המניאק מספר אחת שלי

פרק 20

-ראיין-

יום שני.
כמה כיף.
שוב פעם התחיל השבוע, ושוב פעם חוזרים לבית ספר.
זה אמור היה להיות עוד שבוע רגיל בבית הספר, אבל כשהתחיל השיעור ומר קופר נכנס, ממש לא ציפיתי לראות את שרלוט עומדת לידו בביישנות.
"בוקר טוב תלמידים. אני רוצה שתכירו היום תלמידה חדשה, שרלוט רובינסון שהגיעה אלינו ממיאמי. היא תלמד איתנו מעכשיו בבקשה תנסו לגרום לה להרגיש פה כמו בבית."
אמנם אווה ישבה לפני אבל יכולתי להרגיש את הזעם שבעבע בה, ובנוסף ראיתי שמבטה השלו של שרלוט הופנה אליה.
אלוהים מה יש לשתיהן?
מכל כיוון בכיתה שמעתי התלחששויות ושריקות.
שיחשבו מה שבא להם.
הבלונדינית הזאת שלי.
אחרי שהפנתה את מבטה מאווה סוף סוף, היא הסתכלה אלי וחייכה.
"שרלוט, למה לא תלכי לשבת במקום הפנוי ליד השולחן של אווה."
"בשמחה."
היא חייכה למר קופר, עברה לידי ונשקה לי על השפתיים, והתיישבה בשולחן ליד אווה.
קרב המבטים שהתנהל ביניהן עכשיו היה ממש מוזר.
כאילו הן דיברו בטלפתיה על משהו.
בנות...

~•••~

אחרי שני השיעורים הראשונים סוף סוף הגיעה ההפסקה.
ברגע ששמעתי את הצלצול קמתי ממקומי והלכתי לכיוון שרלוט.
תפסתי אותה מאחור וסובבתי אותה לכיווני, ואז נישקתי אותה נשיקה עמוקה וארוכה.
אווה לטשה בנו מבטים.
ניתקתי את הנשיקה והבטתי לעברה.
"רוצה להצטרף נסיכה? אני בעד שלשות..."
לחשתי קרוב לפניה.
"תסתום מילר." היא אמרה והדפה אותי ממנה.
צחקתי והרגשתי את ידה של שרלוט מתלפפת סביבי.
ואז פרצופה של אווה שוב התקשח.
ברצינות עכשיו, מה פספסתי?
"אז תגיד חתיך, מה האטרקציות בבית הספר שלכם?"
הטתי את ראשי למשמע שאלתה של שרלוט.
"טוב.. לא היו למען האמת... עד שאת הגעת."
לחשתי על פיה בעודי דוחף את לשוני דרך שפתיה הפסוקות.
עצמתי את עיניי ונשאבתי לתוך הנשיקה.
לידי שמעתי את אווה טורקת איזה ספר או מחברת ויוצאת מהכיתה.
הרגשתי את חיוכה של שרלוט על שפתיי.
"אוקיי בואו נרגיע קצת עם הנשיקות.." שמעתי קול משועשע מאחורי והסתובבתי בחוסר רצון.
"נייט. מה אתה רוצה?"
"אמ.. לא יודע. אני החבר הכי טוב שלך וכבר אתה מחליף אותי בבחורה?" שאל וסימן עם ראשו לעבר הבלונדינית שהחזקתי צמוד לגופי.
"כדאי שתתרגל נייט. אני אהיה איתו עוד הרבה."
התפרצה שרלוט, ונייט גלגל את עיניו.
"טוב... אבל יש לנו משחק בשבוע הבא אנחנו די צריכים את החבר שלך כדי להתאמן."
הוא משך בידי וגרר אותי מחוץ לכיתה.

"טוב נו מה נסגר?" שאלתי והתנערתי מאחיזתו.
"מה נסגר איתי? אלוהים ראיין, מה נסגר איתך?
מהרגע שהכרת אותה אתה לא זז ממנה. שזה פחות משלושה ימים להזכירך!"
"מה אכפת לך בכלל? אתה בעצמך רצית אותה בהתחלה לא? מה, זה כי אתה מקנא? כי נראה לי שהשגת בסוף איזו מישהי לא?"
"מה זה קשור בכלל? אני לא מקנא תאמין לי. הבחורה הזאת בלתי נסבלת. לא עוזבת אותך לדקה, וגם אתה. אלוהים המערכת יחסים היחידה שיש בניכם בכל מקרה היא גופנית. כמובן..
אז למה אתה אומר שאתה איתה בכלל? כי היא לא נחשבת החברה שלך אם לא הבנת את זה, היא סתם סטוץ."
"טוב היא עדיין יכולה לשמוע אותך זה דבר ראשון ודבר שני... לא יודע נו. מה אכפת לי לנסות? זה לא באמת זוגיות כמו שאמרת, וחוץ מזה, יש לה תחת מדהים!"
"זה בדיוק מה שאמרתי אדיוט! אתה לא מחבב אותה אפילו קצת-"
"טוב ממתי אתה נהיית צדיק?"
נייט היה האחרון שיכול להטיף לי על זוגיות.
הבן אדם מזיין כל מה שזז.
"נו באמת ראיין. אני בסך הכל מנסה לפקוח לך את העיניים ואתה יודע את זה! אתה לא בקטע שלה כי אתה בקטע של אווה א-"
"אלוהים! מה הקשר אווה כל הזמן? אני לא בקטע שלה, אומרים לכם!!"
הרגשתי את הזעם בתוכי.
אני לא יודע מה הקטע איתי ועם אווה אבל אני יודע טוב מאוד, שמה שזה לא יהיה, זאת לא אהבה בשום צורה.
"טוב עזוב נו, פשוט בוא למגרש יש אימון."
אמרתי לאחר רגע.
"ראיין נו בחייא-" "אני לא רוצה לאחר נייט! אז בוא כבר."
קטעתי אותו וסימנתי עם ראשי לעבר המדרגות.
הוא נאנח אבל שתק, וירדנו למגרש.