האם זו אהבה או שנאה?

1

הספר הזה מוקדש לכל מי שהעולם לא חייך אליה
ולכל מי שחשבה שלא מגיע לה אושר
הספר הזה בישבילכן

אני מסתכלת על הגלים שרגועים כל כך משהו שהייתי חולמת להיות ,השקיע הכתומה ,השמש שיורדת לאט לאט
והחול הרך והחם.
הייתי רוצה להשאר כאן לתמיד. לחיות בשלווה שכל העולם ורוד ויפה ואין סכנות שיערבו לי בצד ,אך לצערי העולם שלנו לא כזה
הוא לא כולו ורוד ונוצץ הוא יותר כמו אפל וקודר.
חלום של כל אדם לחיות בלי בעיות אך יש את הבעיות האלה לכולנו לחזקים ,לחלשים ,לעניים ולעשרים

אם רק הייתי יכולה להשאר כאן ולחיות בהשליה שהכל קסום הייתי נשארת אבל אני צריכה לחזור לחיים שלי.
לחיים שהם לא כל כך קסומים ,ורודים או נוצצים.

קמתי מהחול הרך בחוסר רצון ,ניקיתי את החול שהצתבר על גופי
והתחלתי ללכת לכיוון ביתי שהיה במרחק הליכה של 20 דקות.
באמצע ההליכה ראיתי ילדה קטנה עם שתי הוריה, היא צחקה וחייכה כאילו אין לה שום בעיות בחיים כנראה לא יודעת מה מצפה לה כשתגדל.
ילדים תמיד רוצים להתבגר ולא מבינים עדיין כמה הם ירצו לחזור להיות ילדים.
אני מקנאה בה ,אני מתגעגעת לתקופה חסרת הבעיות שהיינו רק אני אמא שלי ואבא הולכים בדיוק ככה מחייכים חיוכים אמיתיים. אני אפילו לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שחייכתי חיוך אמיתי ,מה שכבר לא יקרה.

____________________________

נכנסתי לשכונה המוכרת שתמיד חשוכה גם כשהשמש זורחת בחוץ.
זו שכונה מפוקפקת בבוסטון ,אפשר לשמוע בלילה את האנשים השיכורים בחוץ ,הרציחות ,המכות ועסקאות הסמים אפילו למשטרה כבר לא אכפת מה קורה במקום הזה וכל שוטר שנכנס לכאן לא יצא בחיים.
אבל אני אוהבת את המקום הזה ,אני מכירה פה את רוב האנשים למרות שיש עדיין הרבה שברגע שיהיה להם הזדמנות הם יהרגו אותי ,יאנסו אותי או כל דבר אחר בגלל זה אי אפשר ממש לסמוך כאן על אנשים, לא שאי פעם סמכתי על מישהו.

הגעתי לבית הקטן והצנועה שלי שנמצא בסוף הרחוב, מפתיע שמישהו לא ניסה לאנוס אותי בדרך.
התקופפתי לקחת את המפתח שמתחת לשטיח הישן אך כשבאתי להרים את המפתח נשמע קול מאחורי ״זהו יום המזל שלי אני רואה״ אמר קול לא מוכר ונשמע כאילו שתה לא מעט.
מיהרתי לשמוח כנראה כי אי אפשר לעבור כאן יום רגוע.
קמתי מהרצפה והסתובבתי לאיש החרמן שחושב שיקבל זיון היום
״אל תתחיל לשמוח מהר מידי״ אמרתי רגועה כתמיד ,הזקן התחיל לצחוק ״את גם מצחיקה וגם כוסית אנחנו הולכים להנות יחד״

״אנחנו בהחלט הולכים להנות״ השבתי כשחיוך הזדחל לפני.
הזקן התקדם אלי שגם על פניו חיוך וניסה לתפוס בידי אך ליפני שהספיק בכלל לגעת בי סובבתי לו את היד ושברתי אותה.
האיש התחיל לצעוק מכאב ולהתנדנד מצד לצד בגלל השפעת האלכוהול ״אמרתי לך שאנחנו הולכים להנות״ חייכתי מסופקת מלראות אותו סובל
,הוצאתי את הסכין שלי מתיק הצד שלי והתקדמתי לעבר האיש, הוא התחיל להתקדם לאחור אך לא נתתי לו
״מה קרא סבאלה חשבתי שאתה רוצה לשחק איתי״ אמרתי תוך כדי שאני מסובבת אותו ומפנה את הסכין לצווארו ״לא תעזבי אותי בבקשה״ התחיל לבכות ״פחדן עלוב״ אמרתי והכנסתי את הסכין לצווארו, הוצאתי ובעטתי אותו לריצפה ממני
אהבתי לראות את הדם נוזל ממנו אבל הוא מלכלך לי את הכניסה לבית אז התחלתי לבעוט אותו לפח הקרוב ״איכס בגללך כל הנעל שלי דם זקן מסריח״ כעסתי ובעטתי אותו חזק על הפח למרות שהוא גופה ולא שומע אותי או מרגיש את הבעיטה.

