האם זו אהבה או שנאה?

10

קמתי מזיעה מעוד סיוט על אונס
השעה 4:32 נאנחתי

יצאתי מהמיטה לקחתי מהערמה בגדים שלי גופיית סבא שחורה דגמח ירוק וכובע שחור
עשיתי קוקו גבוהה שמתי את הכובע והתלבשתי

יצאתי מהחדר
הסתכלתי סביב במה אפשר להתאמן כאן?
אני בדרך כלל אוהבת לרוץ ולראות את העיר
אבל פה אין עיר לראות רק סלעים וחול

החלטתי בסופו של דבר לרוץ באיזור המיוחד לאימונים
גם יש פה אזור מיוחד עם מתקני כושר ודברים להתאמן איתם

נקודת מבט קייל
לא הצלחתי להירדם הלילה
האמת אני אפילו לא זוכר מתי הפעם האחרונה שהצלחתי להירדם ללילה שלם בלי להיות חצי ישן חצי ער
פתאום התחלתי לשמוע רעש לא חזק אבל אני חושב שזה בא ממגרש האימונים
קמתי מהר מהמיטה לבשתי על עצמי מדים לקחתי את הרובה שלי ויצאתי אחרי הרעש
השעון מראה שכמעט חמש וחצי בבוקר וכולם אמורים לקום בשש וחצי כשאני מעיר אותם עם אזעקה של הבוקר

כשהגעתי למגרש לא ראיתי אחרת מאשר הפיצפונת שלי אליסון
עושה deadlift(הרמת משקולות מאוד כבדות) עם משקולת של 70 קילו כל צד של המוט
האומנם אני עושה כפול אבל יחסית לאישה זה מטורף
מחאתי לה כפיים היא נלחצה מהרעש הפתאומי והמשקולת נפלה על רגלה
פאק!

״אליסון!״ צעקתי ורצתי אליה כשהיא על הרצפה מורידה את המשקולת מרגלה ונאנחת בכאב
האמת שזה מפתיע שהיא לא צועקת ואפילו בוכה קצת כי זה מכה לא קלה נפל לה הרגע 160 קילו על הרגל (המקל שוקל 20) היא בטח נשברה פאק איזה מפגר אני

ירדתי על ברכי אליה ״שיט את בסדר״ אמרתי קצת בלחץ ״גורילה תאמין לי שעברתי דברים יותר כואבים״ אמרה קצת מצחקקת
״פיצקית נפל לך עכשיו 160 קילו על הרגל אנחנו הולכים לבית חולים״ עניתי לה נעול מטרה
זה קרה בגללי אני צריך לדאוג לזה

נקודת מבט אליסון
״מה אין סיכוי!״ מחיתי במהירות אני לא הולכת לבית חולים
״אני בסדר גמור״ אמרתי וקמתי על רגליי
אבל בשניה שעמדתי נפלתי על הרצפה מהכאב
שיט זה באמת ממש כואב עיוותתי קצת את פני וקייל שם לב לזה
״זהו זה אנחנו הולכים בלי וויכוחים״ אמר והרים אותי על ידיו כמו כלה
״תוריד אותי!״ כעסתי
אני שונאת בתי חולים ואני שונאת שמרימים אותי כאילו אני נוצה
חלשה שלא יודעת ללכת
אבל קייל לא בדיוק הקשיב לי וישר לקח אותי לג׳יפ שלו שעולה יותר מהבית שלי כנראה
הוא הכניס אותי למושב הקדמי ונכנס למושב של הנהג
״אני בסדר פשוט תביא לי תחבושת ואני אמשיך כרגיל״ אמרתי בכעס
״אין סיכוי שתמשיכי רגיל את אפילו לא מצליחה לדרוך על הרגל״
ענה
התנשפתי בכעס וגלגלתי עיניים

הוא התחיל לנסוע לבית חולים שנמצא במרחק נסיעה רב מאיפה שאנחנו נמצאים כנראה
״את יודעת פיצקית אני יודע עלייך יותר ממה שאת חושבת
שמך המלא הוא אליסון גריי
נולדת בניו יורק ועברת לבוסטון
את בת 27
לא סיימת בית ספר ולא הלכת לקולג׳
ועוד כמה דברים״ אמר
אבל נשארתי אדישה ברור שהוא היה צריך לחקור עלי בכל זאת המאפיה
״אתה אולי יודע איך קוראים לי או בת כמה אני אבל אתה לא יודע עלי כלום״ עניתי
חבר טוב עזר לי להסתיר את כל העבר שלי מאחור ואפילו האקרים מאוד טובים לא יצליחו למצוא את זה
והוא לא מכיר אותי הוא מכיר את מי שאני רוצה שיכיר הוא מכיר מסיכה
מסיכה של שקרים מחורבנים
״את חכמה לפי מה שאני רואה ואני יודע שאת יודעת שאני זומם משהו״ אמר וסוף סוף הוא אומר את זה
״אני יודע שאת לא צריכה את כל הטירונות הזאת את יותר טובה מכולם שם יחד ובגלל זה אני צריך אותך למשימה אבל קודם רציתי לראות מי את לעומק יותר ולא רק על דף
כל זה תוכנן מההתחלה שבאתי למכון כושר ועד עכשיו חוץ מכמובן שנפל לך משקולת על הרגל״ אמר הייתי בהלם הוא תכנן הכל מההתחלה בגלל זה לא הבנתי למה הוא כל כך מתאמץ
למה הוא מלמד את הטירונים בכל זאת יש לו דברים יותר גדולים לנהל אבל למה אני?
״למה אני? ומה המשימה הזאת שהיא כל כך חשובה שעשית מאמצים כאלה בישבילה״ ישר שאלתי

״בחרתי בך כי אני צריך לזה אישה חזקה את די מוכרת באוכלוסיית הרוצחים הרגת לא מעט ואת מיומנת במה שאת עושה״ אמר וחייכתי
אז מסתבר שאני ידועה
״אני אספר לך על המשימה רק כשאני אדע שאת 100% איתי ושאני יכול לסמוך עליך לעשות עבודה כזאת בגלל זה את נשארת בטירונות״ הוסיף
״זה לא משנה איזה משימה זאת תהיה איכשהו אני אצליח בה אבל מה אני הולכת לקבל בתמורה?״ שאלתי
אני לא הולכת לסכן את עצמי בשביל איזה דביל
״אני הולך לגלות לך מי באמת רצח את ההורים שלך״