קטעים שעולים לי לראש✨

16. הורים מקוללים!

"דיי תפסיק" צרחתי על אבי שלא הפסיק להכות את אחותי הקטנה "תסתמי!" צרח והמשיך להכות אותה עוד ועוד "תפסיק חתיכת חולה" צרחתי שוב "אסטפני אל תתערבי" אמרה אימי מהמטבח "הגבר הזה מתעלל בבת שלך ואת אומרת לי לא להתערב?" איזו מין אימא את? תתביישי!" "אסטפני!" רטנה אימי "תסגרי את הפה שלך ותלכי לחדר!" לא הקשבתי לה, אני לא מוכנה שיכו את אחותי "שמעת את אימא שלך, תלכי מפה!" צעק אבי לעברי "סטפ אני בסדר" לחשה אחותי "אבל-" "סטפ בבקשה" התחננה "לעזאזל בסדר" לחשתי לעברה והלכתי לעבר חדרי, טורקת ונועלת את הדלת ומשאירה את האחותי הקטנה שם, לסבול.

דמעות ירדו מעיניי, התקרבתי למיטה והתרסקתי עליה.

שומעת את אבי צורחת על אחותי ואת אחותי בוכה בשקט.

אליסיה התקשרה אלי וסיננתי אותה, אני לא רוצה שתשאל שאלות.

צרחתי בבכי אל הכרית "לעזאזל אני כל-כך שונאת אותך!!!!" בכיתי לכרית ביאוש.

אחרי כמה שניות שמעתי את מי המקלחת נפתחים וצרחותיה של אחותי מתחזקים.

"פאק" אמרתי בליבי ורצתי לעבר המקלחת.

ראיתי את אבי נשען על משקוף הדלת, את אחותי בתוך המקלחת עם בגדים ואת אימי מכוונת עליה את דוש המקלחת "מה את חושבת שאת עושה?" צרחתי לעברה "אסטפני לכי"

"לא! לכי את! תעזבי אותה!" "אסטפני אל תתערבי! זה מגיע לה! היא משוגעת והיא תקבל טיפול של משוגעים!" אמר אבי העצבים "לא, זה לא מגיע לה! אתם משוגעים לא היא!"

"אסטפני את עוברת גבול!" הזהיר אבי.

התעלמתי ממנו והלכתי לעבר אחותי, דוחפת את אבי ואימי ולוקחת אותה בכוחי, נכנסתי איתה לחדרי ונעלתי את הדלת "סטפ הסתבכת בגללי" אמרה אחותי בבכי והתיישבה על הרצפה "קמיל אני אהיה בסדר" לחשתי והתקופפתי כדי לחבק אותה.

היא המשיכה לבכות ולהתפתל ואני המשכתי לחבק אותה חזק "קמיל בואי נייבש אותך ונלך לישון" אמרתי והלכתי לארון להביא מגבת.

קמילה התייבשה, הלכה לעבר המיטה ושכבה עליה, הלכתי גם למיטה ונשכבתי לידה, פורסת את ידי לעברה ומחבקת אותה.

אני וקמילה נהגנו לישון ביחד באותה מיטה מכיוון שהיא פחדה.

לילי, אחותי הקטנה, בת ה-5 ישנה איתי בחדר ולוס ישנה עם קמילה בחדר.

קמילה לוס ולילי הן אחותיי החורגות, אנחנו לא מאותו האבא, אימי לא מוכנה לספר לי דבר על אבי הביולוגי אך היא וסבתי רמזו לי שאבי הוא לא אבי הביולוגי.

אני וקמילה ממש מחוברות, רק שתינו יודעות שהן לא אחותיי האמיתיות אך זה לא משנה לנו, אנחנו עדיין אוהבות זו את זו.

3:30 לפנות בוקר

שמעתי דפיקות חזקות בדלת "אסטפני את יודעת שאני לא מרשה לנעול את הדלת" צעק אבי מעבר לדלת, קמתי לעבר הדלת בזהירות כדי שקמילה לא תתעורר "מה אתה צריך?" שאלתי "שתפתחי את הדלת!" רטן אבי "לא! אני לא מוכנה שתגע בה!" אמרתי "אין בעיה, אסטפני את משחקת באש" אמר אבי באיום, שמעתי את צעדיו מתרחקים וחזרתי אל מיטתי "מה קרה?" שאלה קמילה כאשר התעוררה טיפה "כלום, הכל בסדר, לכי לישון" לחשתי בנעימות "טוב" לחשה וחזרה לישון, אחרי כמה שניות גם אני הרגשתי את עיני נעצמו ונכנעתי להן, שוקעת עמוקות בשינה.