המניאק מספר אחת שלי

פרק 19

-אווה-

אחרי שתפסתי את ראיין ושרלוט בשירותים, ורבתי עם ראיין בחדר המטאטאים חזרתי לעבודה.
"היי אנני. אני מצטערת שהלכתי פשו-"
"אווה! הנה את הכל בסדר," קטעה אותי אנני ברגע שחזרתי.
"פשוט קחי את ההזמנה הזאת לשולחן תשע."
היא הגישה לי שני מגשים עמוסים באוכל.
אלוהים. נו טוב, לפחות העבודה כאן תחזק אותי קצת.

אחרי כמה זמן שלא היו הזמנות הסתובבתי לראות שלאף אחד לא חסר כלום.
"מלצרית!" שמעתי קול מוכר מידי מאחורי.
הסתובבתי לאחור בתבוסה.
פאק. כמובן שבעל הקול היה ראיין.
הסתכלתי מהר סביב לראות שאין איזשהו שולחן אחר שצריך אותי.
במצב הזה הייתי מעדיפה לחזור אפילו לשולחן של הסוטים המבוגרים האלה, אבל מסתבר שאלוהים רצה להעניש אותי, ואף אחד לא היה זקוק לעזרתי.
בחוסר רצון בולט צעדתי לעבר שולחנם.
"כן?" שאלתי בחיוך הכי מתוק שהצלחתי לעטות.
ראיין והכלבה השיבו לי חיוך. אלוהים אני אקבור את שניהם בשנייה שאצא מפה.
"אנחנו רוצים להזמין קינוח," אמרה הכלבה ששמה שרלוט.
"קינוח זוגי!" הוסיפה וחייכה.
ראיין נראה מרוצה, חייך אליי וסימן עם ידו על ידו האחרת כאילו יש לו שעון והוא אומר לי 'קדימה אין לי את כל היום'.
שלחתי לעברו מבט זועף.
"אני מיד אלך להביא את תפריט הקינוחים."
הסתובבתי, אבל אז התחרטתי והסתובבתי חזרה לומר עוד משהו.
"אתם יודעים התפריטים נמצעים ממש שם,"
אמרתי והצבעתי אל הדלפק עליו היו מונחים תפריטים.
"אז יקח לי קצת פחות מעשר שניות להביא לכם אותם, אז תעשו לי ולעולם טובה ובזמן הזה, תשתדלו לא להתנפל אחד על השנייה."
אמרתי בחיוך מתוק. עכשיו הסתובבתי להביא אותם, ומאחורי שמעתי את שניהם.
"חתיכת כלבה מתנשאת!" "טוב תרגעי שר, אלוהים. היא צחקה."
"מה אתה מגן עליה? אתה דלוק עליה או משהו? כי גם קודם ניראה שהעדפת לקחת אותה הצידה מאשר להיות איתי-"
קטעתי את שיחתם המלבבת ונתתי להם את תפריט הקינוחים.
שרלוט הביטה אליי במבט שנאה, ולא יכולתי לעשות דבר חוץ מאשר להחזיר לה באותו מבט.
ראיין ששם לב למצב בינינו גלגל את עיניו.
"אלוהים בנות תרגעו, יש מספיק ראיין לכולן.."
הוא חייך חיוך זחוח ושלחתי לעברו אצבע שלישית בצורה כמה שפחות גלויה לשאר האנשים במקום.
שרלוט נראתה המומה מהאמרה הזאת שלו, אבל כניראה שאין לה עמוד שדרה כדי להגיב על זה.
אז החלטתי להגיב במקומה.
