המניאק מספר אחת שלי

פרק 39

-אווה-

דם.
זה כל מה שראיתי כשראיין הכה בלי הפסקה את הבחור שפגשתי, ששמו תום.
כמובן שתום לא נשאר חייב והכה אותו בחזרה, אבל זה היה כעין וכאפס לעומת מה שקיבל מראיין.
מהר מאוד הקרב הפך לפחות דם ויותר חניקות.
"בבקשה ראיין, אתה תהרוג אותו!"
צעקתי וניסיתי לגרום לו להרפות.
זה לא עבד.
ואז ראיין הרים את ראשו ומבטו פגש בנייט.
החבר הכי טוב שלו.
אני לא יודעת איך אבל נראה שדרך מבט אחד שיחה שלמה עברה ביניהם.
זה לא באמת שינה לי כל כך, כי העיקר שהוא סוף סוף הרפה מתום.
אלוהים אדירים... הוא באמת היה כל כך קרוב לגרום לו לאבד את ההכרה.
רצתי אליו והתיישבתי לידו.
"אתה בסדר? אתה צריך מים? תום? תום, הכל בסדר..."
הרמתי את מבטי כשהרגשתי שיותר מידיי עיניים מסתכלות עליו, ועיניי פגשו בו.
ראיין נראה קרוע מבפנים.
לרגע הרגשתי נורא.
ידעתי שהוא התחיל את המכות, אבל העובדה שאמרתי לו להפסיק ולא התייחסתי לעובדה שגם הוא נפצע... הרגשתי דקירה קלה בלב, אך מיד התעשתתי כשראיתי שראיין יצא מהמועדון בכעס.
בלעתי את רוקי בכבדות וחזרתי להביט בתום.
"אני בסדר.. אני בסדר." הוא השתעל ולאט לאט התיישב.
הבאתי לו בקבוק מים קרים שג'וש הושיט לי.
"תודה.." לחש לאחר שסיים לשתות.
הנהנתי קצרות.

עדיין הרגשתי שיכורה כשנפרדתי מתום שהחליט ללכת הביתה.
זאת הייתה הפעם הראשונה ששתיתי בחיי,
ובכל זאת, ליד ראיין העמדתי פנים שזה לא משפיע עליי.
זה כן.
זה לגמרי כן השפיע עליי.
אחרת לא הייתי רוקדת עם גבר זר באמצע מסיבה כמו שרלוט...
רק המחשבה על להיות דומה לה עשתה לי צמרמורת.
פאק!
הייתי צריכה אלכוהול. ומהר.

"תגידו, למה היא פה?"
לחשתי לחבורה שישבה לידי מול הדלפק, כשראיתי את שרלוט נכנסת למועדון.
ישבתי עם נעמי, ג'וש, לידיה, פיבי, קיארה, ג'ס, מארק, אש ונייט.
הייתי רגילה לחבורה מצומצמת הרבה יותר אבל מאז שראיין ואני נהיינו ידידים, יצא לי להסתובב עם החברים שלו לעיתים קרובות.
"מחפשת צומי. תתעלמו. למי בא עוד שוט?"
נעמי הושיטה לברמן את הכוסות הריקות שלנו והוא מילא אותן מחדש.
"פאק, אני גמור.." מלמל נייט ושתה שלוק נוסף מבקבוק הבירה שבידו.
"אז אולי תרגיע קצת עם השתייה?" צחק ג'סי.
"אין סיכוי. אני צריך את זה."
גלגלתי את עיניי.
בזווית עיני ראיתי את שרלוט נועצת בי מבטים.
כלבה.
"מה היא רוצה ממני?" מלמלתי.
"אל תתייחסי אליה בוטן, היא לא שווה את זה."
גלגלתי את עיניי למשמע הכינוי החדש שנייט המציא לי.
"אווה, בשבילך." תיקנתי, חטפתי מידו את בקבוק הבירה ושתיתי שלוק גדול.
נייט צחק כשעיוויתי את פרצופי בגועל.
"זה לא בשבילך בוטן. ראיין צדק, את באמת נסיכה." הוא לקח בחזרה את הבקבוק.
"שתוק."
הוא חייך חיוך זחוח וקרץ לי.
"מה איתו באמת?" שאלתי בדאגה.
"אין לי מושג."
"נו באמת נייט. אתה החבר הכי טוב שלו, אני יודעת שאתה יודע טוב מאוד מה קרה לו."
הוא נאנח.
"ניראה לי שדי פגעת בו, בוטן."
כיווצתי את גבותיי.
"בכל זאת.. הלכת לעזור לבלונדי הזה במקום לעזור לחבר שלך."
"הוא לא החבר שלי.." רטנתי.
"ידיד שלך," הוא תיקן בגלגול עיניים.
"זה לא משנה. הוא היה צריך אותך ואת נטשת אותו."
השפלתי את מבטי.
"תסתום נייט! אתה לא רואה שזה מעציב אותה?"
"זה בסדר, קיארה. הוא צודק. ניראה לי שאני אלך לשירותים.."
קמתי והתקדמתי לכיוון שירותיי הבנות.
"אופס." שמעתי מאחוריי את קולו של נייט.