" היא שואלת באכזריות ואני מניד בראשי לשלילה,"מכיוון שאחיך היה בצרה ואתה היית אמור לעשות הכל כדי לעזור לו אבל במקום זאת נטשת אותו וזה קרה בגללך." היא אומרת ודמעותיי מתחילות לזרום שוב,"תפסיק לבכות ילד מטומטם." היא צועקת וסוטרת לי כל כך חזק שראשי עף לצד.
היא צודקת,היא צודקת,אני מזדקף במקומי ומוחה את דמעותיי,הגיע הזמן להיות חסר רגשות כמו אבא,"ילד טוב." היא אומרת וחותכת אותי שוב אבל בשונה מכל הפעמים אני לא צועק ולא צורח.
התנתקתי סופית מרגשותיי.
אני כבר לא אותו קרלו.

אני קם מן החלום המזעזע הזה ורואה את הדבר הכי מושלם ביקום,ליאורי שלי ישנה על חזי ופניה כל כך שלוות.
רק לשבת ולהסתכל על פניה היפות יכול להשכיח את כל בעיותיי,ליאור מפהקת ופותחת את עינייה המהפנטות.
היא ישר קמה ונזכרת בזה שהיא כועסת עליי "מיה בלה תני לי להסביר בבקשה." אני מתחנן והיא אומרת "אוקיי יש לך 10 דקות." אני כל כך שמח שהיא נותנת לי להסביר.
"אז ככה בסרטון ההוא במועדון היא סיממה אותי וכנראה דמיינתי שזאת את וזיינתי אותה,אני גיליתי שהיא בהיריון אבל הכרחתי אותה לעדות בדיקת אבהות והלכתי אליה כי היא התקשרה אלייך ואמרה שבדיקת האבהות חיובית." אני אומר "אז למה חייכת?" היא שואלת ואני מחייך בגלל הטון הקנאי שלה,"כי היא שאלה מה אני אעשה בשביל שהתינוק לא יהיה ממני." אני אומר בחיוך.
היא קופצת עליי בחיבוק וחיוכי לא מאחר להגיע,היא מסתכלת עליי עם החיוך המשגע שלה ומכניסה את האצבע שלה לתוך הגומה שלי כמו שהיא אוהבת,היא מנשקת את הגומה שלי ומתקדמת לשפתיי.
"מיה בלה אני אוהב אותך." אני אומר והיא דומעת,אני מוחה את דמעותייה בגב ידי ומחבק אותה כל כך חזק כאילו היא הולכת לברוח לי למרות שבחיים לא אתן לה לעשות זאת.
"מיה בלה אני יודע שאני נשמע אנוכי אבל אני בחיים לא אתן לך לעזוב שוב גם אם את רוצה,ואני יודע שאני קשה ויש לי המון מגרעות." "אני לא ארצה לעזוב אותך בחיים גם אם תבקש ממני לעזוב אותך." היא אומרת ומנשקת את שפתיי,"תתפשטי." אני אומר בטון אפל והבעתה מבולבלת אך היא עושה זאת.
אני מסתכל על שדייה והם אדומים מאוד,"הבן זונה עשה זאת?" אני שואל בעצבים והיא מהנהנת קלות בראשה.
"אני רוצה הולכת להתקלח." היא אומרת ונכנסת למקלחת שלה בעודי עצבני מאוד.
אני מצלצל לאנשים שלי כאן בישראל ואומר להם להגיע לכאן לפנות את הגופה.
אביב נכנסת לחדר ושואלת ''למה נהוראי מת כאן?" "השם שלו זה נהוראי?" אני שואל והיא מהנהנת,"הוא פאקינג אנס אותה." אני אומר בקול קר ומוריד את ראשי,"לא,לא,איך נתתי לזה לקרות?" אביב שואלת את עצמה באשמה,"זאת לא אשמתך זאת אשמת הבן זונה הזה." אני אומר ואביב מתיישבת לצידי.
אחרי 5 דקות ליאור יוצאת מהמקלחת ושואלת כשהיא רואה את פרצופה האשם של אביב "אביב זאת לא אשמתך." "זה כן הייתי אמורה לשמור עלייך." אביב אומרת וראשה מושפל כמו ראשי.
ליאור מחבקת את אביב ולוחשת לה משהו בעברית,הן מחייכות אחת אל השנייה ואני חושב לעצמי שהייתי רוצה קשר חברותי כזה.
אל תראה את הרגשות שלך יפגעו בך.
______________________________________
עשיתי הכל כדי לסיים עכשיו וכדי לא לאכזב אותכם אוהבתתת❤️❤️