קטעים שעולים לי לראש✨

28. השותפה שלי לפשע

נקודת מבט לאורה

טרוויסו, צפון איטליה.

היינו צריכות מחסה, האיטלקים המעצבנים האלה עדיין מחפשים אותנו ואנחנו נגמור בכלא.
רצנו, זיעה קרה ודוחה ניטפה מאיתנו אבל לא הפסקנו לרוץ.
שמתי לב לרעשים של דפיקות דלת וצרחות, סימנתי לאנדריאה שתבוא אחרי בשקט.
כאשר נכנסתי לסמטה ראיתי כמות גדולה של אנשים אשר דופקת על דלת חזקה וכחולה. "מה את חושבת שקורה כאן?" שאלה אותי אנדריאה "אני לא יודעת אבל יש לי תחושה שזה מקום מחסה טוב"
הלכתי לאחד האנשים שנראים לי הכי נורמלים ושאלתי באיטלקית "למה אתם פה? מה קרה?"
"המקום הזה שייך לנו והאנשים שבפנים מסרבים לתת לנו להיכנס" הוא ענה לי,
הנהנתי לו והלכתי בחזרה לאנדריאה "המקום שייך לאנשים שפה, מי שבפנים לא מוכנים לתת להם להיכנס"
"הממ, ואת חושבת שאנחנו נצליח?" ספק אמרה ספק שאלה בערמומיות "ברור" אמרתי וקרצתי לה.
"את חושבת שיש דלת שניה?"
שאלה אותי אנדריאה "בכל חור באיטליה יש, בטוח גם פה יש"
אני ואנדריאה התפצלנו וסרקנו את המקום הגדול, פתאום אנדריאה צעקה לי לבוא לאיפה שהיא אז רצתי, "מה קרה?" שאלתי "תיראי!" קראה בהתרגשות והצביעה על קיר כחול וקצת חלוד
"זה נראה כמו פתח" אמרה לי והתקרבנו לקיר.
בחנתי ומששתי את הקיר והרגשתי מין ידית קטנה ונסתרת "את מושלמת וגאון!" החמאתי לה והיא הסמיקה "צריך איזה שהוא מקל עץ חזק ועבה או מוט ברזל" אמרתי לה ושתינו הלכנו לחפש "הנה!" צעקה אנדריאה "את ממש מבריקה היום" צחקקתי והיא צחקקה ביחד איתי.
לקחתי את המוט ברזל שהיא מצאה והתקרבתי לקיר, מחפשת את איזור הפתח.
כאשר מצאתי את איזור הפתח הכנסתי את המוט ברזל לתוכה ומשכתי בכל הכוחי, אנדריאה ראתה שאני צריכה עזרה אז היא ניסתה לדחוף אותי אחורה אך כשלנו "תקשיבי, בקיר יש מין ידית קטנה ונסתרת, תמששי את הקיר ותרגישי את זה, תאחזי בו וכשאומר עכשיו תמשיכי בכל הכוח!"
היא הנהנה ושוב הכנסתי את המוט לתוך הפתח הקטן. "עכשיו!" הורתי ושתינו משכנו בכל כוחנו את הדלת עד שהיא נפתחה.
אני ואנדריאה נתנו כיף אחת לשניה ונכנסו.
המקום היה חשוך וענק.
מזל שלאנדריאה יש פנס.
שמענו צעדים וקולות רועמים מתקרבים עלינו אז סימנתי לאנדריאה שתרים ידיים.
הרמנו שתינו ידיים וברגע שהגענו למקום יותר מואר ומולנו היו ספות ועליהן ישבו שלושה אנשים, ליד הספות עמדו שבעה אנשים שנראים מהמוצע הרוסי והם כיוונו אלינו אקדחים "אנחנו לא מזיקות, אני נשבעת! אנחנו רק רוצות מקום בטוח להסתתר בו" אמרתי בשפת המקום, מישהו גבוה ומעט שמן התקרב אלינו וסרק אותנו "אנחנו לא חמושות! אין עלינו אפילו סכין!" הודעתי לו "מה קרה שאתן צריכות להסתתר?" שאל אחד מהאנשים שהיו על הספה "הסתבכנו ואנחנו צריכות להסתתר כמה ימים עד שאשיג כרטיסי טיסה" אמרתי "איך זה בדיוק יעזור לנו שתהיו פה?" שאל איש אחד שישב על הספה.
