האם זו אהבה או שנאה?

41

ישבתי שם מחכה שפשוט יעשה את זה, שפשוט יקח את חיי ממני ולפחות אדע שמי שעשה את זה היה הבחור שהייתי מספיק טיפשה להתאהב בו

עצמי את עיני וחיכיתי שהסכין תחתוך את צווארי אבל זה לא הגיע
״פאק אני לא מסוגל!״ כעס וזרק את הסכין על הקיר
פקחתי את עיני מופתעת. הוא אמר שהוא שונא אותי הוא רצה להתעלל בי כל כך ותיכנן כל כך הרבה רק כדי לגרום לי לסבול אבל ברגע האמת שהוא צריך לעשות את השלב האחרון הוא פשוט ויתר?
״למה?״ שאלתי
״ככה! לא דיברתי אלייך אז תסתמי ותעופי לי מהפרצוף!״ צעק ושם יד על ראשו כנראה מנסה להבין מה קורה לו

ניצלתי את ההזדמנות שהוא לא במצב של לתפוס אותי וברחתי מהחדר לוקחת בדרך בזהירות את הסכין בלי שיראה ואת ואת החולצה שהספיק להוריד כשרצה לאנוס אותי.
התחלתי לרוץ בזמן ששמתי את החולצה עלי וחיפשתי את איפה שנמצאת מלאני

הלכתי לאיפה שאני זוכרת שנמצא החדר שלי וניסיתי לפתוח את הדלתות שהיו בסביבה אבל כלום.
לפתע קלטתי שומר ליד דלת רחוקה רצתי אל הדלת אך הוא חסם אותי עם ידיו
״אסור לך להיות פה אני מחזיר אותך לחדרך מיד״ אמר בקול כמעט רובוטי אפילו ותפס בידי רק מה שהוא לא ידע זה שיש לי סכין

הוצאתי את הסכין ודקרתי אותו בבטן, דם ניתז על גופי והוא נפל לקרקע
אבל כנראה שהוא קרא לתגבורת כי חבורה של חמישה אנשים רצה אלי עם רובים שלופים, פאק.
בלי לחשוב פעמיים התחלתי לרוץ ולהסתתר מאחורי קירות בזמן שהם ירו עלי מכל כיוון
לרגע הבנתי שהם איבדו אותי והם הפסיקו לירות והתקרבו לחפש אותי כשהרובים של עדיין שלופים.
אחד מהם התקרב לאיפה שעמדתי אז מהר תפסתי בידו ומשכתי אותי אלי ממהרת לדקור את ביטנו ולקחת את הרובה, כל שאר החיילים שמו לב ובאו לירות בי אבל הקדמתי אותם ויריתי בכל אחד מהם בזמן שהמשכתי להסתתר מאחורי הקיר שכבר מלא בקליעים
לאחר שיריתי בכולם וכבר כולי הייתי מכוסה בדם לקחתי לכל אחד מהם את הרובים והמכסניות
והתקדמתי לחדרה של מלאני

ניסיתי לפתוח את הדלת אך כמובן שהיא הייתה נעולה אז הלכתי לחפש על השומרים המתים אם יש לאחד מהם מפתח.
ירדתי לשומר הראשון שהרגתי והוצאתי לו מהכיס את המפתח
קמתי ופתחתי את הדלת. הדבר הראשון שראיתי הוא את מלאני יושבת על הרצפה צמודה לקיר כשהידיים שלה מחזיקות את רגליה קרוב אליה.

״מל״ מלמלתי בשקט בהלם שאני רואה אותה
מלאני ישר הרימה את ראשה וכשראתה אותי ישר קמה ורצה אלי
״אליסון״ התחילה לבכות וחיבקה אותי חזק
החזקתי את ראשה וקירבתי אלי
״בבקשה תגידי לי שהם לא עשו לך כלום״ התחננתי אליה בפחד והרמתי את ראשה בזהירות
היא לא ענתה.
סימנים כחולים איתרו את גופה הקטן, יש לה פנס בעין, השפה של פתוחה ואז שמתי לב שהחולצה שלה ספוגה בדם.
הרמתי מהר את החולצה למרות שמלאני התנגדה
חתך עבר לאורך על בטנה הוא לא היה עמוק ברמה שיכולה להרוג אותה אבל אף אחד לא טיפל בזה והוא יכול להזדהם
״אנחנו עפות מפה עכשיו״ אמרתי והבאתי לה את אחד הרובים שלקחתי
התחלתי לרוץ שמה לב שהיא אחרי אך מתקשה קצת בעקבות הפציעות

בסופו של דבר הגענו ליציאה אך עמדו שם שומרים
לא ביזבזתי זמן ויריתי בהם, לאחר מכן רצנו לבחוץ אך ברגע שפתחנו את הדלת עמד שם לא אחר מקייל הוא שילב את ידיו ואמר
״אני אתן לכן עכשיו לברוח אבל תדעו שאתן הולכות להיות המרדף הקטן שלי״ חייך בערמומיות
אך לא התעמקתי ורצתי עם מלאני ליפני שישנה את דעתו
עד ששמעתי צעקה מאחורי
״דרך אגב אליסון החולצה שלי הולמת אותך״ לא הגבתי במילים רק עשיתי לו אצבע שלישית והמשכתי לרוץ

