קטעים שעולים לי לראש✨

5. מוות.

אני לא מאמין שאני כאן, על גג בית הספר, בכוונה לקפוץ ממנו.
דמעות זולגות מעיני, השקפתי על הנוף המרהיב, צעדתי אל עבר החומה שמפרידה בין חיים למוות, מחשבות רצו בראשי, המילים האלה, הם חדרו עמוק אל ליבי.
הוא אמר שאני מגעיל אותו, שלא אכפת לו ממני, שהוא לא אוהב אותי, שאני נראה כמו פח אשפה, שאתרחק ממנו, כי אני חרא ואפס, אני אפס, אני כלום בעיניו, למה אני קיים? אין לי ערך, אף אחד לא אוהב אותי, הוא היה היחיד בחיי, היחיד שהרגשתי איתו אני, עצמי, לא מי שאני מסתיר מאחורי החיוך, אבל הוא גם עזב אותי, זרק אותי מביתו כי אני סתם עול, אני חייב לו את כל חיי, הוא כל-כך דאג לי ואהב אותי ואני הייתי כפוי טובה, אני חרא, לא מגיע לי לחיות.
עם כל המחשבות הללו צעדתי אין ספור צעדים עד שהרגשתי את עצמי באוויר. הנפילה הייתה קצרה אבל הרגשתי שזה ארוך ומייסר, התרסקתי על אדמה ושחור הופיע מולי.
עצמתי את עיני, לא שמעתי דבר, הגעתי טוב, שאף אחד לא יפגע בי כאן, במוות, הרגשתי נפלא

אז ככה מרגישים כשמתים.