"תגידי לי את לא רואה? הוא מניאק! תסתכלתי עליו. ברצינות! הסיבה היחידה שאת איתו בכל מקרה זה בגלל שהוא חתי-"
פאק. פאק! פאק!
אני הרגע אמרתי מולו שהוא חתיך. הוא שמע את זה? אלוהים תעשה שהוא לא ישמע את זה!
"וואו נסיכה.. תמיד ידעתי שיש לך רגשות אליי, אבל את גם חושבת שאני חתיך?" הוא הפריח לעברי נשיקה וסימן עם ידו צורה של טלפון האומרת 'תתקשרי אלי'.
כניראה שאלוהים לא ממש איתי היום...
האדמתי יותר ממיץ עגבניות.
למה זה קורה לי?
פתחתי את פי כדי להגיב אבל לא ידעתי מה לומר. פשוט עמדתי שם מושפלת לחלוטין וגמגמתי בניסיון למצוא מילים.
הוא נראה משועשע מאוד והתחיל לצחוק.
שרלוט שלחה לעברי מבט שאומר 'תתרחקי ממנו', וכרכה את ידה סביב גבו.
על. תשימי. זין.
"כבר החלטתם איזה קינוח להזמין?" שיניתי נושא במהרה.
זה רק גרם לאידיוט הזה לצחוק יותר.
עדיין הרגשתי אדומה.
"רק למען הסדר הטוב, אני ממש לא חושבת שאתה חתיך, אמרתי את זה לה, כי זאת הסיבה שבגללה היא איתך!"
הוא ניסה להסדיר את צחוקו כשדיבר.
"סליחה, נסיכה את צודקת. את מה נזמין מותק?"
הוא הפנה את השאלה לעבר שרלוט.
"המ... אני חושבת שניקח את עוגת הגבינה הזוגית."
רשמתי זאת בפנקס והנהנתי.
רק רציתי לגמור עם זה כבר וללכת הביתה.
נכנסתי למטבח ולקחתי ממקרר הקינוחים עוגת גבינה.
כשחזרתי כמעט הפלתי את העוגה על הרצפה מרוב השוק.
הכלבה הקטנה ישבה עליו כשזרועותיה עטפו את עורפו, והוא אחז במותניה בעודם אוכלים אחד את השנייה.
עמדתי שם בהלם מוחלט ובלעתי את רוקי בכבדות.
חכחכתי בגרוני כדי למשוך את צומת לבם, אבל המזדיינים האלה לא הפסיקו.
רטחתי.
הנחתי את העוגה על השולחן והלכתי משם במהירות.
"היי מלצרית!" קראה אחריי המזדיינת שישבה עליו.
הסתובבתי אבל נשארתי רחוקה מהם.
היא כמובן עדיין ישבה עליו רק שעכשיו גופה היה לכיווני, וידיו עטפו את בטנה.
הרמתי גבות בשאלה.
"אה לא, שום דבר רק רציתי שתסתובבי."
היא אמרה בפרצוף תמים ואז הרימה את ראשה למעלה והם חזרו ללקק אחד את השנייה מול עיניי.
זהו. החלטתי. אני רשמית שונאת אותה.
ניסיתי בסך הכל לעזור לה! טוב זה לפחות מה ששכנעתי את עצמי שעשיתי כשניסיתי להפריד ביניהם.
אבל זה עדיין נכון! הוא לא טיפוס של מחוייבות, הוא לא טיפוס של זוגיות.
בסוף הוא יזרוק אותה, ואני אגיד לה אמרתי לך.
המחשבה הזאת עזרה לי לעבור את היום.

