המניאק מספר אחת שלי

פרק 25

-אווה-

התעוררתי בבוקר למשמע צלצול הטלפון שלי.
שפשפתי את עיניי ועניתי לשיחה בקול ישנוני.
"הלו?"
"בוקר טוב."
"נומי? מה את רוצה?"
"אני באה לאסוף אותך. קומי."
"את מה? לא אני.. אני עדיין ישנה."
"אוף איתך.. טוב אני בדרך אליך, אני כבר אעזור לך לקום."
"אלוהים נומי... משעמם לך עד כדי כך?"
"סתמי. אני באה."
"רגע נומ-" היא ניתקה את השיחה.
ברצינות?
אלוהים אדירים.
אני כל כך חוזרת לישון עכשיו.

דפיקה בדלת נשמעה והקפיצה אותי מהמיטה.
"היא לא נורמלית.." מלמלתי.
קמתי בחוסר רצון ופתחתי את דלת הבית.
"איך כבר הגעת?"
"רצתי. או וואו.. אני רואה שממש הרגע קמת."
"אממ... כן. כמו שאמרתי לך."
"בסדר בסדר, טוב לכי לצחצח ולהתלבש, אני מחכה לך."
מצמצתי בחוסר אמונה.
"אלוהים נומי.. מה את רוצה ממני? אני אמורה לקום רק עוד שעה."
"אנחנו יוצאות לריצה, אז לכי להתארגן כבר נו."
"מתי בדיוק אמרנו שיוצאים לריצה?"
היא נאנחה.
"עכשיו אמרתי לך, קדימה."
גנחתי בתסכול ונכנסתי לחדר השירותים לצחצח שיניים ולהחליף בגדים.
"מהר יותר אווה! נווו..."
אלוהים שיעזור לי עם הילדה הזאת.
צחצחתי במהירות והחלפתי לטייץ ולגוזיית ספורט.
יצאתי מהשירותים והלכתי לארון בחדרי לקחת גרביים.
אחרי שנעלתי נעליים מעל, חזרתי לסלון.
"יאללה בואי נלך."
אמרתי לה.
היא חייכה ברצון.
יצאנו מהבית והתחלנו בהליכה מהירה.
"אז, היום את הולכת לדבר איתו."
הסמקתי.
"את תעשי את זה, נכון?"
הנהנתי לאט.
"יופי. אל תשתפני. ותזכרי- 'תודה על שהגנת עליי מול שרלוט'."
"כן כן.. אני זוכרת מצוין."
"יופי. בואי נגביר קצב."
"רעיון טוב."
עניתי מיד.
כשרצים אי אפשר לדבר,
דבר שלא מאוד אופייני לנעמי, אז צריך לברך כל רגע קטן של ריצה איתה.

~•••~

כשסיימנו סוף סוף את הריצה נפרדנו והלכתי הביתה להתקלח.

התפשטתי ונכנסתי למים, בתקווה שיקררו קצת את גופי.
הזעתי בטירוף, והייתי חייבת להתקרר.
אלוהים מקלחת קרה אחרי ריצה זאת הרגשה מדהימה...
יכולתי להשאר שם לנצח, אבל אז נזכרתי שתיכף צריך להתחיל להתארגן לבית הספר.
התעטפתי במגבת ויצאתי מהמקלחת.
הכנתי לי כמובן את הבגדים מראש, אז הלכתי לחדרי לקחת אותם.
היום לבשתי חולצה לבנה צמודה של בית ספר, ג'ינס שחור ארוך ונעלתי מגפיים שחורים.
"מוכנה?" שאלה אימי מפתח החדר.
הנהנתי.
היום אני הולכת לדבר עם ראיין.
האויב הכי גדול שלי.
האדם השנוא עלי.
האדם ששונא אותי.
האדם שלאחרונה לא מתנהג כל כך נורא.
נשמתי עמוק.
זאת הולכת להיות שיחה מביכה.  

כשהגעתי נעמדתי בפתח הכיתה וחיפשתי אותו בעיניי.
לא מצאתי אותו, אבל כן מצאתי את הבלונדינית השנואה עליי.
היא ראתה אותי, חייכה חיוך מרושע ועשתה לי אצבע משולשת.
כיף.
לפתע הרגשתי חזה מתנגש בי מאחור.
"בוקר טוב נסיכה."
פאק.
"את מתכוונת לעמוד שם כל היום או גם לתת לי לעבור?"
אלוהים.
הפכתי לעגבנייה.
בלעתי את רוקי והסתובבתי לכיוונו לאט.
כשמבטנו הצטלבו ראיין ליקק את שפתו וקרץ אליי.
אלוהים אדירים.
הוא עושה לי את זה בכוונה.
בן זונה.
נזכרתי למה אני שונאת אותו.
הוא התכופף כך שפניו היו מול פניי.
עצרתי את נשימתי.
"אני צריך לעבור." אמר.
שיט!
מה אני עומדת באמצע המעבר כמו מטומטמת?
זזתי הצידה מיד.
הוא צחק.
"תודה נסיכה."
"סתום, מניאק." סיננתי.
"היי תלמידים, להוציא ציוד בבקשה."
גברת ג'ונסון נכנסה לכיתה.
אם כך הלכה התוכנית של לדבר איתו לפני השיעור.
נו טוב, נעשה את זה בהפסקה.