האם זו אהבה או שנאה?

15

טוב אני החלטתי שאני מנסה לכתוב יותר ותראו איזה יופי אני מצליחה לעלות פרקים בזמן נורמאלי ולא אחרי יותר משבוע
אני גאה בעצמי לא יודעת מה איתכן
בואו רק נקווה שזה ימשיך ככה ותהנו מהפרק

____________________

ליפני שקייל הלך הוא השאיר לי תמונה של האיש ואת השעון של אבי שמתי את התמונה והשעון בכספת שלי יש לי כספת לדברים החשובים שלי שנמצאת מאחורי תמונה בחדר שלי כדי שאם יפרצו לי לבית אז לא יוכלו לגנוב את הדברים החשובים שלי

שמעתי פתאום דפיקה בדלת לא ידעתי מי זה אבל הלכתי לדלת
הסתכלתי בעינית וראיתי שזאת רק מלאני
מה היא עושה פה מקווה שהיא לא חושבת שהיא יכולה לגור פה מעכשיו או משהו כזה
פתחתי את הדלת והיא הייתה מלאה בחבלות לשניה הייתי בהלם אם זה שוב הילדים האלה אני נשבעת שאהרוג אותם אחד אחד

״מה קרה לך?״ שאלתי לא הספקתי לסיים את המשפט והיא כבר פרצה בבכי
בהתחלה לא ידעתי מה לעשות אבל אחרי שנייה שהתאפסתי הכנסתי אותה לבית וסגרתי את הדלת היא ישר חיבקה אותי ולמרות שאני לא אוהבת חיבוקים ידעתי שהיא צריכה את זה עכשיו
החזרתי לה חיבוק אפילו אני לא מאמינה שעשיתי את זה

אחרי כמה דקות היא נרגעה והבאתי לה כוס מים
היא שתתה אותה על הספה והתחילה לספר ״זה אבא שלי״ אמרה עדיין צרודה מהבכי
״זוכרת שאמרתי שגנבתי לו בקבוק אלכוהול״ אמרה והקשבתי בלי לענות ״אז חזרתי מבית ספר והוא פוצץ אותי במכות״ אמרה והשפילה את ראשה

אף פעם לא התחברתי לאנשים תמיד הייתי לבד, לא אכפת לי בדרך כלל מאנשים או מהסביבה שלי אבל הילדה הקטנה הזאת בכמה ימים הפכה להיות כמו האחות הקטנה שאף פעם לא הייתה לי וכואב לי לראות אותה עצובה

נאנחתי ״בואי נטפל בפצעים שלך ילדה קטנה״ אמרתי וקמתי הלכתי למקלחת והוצאתי את אחד התיקים של העזרה ראשונה שיש לי
אני נפצעת לא מעט אז יש לי יותר מאחד

הגעתי למלאני והיא הייתה נראת עייפה ״תנוחי אחרי שאני אטפל בפצעים״ אמרתי ופתחתי את התיק הוצאתי יוד וצמר גפן ניקיתי את פצעיה בזמן שהיא כמעט בכתה שוב מכאב חבשתי חלק מהפצעים ואמרתי לה ללכת לישון

אוף מה אני יעשה עם הילדה הזאת

אני צריכה גם ללכת לנוח
לא טורחת אפילו להחליף בגדים וישר נופלת על המיטה ונרדמת

״זה כואב בבקשה תפסיקי״ מלמלתי בבכי לדודה לונה שהרביצה לי עם שוט היא צחקה כמו מטורפת ״אני לא אפסיק אני שונאת את ההורים שלך שונאת שונאת שונאת״ אמרה ונתנה לי מכות אפילו יותר חזקות עם השוט פרצתי בבכי יותר חזק והתקפלתי על הריצפה מרגישה איך העצמות שלי נשברות כל פעם כשהיא מצליפה בי
״ההורים המזדיינים שלך תמיד היו כאלה מושלמים ותמיד ההורים שלי העדיפו את אבא שלך ועכשיו אני ינקום בהם דרכך זונה טיפשה את כבר לא הנסיכה הקטנה של ההורים שלך עכשיו את סתם זונה קטנה ומטומטמת״ אמרה והמשיכה לצחוק ולהצליף בי
אני שונאת את האישה הזאת אני שונאת אותה חבל שלא הרגו אותי יחד עם ההורים שלי
למה השאירו אותי לחיות עם המפלצת הזאת כל יום איבר מיני מתפוצץ מכאב מכמות הפעמים שאנסו אותי כל יום אני מקבלת מכות לא רק מדודה לונה אלה גם בבית ספר
החיים שלי אפילו לא נראים מציאותיים מרוב שהם גרועים באלי למות באלי כל כך למות בבקשה שאני יעצום את עיניי ולא אקום יותר

קמתי בבהלה לא מצליחה לנשום שיט שיט שיט
יש לי התקף חרדה לא היה לי הרבה זמן התקף חרדה ניסיתי לנשום ולהירגע בכל כוחי אבל לא הצלחתי נגעתי בליבי ושמעתי את הפעימות התחלתי לספור אותם ולאט לאט חזרה לי הנשימה

נרגעתי קצת אני כבר יודעת מה לעשות כשיש התקף חרדה כי אני מקבלת אותם כבר יותר מ-10 שנים למדתי איך להתמודד פשוט צריך להיות מרוכז במשהו כמו צעדים או פעימות לי

קמתי מהמיטה ונפלתי נזכרת שאני צריכה קביים איך בדיוק אני אשרוד בלי ריצה וספורט למשך יותר משבוע אוף מה אני אמורה לעשות עכשיו וגם יש לי ילדה נודניקית שעכשיו דבוקה לי לתחת

__________________

לא יצא פרק מעניין במיוחד אבל העלילה רק הולכת להסתבך מכאן ואגב יש לי יום הולדת מחר אז מזל טוב לי 27/1