~•••~

סיימתי לעבוד בעשר וחצי והייתי הרוסה.
אלוהים יודע שהייתי צריכה עבודה, אבל עבדתי
שעות.
אמא שלי כבר חזרה, אבל ישנה עכשיו.
חזרתי הביתה ודידיתי למיטה.
מלצרות זאת אולי לא עבודה קשה מידי אבל היא בהחלט דורשת מאמץ של הרגליים.
רציתי להתכרבל בשמיכה ולא לקום עד שאהיה חייבת, אבל הקול המציק בראשי דרש שלפחות אלך להתקלח.
קמתי בקושי ונכנסתי לחדר השירותים.
חלצתי נעליים, התפשטתי ונכנסתי למקלחת.
הפעלתי את זרם המים מעליי, ונתתי למים לזרום.
לא היה לי כוח לחפוף או להסתבן אז ויתרתי על זה.
אני כבר אעשה מקלחת אמיתית בבוקר.
דפיקה בדלת הקפיצה אותי.
"מי שם?" שאלתי בעודי מתעטפת במגבת.
לא קיבלתי תשובה. רק דפיקה נוספת.
קיוויתי שזה לא רוצח פסיכופטי ופתחתי את הדלת.
לצערי מי שעמד שם היה גרוע יותר מכל רוצח או חוטף.
שרלוט.
בשנייה שראיתי שזאת היא טרקתי לה את הדלת בפרצוף, אבל שנייה לפני שהיא נסגרה שרלוט דחפה את הרגל שלה פנימה וחסמה אותה.
הבטתי אליה בפרצוף זועף.
"אין לי על מה לדבר איתך." אמרתי לה כשהבנתי שהיא לא מתכוונת לעזוב.
"תאמיני לי שגם לי אין על מה לדבר איתך, אבל אין מה לעשות, הייתי חייבת להבהיר כמה כללים, אם את רוצה להשאר ידידה של ראיין."
פערתי את פי בהלם מוחלט.
"קודם כל אני ממש לא ידידה שלו,"
מי לעזעזל היא חושבת שהיא?
לפני שעתיים היא הכירה אותו וכבר תופסת בעלות?
זונה מחורבנת שכמוה. אין לי כל רצון להיות חברה שלו בכל מקרה, אבל דווקא בגלל שאמרה זאת לא התכוונתי לתת לה את מבוקשה.
"דבר שני, מי את חושבת שאת?-"
"תקשיבי לי רגע!" היא עצרה אותי מלהטיח בה כמה קללות שלא ידעתי שנמצאות אצלי בלקסיקון עד לרגע זה.
"אני מבינה שאת משום מה חשובה לראיין, אז אני לא אבקש ממך להתרחק ממנו לגמרי ואני אנסה שנוכל להיות חברות,"
חשובה לראיין?
אני?
כן בטח. היא צוחקת עליי או מה?
"אבל אני לא אתן לך לנסות לגנוב לי אותו, אז תצתרכי להקשיב לי עכשיו,"
אלוהים האישה הזאת מטורללת לחלוטין.
אם הייתי רוצה 'לגנוב לה אותו' לא הייתי מקללת אותו בכל הזדמנות שהייתה לי.
"דבר ראשון את לא נמצאת איתו לבד אף פעם. אם את רוצה להפגש איתו, לכי על זה אבל גם אני נמצאת. דבר שני את לא מתקרבת אליו יותר ממטר מרחק בניכם."
צמצמתי את עיניי וניסיתי להבין אם כל זה מתיחה אחת גדולה, אבל נראה שהאישה הזאת פשוט מטורפת באופן טבעי לחלוטין.
"תקשיבי שרלוט, אני בסך הכל ניסיתי לעזור לך שם אוקיי? אני לא רוצה להיות חברה שלך ואני בטח שלא רוצה לצאת איתו."
היא גלגלה את עיניה בחוסר אמונה.
"נו באמת. זה ברור לגמרי שאת דלוקה עליו.
אחרת למה שתרצי להפריד בנינו?"
"לטובתך שרלוט! מה את לא מבינה?! הבן זונה רוצה אותך רק בשביל שתהיה לו מישהי להזדיין איתה כשיתחשק לו, הוא לו בקטע של מחויבות או זוגיות, הוא בסך הכל רוצה אותך בגלל הגוף שלך אוקיי? הוא ממש אמר לי את זה! שבגלל את שווה הוא בקטע של-"
היא עצרה את סוף המשפט כשסטרה לי בחוזקה.
"אלוהים אדירים חתיכת כלבה!!"
צרחתי עליה.
"מי שמדברת! ברור לגמרי שאת רוצה אותו, ובגלל שאת כל כך קנאית את ממציאה עליו שטויות! שלא תעזי להגיד דבר כזה עוד פעם, את שומעת אותי?!"
"זהו זה, נמאס לי!" ניצלתי את ההזדמנות שהיא לא הייתה מרוכזת וטרקתי לה את הדלת בחוזקה כזאת, שהיא תלך אחורה ולא תעז לנסות לעצור אותה.
מבעד לדלת עדיין שמעתי אותה.
"באתי לכאן בטוב! ניסיתי לגרום לנו להיות חברות, אבל מכאן והלאה זאת הבעיה שלך!"
"אוי ואבוי לי אני משקשקת!!"
עניתי לה בצעקה רמה ועשיתי לכיוון הדלת אצבע משולשת.
אחר כך שמעתי קול צעדים מתרחקים.
היא הלכה.
תודה לאל.
הכלבה האובססיבית הזאת לא תעזוב אותי במנוחה הא?