לצערי הרב ביתו של נמצא באמצע שום מקום אז אני ומלאני נצטרך למצוא דרך לחזור להבית ופאק כל החפצים והרכב שלי בבית של ליד קייל
עצרתי כשהבנתי שאין באזור מוניות או רכבים בכללי ואין לנו דרך ללכת את כל זה
״מלאני תקשיבי לי״ עצרתי את מלאני הסתכלתי לה בעיניים והנחתי את ידי על כתפיה
״אני הולכת להביא את הרכב אנחנו לא נוכל ללכת את כל זה ברגל יכפות אם אני לא אחזור תוך שעה תברחי״ אמרתי
״אם מישהו חשוד מתקרב אלייך את יורה בו עם הרובה שנתתי לך הבנת?״ שאלתי אך היא רק הסתכלה עלי עם דמעות בעיניים יודעת שאין דרך אחרת
״אוקיי אבל בבקשה תחזרי״ התחננה אלי
״אני אנסה בכל כוחי מבטיחה״ הבטחתי לה אך ידעתי שאני לא באמת יכולה להבטיח
התחלתי לרוץ חזרה אל הבית של קייל
רצתי ורצתי עד שלבסוף ראיתי אותו
הרכב שלי. הרכב הכסוף שלקח לי שנים לחסוך אליו

רצתי אליו יודעת שהוא כבר פתוח יודעת שהמפתחות נמצאים בפנים
נכנסתי אליו וישר התחלתי לנסוע חזור מאושרת שלא תפסו אותו

נסעתי הכי מהר אל מלאני וכשכמעט הגעתי למקום שמעתי צעקה.
הצעקה של מלאני

יצאתי מהרכב בלי לחשוב ולקחתי את הסכין והרובה שלי ראיתי מישהו מחזיק את מלאני בחוזקה ויריתי לו ישר לגב
התקדמתי אליו אחרי שהוא נפל אל הרצפה בכאב

תפסתי בפרצופו וכיוונתי את אקדחי אל פניו ״קייל שלח אותך? כבר התחרט?״ שאלתי בערמומיות
את הגבר הגדול ונאה שנמצא על ארבע מולי
צלקת עברה לאורך כל הלחי שלו שיערו שחור פחם כמו של קייל ,אך עיניו כחולות ולא ירוקות כמו של קייל, פניו מסורטטות והלסת שלו חדה כסכין
״אח שלי החורג לא שלח אותי לשום מקום״ אמר וקם על רגליו כאילו נעלם הכדור מגבו
ואז גם ראיתי שהוא מתנשא לגובה של לא פחות משתי מטר לפחות מי חשב שאח של קייל יותר נאה וגדול ממנו
״אז אתה אח של המפלצת״ שאלתי רטורית
״אח חורג אנחנו לא בקשר ילדה״ מי הוא חושב שהוא שיקרא לי ילדה
״למה שאאמין לך? ליפני רגע תפסת את הבת שלי״ הוא הרים גבה כאילו לא מבין מה הולך פה
״את לא צעירה מידי בשביל שיהיה לך ילדה בגיל הזה?״ שאל
״זה לא עניינך״ רציתי להעיף לו כאפה
״אליסון הוא הציל אותי דיי״ מלאני באה והגנה עליו
״מה?״ שאלתי
״תיראי״ אמרה והצביע על בן אדם שלא שמתי לב ששכב כמה מטרים לפנינו
״זה בטח סתם תכסיס״ אמרתי למל
״גם ירית בי וגם הצלתי את הבת שלך אם תישאלי אותי זה ממש חוצפה לכוון אלי אקדח״ אמר
״אז מזל שלא שאלתי אותך״ השבתי ופניתי למלאני
״מל לכי תביאי לי את ערכת העזרה ראשונה מהאוטו״ אמרתי והיא הלכה לעשות זאת
״ספר לי בדיוק איך אתה קשור לקייל ואטפל בפציעה שלך״ אמרתי
״אבא שלי ושל קייל התחתן בהתחלה עם אמא שלי אך אחרי שנולדתי הוא השתגע ואמא שלי עזבה אותו היא התחתנה שוב אבל הפעם עם הקאפו של איטליה ושם גדלתי בינתיים אבא שלי ושל קייל התחתן עם אמא של קייל והם הביאו אותו״ זה מסביר גם את המפתה האיטלקי שלו

״אז למה אתה פה?״ שאלתי
״באתי לדבר עם אח שלי החורג על עיניים פרטיים ובדרך ראיתי את הבת שלך בורחת בפחדת ממישהו אז עצרתי בצד ועזרתי לה״ הסביר
מלאני בדיוק באה עם העזרה ראשונה
״אני מסכימה לטפל בך״ אמרתי