האם זו אהבה או שנאה?

34

נקודת מבט מלאני ליפני חמישה ימים

אליסון אמורה לחזור מהמקום הזה שהיא הלכה אליו, היא לא הסכימה להגיד לי לאיפה בדיוק אבל אני מחכה כבר שתחזור.

אני מתגעגעת לפרצוף החמוץ שלה, לדאגה שהיא מנסה להסתיר ולטוב הלב שהיא גם מנסה להסתיר.
היא בן אדם טוב שחושב שהוא רע. היא טובה אבל עושה דברים בדרכים שלא נהוגות כמו להרוג אבל היא עדיין עושה את זה למטרה טובה ולכן אני חושבת שזה לא רע.

היא נתנה לי השראה ואומץ ובגלל זה אני הולכת להיכנס היום לחדר של אבא שלי אחרי שהוא ירדם ולמצוא משהו כל דבר רק שזה יעזור לי.

הלכתי אל הסלון רואה שהוא נרדם עם בקבוק האלכוהול שלו ביד, עליתי בשקט אל חדרו וכשנכנסתי היה נראה כאילו לא ישן פה מישהו שנים.
הכל מאובק ומגעיל, באמת שזה הגיוני בהתחשב בעובדה שהוא נרדם כל יום על הספה מכמויות האלכוהול ששותה.

התחלתי להסתובב בחדר לסרוק כל פריט.
הצצתי בארונו וראיתי רק בגדים פשפשתי בערמות הבגדים בלי למצוא כלום.
עברתי לשידה שבחדרו היא מאובקת ויש עליה רק כמה כלי כיתבה ומחברת ריקה.
סרקתי את כל החדר ולא מצאתי משהו מועיל, נשכבתי על המיטה בעצבים ואז נזכרתי שיש גם את מתחת למיטה, ירדתי לרצפה והסתכלתי מה יש מתחת למיטה, קופסה מאובקת נחה על הרצפה.

הוצאתי את הקופסה היא נראת כמו קופסת נעליים ישנה.
פתחתי ולהפתעתי מצאתי הרבה דברים.
תמונות של הורי יחד המון תמונות.
סרקתי תמונה תמונה , בתמונות הם עוד היו צעירים ואמא הייתה בחיים שזו גם התקופה שאבא לא היה איש רע.
הוצאתי את כל התמונות ופיזרתי על המיטה, ואז קלטתי יש פתק בתוך הקופסה, הוצאתי אותו והתחלתי לקרוא

תעודת אימוץ

שם ילד/ה: מלאני גריי
מגדר ילד/ה: נקבה

הורים ביולוגיים:
אם: אליסון גריי
אב: לא ידוע

הורים מאמצים:
אב מאמץ: לואיס מילר
אם מאמצת: ג׳נה מילר

בית חולים: בריגהאם אנד וימנ׳ס
תאריך לידה: 27/1/2009

ידי רעדו בזמן שהמכתב עוד שם, אני לא מאמינה.
איך? מה? למה?.
אני מאומצת ואמא שלי היא אליסון
למה היא לא סיפרה לי? היא יודעת? איך היא הייתה מסוגלת להשאיר אותי במקום הזה?

כל כך הרבה שאלות יש לי ואני עדיין לא מצליחה לעקל אפילו.
לפתע שמעתי צליל של דלת נפתחת הסתכלתי לעברה ועיניי חשכו
אבא עומד בדלת והוא נראה עצבני יותר משאי פעם ראיתי אותו.

נקודת מבט אליסון

ברגע שסיפרה לי מלאני את איך גילתה את זה צער אפף אותי.
אני לא הייתי שם אני לא הייתי כשהבת שלי חטפה מכות מהאדם הרשע הזה

״אני לא אתן לזה להמשיך״ אמרתי בארס למלאני ובלי לחשוב על הפציעות שלי ולא כלום לקחתי לקייל מכיס המכנס אקדח ונכנסתי אל הבית בלי להקשיב לצעקות שלהם או להסתכל עליהם

״שלום״ אמרתי לאיש שיושב שיכור על הספה כאילו לא הכה את הבת שלי כל הזמן הזה עד זוב דם ״מי את?!? צאי מהבית שלי!״ צעק בכעס לא שייחסתי לזה חשיבות
״אני האמא הביולוגית של מלאני״ עניתי ומבטו נעשה קצת מופתע
״אז את הזונה שהביאה את המפגרת הקטנה לעולם״ השיב
והעלה את עצבי אפילו יותר שיקלל אותי כמה שהוא רוצה אבל שלא יגיד עליה מילה אחת!.

הרמתי את האקדח שלי אל מול פניו ״כן עכשיו מילים אחרונות?״ שאלתי הוא לא היה נראה מופתע ולא ניסה להתגונן מפני ״סוף סוף יקחו אותי מיסורי ואוכל ללכת לאישתי המנוחה״ ברגע שאמר זאת הורדתי את האקדח
אני לא יקח ממנו את הסבל לא מגיע לא מוות נעים.
האיש הזה יעבור יסורים קשים ליפני שימות, הרמתי שוב את האקדח ויריתי בכתפו רק כדי שיהיה קל לקחת אותו
הוא לא צעק בגלל שהוא על השפעת אלכוהול וכנראה גם סמים אז לא כואב לו.

תפסתי אותו בחולצה וסחבתי אותו לדלת ״יש לך במקרה מקום בצינוק?״ שאלתי את קייל יודעת שתמיד לאנשי מאפיה יש כמה צינוקים.
הוא היה מופתע לרגע אבל אחרי זה חייך ואמר ״יש לו את הצינוק המושלם לאנשים כמוהו פצפונת אוכל להשאיל לך אותו לזמן מה״ חייכתי אליו ואמרתי תודה. סובבתי את מבטי למלאני שהייתה נראת מזועזעת מהמחזה שנגלה לעיניה
״היי את בסדר?״ שאלתי בעדינות ועזבתי את הזקן שנפל על הרצפה
״אפשר ללכת מפה?״ שאלה בבכי
מיהרתי לחבק אותה ולענות ״ברור אנחנו נלך עכשיו״ הסתכלתי על קייל בתחינה שיקח את הזקן למרות שעשה בשבילי כל כך הרבה לאחרונה
״לכו מפה אני אטפל בזה״ אמר והצביע על הזקן

בלי לחשוב עזבתי את מלאני הלכתי לקייל תפסתי בחולצתו וחיבקתי אלי חזק כבר דימיינתי את פרצופו המופתע והחלטתי לשחק איתו עוד קצת נתתי לו נשיקה בלחי והלכתי אל מלאני כאילו כלום לא קרה.
סובבתי את ראשי לאחור וראיתי אותו מחייך אלי.

__________

מעלה פרק מוקדם בשביל
@user209575163457