המניאק מספר אחת שלי

פרק 33

-אווה-

היום המשחק של נבחרת הפוטבול עמד להתקיים, ויכול להיות שהתרגשתי קצת יותר מידי.

"באיזה שעה זה מתחיל?"
שאלתי את ג'וש כשהתפרצתי לכיתה י'2 ברגע שהגעתי לבית הספר.
"מה?"
"המשחק. מתי הוא מתחיל?"
"אה זה. זה אמור להתחיל בשעה השלישית."
ענה רגע לפני שהוציא מחברת מתיקו והניח אותה על השולחן.
"כמה זמן זה משחק פוטבול?" שאלה נעמי והביטה בג'וש.
"שישים דקות נטו, אבל יש הפסקות. זה יקח בערך שלוש שעות."
נעמי ואני פערנו את עינינו.
"שלוש שעות אני צריכה לראות אנשים רצים עם כדור ומרביצים אחד לשני??" שאלה נעמי מזועזעת.
"את אמורה לדעת את זה לא?" שאל.
"נו מאיפה אני זוכרת."
ג'וש צחק.
"תרגעי מאמי. זה לא יהיה נורא כמו שאת חושבת."
"אני מאוד מקווה, כי אני צריכה אותך בחיים."
"רגע, זה אומר שזה במקום יום לימודים?"
שאלתי כשחיוך מתפשט על פניי.
ג'וש הנהן.
"מושלם!" צווחתי.
"שיט. עוד דקה מתחיל השיעור אווה. הייתי ממליצה לך להגיע לכיתה לפני שהמורה שלכם תגיעה."
הזכירה לי נעמי והצביעה על השעון שתלוי על קיר הכיתה.
"לעזאזל. טוב, ביי."
ניפרדתי מהם והלכתי לכיתתי בדיוק ברגע שבו נשמע הצלצול.
התיישבתי במקומי והופתעתי כששמתי לב ששרלוט עוד לא הגיעה.
"בוקר אור נסיכה." שמעתי אותו לוחש מאחוריי.
"בוקר אור גם לך." עניתי מבלי להסתובב.
"הכלבה עוד לא הגיעה?"
שאל באנחה.
"עוד לא." אני ממש לא יודעת למה, אבל אני חושבת שקצת התרגשתי כשהבנתי שאנחנו חושבים על אותו הדבר.

גברת רייט נכנסה לכיתה.
"בוקר טוב כולם."
"תגידי הצלחת לסדר בסוף את כל הבגדים בארון לבד?" הוא המשיך ללחוש לי.
סובבתי את ראשי אליו.
"אתה ממש מגזים, אתה יודע? קניתי בקושי כמה בגדי-"
"כן כן, ברור, אבל את לא זאת שהייתה צריכה לסחוב את כל הדבר הזה נכון? את יודעת למה? כי אני זה שסחב אותם, ובתור זה שסחב אותם, יש לי את הזכות לומר שאלה היו הרבה בגדים."
גלגלתי את עיניי.
"סחבת אותי כל הדרך עד לאחות, אתה לא אמור להיות חזק או משהו?"
"סליחה? אם לא הייתי חזק איך את מסבירה את זה שהצלחתי לסחוב את כל מה שקנית שם?"
צחקתי.
"כן גברת גרין, אני מפריעה לך?"
פאק.
הסתובבתי במהירות לכיוון גברת רייט.
"סליחה המורה, אני מצטערת."
היא שלחה לכיווני מבט מצמית ובלעתי את רוקי.
"אם אשמע אותך מדברת עוד פעם אחת אני אוציא אותך מהכיתה."
הנהנתי.
"יופי. בואו נמשיך."
אלוהים תציל אותי.
ראיין ניסה לא לצחוק מאחוריי.
בן זונה...
הוא זה שדיבר איתי!
ניסיתי להתרכז בשיעור עכשיו כדי שלא אחנוק אותו.

השיעור זחל וכשהוא נגמר ועמד להתחיל שיעור מתמטיקה, ראיין נעלם.
טוב, יותר נכון הוא הלך יחד עם שאר נבחרת הפוטבול, לאימון שלפניי המשחק.
המשחק שלפני שבוע הייתי עושה הכל כדי להמנע ממנו.
בשיעור מתמטיקה הודיעו לנו שעומד להתקיים בוחן שכבתי ביום שלישי הקרוב.
זה עוד שישה ימים.
נו טוב, זה לא היה חומר מסובך מידי.
בעיקר גיאומטריה.
כשהשיעור סוף סוף נגמר סגרתי את המחברת ומיד יצאתי מהכיתה בחיפוש אחר נעמי.
התפרצתי לכיתתם בלי לשים לב שהמורה עדיין שם.
פאק!
לשמחתי ניראה שהם בדיוק סיימו את השיעור וחריקת כיסאות התלמידים הקמים, השתיקה את התפרצותי.
למזלי...
אבל ניראה היה שנעמי שמה לב אליי.
היא קמה כשראתה אותי ויצאה בעקבותיי מהכיתה.