האם זו אהבה או שנאה?

37

״אני רוצה שתעברי לגור לידי״ זה המילים הראשונות ששמעתי כשקמתי.

״מה?״ שאלתי את קייל בעייפות אחרי שהרגע קמתי משנתי ״אני אשלם על הבית את לא צריכה לדאוג לזה רק תעברי לגור לידי עם מלאני״ אמר בזמן שאני עדיין מנסה לעקל את זה שהוא פאקינג רוצה שאני אעבור מבוסטון לניו יורק בהחלטה של רגע
״לא אני לא יכולה לעשות את זה״ השבתי ״למה?״ שאל
״אני לא יכולה לקחת את מלאני ולקרוע אותה מכל דבר שהיא מכירה זה יותר מידי״ אמרתי ״לא נראה לי שהיא רוצה כל קשר לחיים כאן פשוט תישאלי אותה״ אמר קייל בתסכול כאילו הוא באמת רוצה את זה
״אני חייב כבר לחזור לניו יורק לטפל במאפיה שלי נעדרתי ליותר זמן משציפיתי אבל אני לא יכול להשאיר אותכן כאן בבקשה בואו איתי״ התחנן ממש לפני

לא יכולתי פשוט לסרב לו במיוחד בגלל שבאמת הייתי צריכה מקום אחר לגור בו ״אני אשאל את מלאני ואחשוב על זה גם״ אמרתי באנחה
הלכתי לחדר של מלאני שם נרדמתי גם יחד איתה.

הסתכלתי עליה ולא יכולתי להאמין שהיא הילדה שלי, דם מדמי.
קייל צץ מאחורי ולחש לי כדי שהיא לא תתעורר ״אני גם רוצה שיהיה לה טוב״ הסתובבתי אליו וכל מה שרציתי לעשות זה רק לחבק אותו ולהגיד לו כמה אני אוהבת אותו אבל במקום פשוט הסתכלתי עליו ולא יכולתי להוציא מילה

אני חייבת להתרחק ממנו איך אוכל לשרוד את העובדה שהוא גר לידי ועוד משלם על זה.

״אליסון״ שמעתי מאחורי והסתובבתי אל מלאני ששיפשפה את עיניה משינה וחייכה אלי ואל קייל שעמד מאחורי
״בוקר טוב את צריכה ללכת לבית ספר היום מל״ החיוך שלה ישר ירד ״בבקשה אל תיגרמי לי ללכת״ התחננה
״למה את לא רוצה ללכת״ שאלתי בחוסר הבנה כי חשבתי שהפסיקו להציק לה ״אני שונאת את הבית ספר הזה כולם רעים אלי ואין לי חברים״ ענתה הסתכלתי על קייל והוא הסתכל עלי ונתן מבט של ׳רואה לא טוב לה כאן בואו איתי׳ נאנחתי

״מלאני אני צריכה לדבר איתך״ אמרתי לה וסגרתי את הדלת לקייל בפרצוף
התקדמתי אל המיטה שלה והתיישבתי ״קייל הציעה לי שנעבור לגור לידו אבל זה אומר לעבור לניו יורק, לבית אחר, בית ספר אחר ובעצם הכל אחר״ התרגשות נראתה בעיניים שלה ״כן כן כן״ מיהרה לומר

״אני רוצה להתרחק מכל דבר שקשור לחיים האלה בבקשה בבקשה״ התחננה אלי והצמידה שני ידיים בתחינה אלי, נאנחתי כי קיוויתי שתגיד לא ״את בטוחה?״ שאלתי מנסה את מזלי ״כן״ השיבה
טוב צפוי אך מבאס

יצאתי מהדלת רואה את קייל עם חיוך של מליון דולר על הפנים, כמובן שצותת לנו ״בסדר מאושר אנחנו נעבור לגור לידך אבל אתה משלם״ אמרתי בהחלטיות והצמדתי אצבע לחזהו השרירי
״ידעתי שבסוף תסכימי״ אמר בשמחה כאילו עשה את שלו בחיים
״סתום״ אמר ועקפתי אותו

״אוייש נו תודי שאת גם רוצה לעבור לידי כי את כל כך אוהבת אותי ורוצה לראות אותי כל יום״ אמר בציניות ״ברור חלום שלי״ השבתי גם בצניות
״בוא להכין ארוחת בוקר גורילה״ אמרתי כשראיתי אותו הולך לספה
״אני אורח אם לא שמת לב״ אמר והצביע על עצמו ״לא הזמנתי אותך אם לא שמת לב שזה אומר שאתה בא עכשיו לעזור לי אני לא המשרתת שלך״ השבתי אליו ושמתי את ידי על מותני
הוא נאנח וקם מהספה שהספיק לשבת עליה

״אם המטבח שלך נשרף זה לא על אחריותי״ אמר והרים ידיים
״אז מזל שאני לא מספיק סומכת עלייך בשביל להשתמש בגז״ אמרתי ולקחתי קרש חיתוך, עגבניה ומלפפון.
שמתי את כל הדברים בידיים שלו ונתתי לו טפיחה קטנה על הכתף

הכנתי חביתות ומדי פעם הסתכלתי שקייל המפונק מסתדר.

כשהכל היה מוכן כולנו ישבנו בשולחן והתחלנו לאכול, אני לא רגילה לאכול עם אנשים ולרגע הרגשתי כאילו אנחנו סתם משפחה שיושבת לאכול ארוחת בוקר, המחשבה הזאת נמחקה ברגע שהבנתי שאני וקייל בחיים לא נהיה יחד.
הוא לא בשבילי הוא יכול להשיג פי 10 מישהי יותר טובה ועם פחות בעיות. אז אני פשוט מעדיפה לשחרר לתת לו לשכוח ממני וללכת למישהי שתוכל לאהוב אותו ולספק את הצרכים שלו.

פרק קצר בגלל שחזרתי מחופשה עכשיו ולא היה לי זמן לכתוב תאלצו לסלוח לי