"יש לנו כמה כישורים בלחימה, אולי זה יעזור לך" החלפתי לאנגלית כדי שאנדריאה תבין.
איש השלישי שישב על הספה הבחין שהעברתי לאנגלית אז הוא גם העביר "אז בואי תראי לנו!" פקד האיש.
"אין כל בעיה" המשכתי עם אנגלית, במהירות הפנתי את ראשי לכיוונה של אנדריאה והחלפתי לעברית "הם רוצים שנראה להם את כישורי הלחימה והגנה שלנו כדי שנהיי מועילות, בואי נראה להם מה זה!" אמרתי לה והיא הנהנה.
אותו איש ששאל אותי ראשון הצביע על אנדריאה ואמר "אני רוצה לראות את הכישורים שלך!"
באתי במהירות לסרב כי אין פאקינג מצב שאקריב את אנדריאה אך היא לחצה על ידי בחיבה והנהנה לכיוונו.
שלושה אנשים שעמדו מאחורי הספה התקרבו לאנדריאה והיא במהירות העיפה אותם בבעיטה עם הרגל שלה, הם ניסו לחזור לעמוד אך אנדריאה הכתה אותם, הם לא ויתרו ולבסוף קמו והעיפו אותה אל הקיר, מתקרבים ומתחילים לגעת בה, הידיים שלי התכווצו לאגרופים כועסים והתקרבתי לאנדריאה, ראיתי שהיא מסתדרת ומחייכת אז פשוט נשארתי לצידה, מוכנה לכל תרחיש.
אחד האנשים שישבו על הספה קם והתקרב לאנדריאה, כאשר היה ממש קרוב אותם אנשים שנאבקו באנדריאה התרחקו, הוא התקרב אליה יותר מידי אך כשבאתי להעיף אותו זה היה כבר מאוחר מידי.
האידיוט הסוטה והמכוער הזה ניסה לנשק אותה בכוח.
אנדריאה העיפה אותו בבעיטה חזקה והבעת פניה הייתה הלם, התחלתי ממש לכעוס, ממש ממש לכעוס.
אנדריאה יודעת שכשנגעו בה בלי רשותה כעסתי בטירוף, ועכשיו היה לי רצון חזק לרצוח את האיש ההוא.
אנדריאה מעולם לא התווכחה כי היא ידעה שמגיע להם למות אז היא פשוט אמרה בלחש "אני מקווה שאתה מרוצה"
הבחנתי בכך שהיו לו בכיסים סכינים אז במהירות ריתקתי אותו לקיר ולקחתי סכין אחד, השומרים שלו הרימו את האקדחים אך הוא הרים יד וסימן להם שזה בסדר "אתה חתיכת מטונף סוטה ומסריח! אמרנו שתראה את הכישורים שלנו! לא פאקינג תנצל אותנו!" צרחתי לו בפנים
וחתכתי את פניו עם הסכין בצורה עמוקה בוודאות כואבת.
"אנדריאה, דלת, לברוח, פאקינג עכשיו!!!" צרחתי לעבר אנדריאה בעברית ושתינו טסנו לכיוון הדלת, כל אחת לדלת אחרת. היא לדלת שבה נכנסנו ואני לדלת שמאחוריה יש אנשים.
אסתי לכיוון הדלת והתקשתי טיפה לפתוח אותה, הבחנתי בכך שהאנשים האלו רצו אחרינו אותו והאיש שחתכתי היה קרוב אלי. לבסוף הצלחתי לפתוח את הדלת והתנגשתי בהמוני אנשים שניסו להיכנס "תזוזו לעזאזל!" צרחתי.
הצלחתי לפלס את הדרך בין האנשים וטסתי לכיוון אנדריאה, ראיתי אותה בקצה השני של המדרכה, ליד חנות מאפים. היא נופפה לי בהתרגשות ורצתי לכיוונה, כאשר הגעתי אליה חיבקתי אותה "כנראה שנצטרך מקום אחר להיות בו" היא אמרה וצחקה "כנראה" צחקתי.