התחלתי לחזור שוב לבייתי הגעתי ופתחתי את הדלת עם המפתח ,הורדתי בכניסה את הנעליים כדי לא ללכלך את הבית בדם ונעלתי את הדלת שלא במקרה יבואו אורחים לא צפויים.

בייתי קטן מתאים בול בישבילי יש בו מטבח קטן ,סלון קטן ,מסדרון עם חדר אמבטיה ,חדר השינה שלי וחדר אורחים לא שיש לי כאלה.

הלכתי לכיור במטבח והתחלתי לשטוף את הסכין שלי מהדם שלו, אחרי שסיימתי ניגבתי אותה ושמתי במתקן הסכינים שלי.

הלכתי להתקלח כשנכנסתי לחדר מקלחת התחלתי להוריד את בגדי ,כאשר כבר הייתי ערומה הסתכלתי במראה כמו שאני עושה כל יום.
יש על גופי המון צלקות בכל מקום חלקן כל כך קשות שכשנוגעים בהן עם היד מרגישים את החספוס העבה שלהן.
אני לא חושבת שהצלקות שלי הן דבר רע הן הופכות אותי למי שאני ,לכל צלקת כזאת יש סיפור משלה וכל סיפור כזה הפך אותי למי שאני היום. אך לפעמים באלי פשוט לקרוע את כל העור מגופי כי גם כל צלקת כזאת מביאה איתה זכרונות לא טובים.
עברתי מהצלקות לפנים שלי ,תמיד ידעתי שאני יפה אפילו יפה מאוד תמיד גברים נמשכו אלי התחילו איתי הרבה לא שזה אכפת לי ממש ,אני לא מחפשת אהבה וגם לא מאמינה בזה.
אך אני אישה מהממת ומנצלת את זה עד הסוף עם השיער החום כהה שלי שנראה  שנראה תמיד כאילו אני יושבת לעצב אותו כל יום עם פן ובייביליס רק שאין לי כסף לפן ובייביליס.
והעיניים הכחולות כמו הים בצורת שקד, העור החלבי והמושלם שלי בלי סימן אחד ורק נמשים עדינים.
האף הסולד ,השיניים הישרות ,השפתיים שאדומות כמו דובדבן ובדיוק בגודל המושלם לא קטנות מידי ולא גדולות מידי ,אפילו הגוף שלי מושלם בצורתו עם הקימורים שלי והשומן שנמצא בדיוק במקומות הנכונים
אבל כל היופי הזה לא משנה בכלל עם הלב השחור והמנופץ שלי, עם העבר המסריח שלי או הבעיות המזוינות שלי.
למרות שאני לפעמים שמחה שעברתי את כל מה שעברתי כי אם לא אני יודעת שהייתי יוצאת זונה מפונקת.

נכנסתי סוף סוף לאמבטיה והפעלתי את המים להכי חם ,אהבתי להרגיש את הכאב כשהם שרפו לי את העור.

______________________________

יצאתי מהקלחת לאחר חצי שעה כי ידעתי איזה חשבון מים יהיה לי אם אני לא אצא, לקחתי את חלוק האמבטיה והמגבת לשיער מהמטלה של הדלת
לבשתי עלי את החלוק וקשרתי אותו ,את המגבת גילגלתי בשיער
ויצאתי מהמקלחת.
נכנסתי לחדרי לבשתי שורט פיג׳מה שחור חלק וקופוצ׳ון גדול בצבע גם שחור כמה מפתיע.
סידרתי את שיערי בקוקו והלכתי סוף סוף לישון רק חבל שאני יודעת שהשינה לא תמשך להרבה זמן.