"לעזאזל את לא מבינה כלום מהחיים שלך! אולי פעם אחת בחיים שלך שימי לב לאנשים שהם לא את ותחשבי גם על רצונות של אחרים ותביני שאת לא מרכז העולם, חתיכת פאקינג אגואיסטית מגעילה" צרחתי עליה ויצאתי בזעם מהחדר "חתיכת מטומטמת" רטנתי.
מרוב עצבים לא שמתי לב לאן אני הולך, פשוט הלכתי.
העיקר לא להיות ליד הזונה הזאת.
מצאתי את עצמי בחצר הפנימיה.
הפסקתי לקלל את אלן בראשי ושמתי לב שמולי, קצת רחוק ממני, יושב נער. נער שנראה יותר קטן ממני, בערך בסביבות גיל 16.
אותו הנער ישב ליד עץ.
איך זה שלא ראיתי את המקום הזה מעולם? אני פה כבר 5 שנים.
הנער ליטף חתול בצבע כתום.
הוא לבש חולצה כחולה כמו האוקיינוס, מעליה היה סוודר גדול ושחור, גם מכנסיו היו בצבע שחור ונעליו לבנות.
שיערו היה שחור ובקצבותיו היה צבע אדום בוהק.
שיערו היה ארוך, הוא הגיע עד לעיניו.
באוזניו היה תקוע אוזניות, באוזנו הימינית היה שלושה עגילים ובאוזנו השמאלית חמישה עגילים.
הילד הזה עניין אותי, אני לא יודע למה אבל הוא ממש סיקרן אותי.
רציתי לדעת למה הוא פה לבד, אין לו חברים?
נמשכתי לאיך שהוא ליטף את החתול הכתום, בעדינות ורכות.
מרוב מחשבות מצאתי את עצמי קרוב אליו, הוא שם לב אלי אך התעלם.
התיישבתי לידו ותפחתי על כתפו, הוא הוציא את האוזניות מאוזניו "אני יכול לשבת כאן?" שאלתי "כבר ישבת" לחש.
קולו היה עמוק ונמוך, ובעיקר יפיפה, הוא עצמו יפיפה 'וואטפק מה חשבתי עכשיו?' שאלתי בראשי "אתה מצחיק" אמרתי בגיחוך "מממ" השיב בריפרוף והחזיר את אוזניותיו לאוזניות.
משום מה עצבן אותי שהוא התעלם ממני, כאילו המוזיקה הייתה יותר חשובה ממני.
משכתי באוזניותיו והחבאתי אותן בכיסי "אני מדבר איתך!" אמרתי בכעס, עיניו הראו פחד ועצבים כאילו רצה לצרוח עלי להחזיר לו את האוזניות אבל פחד, אז הוא שתק.
סובב את ראשו לכיוון החתול והמשיך ללטף אותו בעדינות.
"למה אתה לא לוקח את האוזניות בחזרה?" שאלתי אך הוא התעלם "תענה לי!" דרשתי.
"כי מה זה יעזור לי? אם אנסה לקחת אותם אתה תרביץ לי." לחש "למה שארביץ לך?" שאלתי בסקרנות "מאותה סיבה שלקחתי את האוזניות" ענה בפשטות "קח" הושטתי לו את האוזניות אך הוא התעלם, לקחתי את ידו בכוח והנחתי עליה את האוזניות, הוא היה נראה בהלם, כאילו אף אחד לא נגע בו מעולם.
הוא משך את ידו בחזרה אליו והחביא את האוזניות בכיסו, קם על רגליו והרים את החתול בידיו.
"לאן אתה הולך?" שאלתי אך הוא התעלם, שוב, וזה הרתיח אותי.
קמתי גם והחזקתי את ידו, החתול החליק מידיו וישב להלך לשבת ליד העץ "כשאני פאקינג מדבר איתך אתה תענה לי ותסתכל בעיניים שלי!" קבעתי בכעס.
הוא רעד והרכין את ראשו "אני ברור?" שאלתי והרמתי את ראשו בעזרת ידי.
הוא הנהן בפחד. "במילים!" דרשתי "כ-כן אתה ב-ברור" אמר בפחד.
הוא הסתכל ישירו בעיני, עיניו היו שונות.
עיני הימינית הייתה בצבע ירוק דבש ועינו השמאלית בצבע כחול אפרפר.
עיניו היו נראו עצבות ופגועות, כאילו רצה לפרוץ בבכי ולא להפסיק.
אותו מראה גרם לרעד לעבור בגופי.
יש לו עיניים יפות, מיוחדות, מסקרנות.
"א-אני יכול...ל-ללכת?" שאל בגימגום "כן" אמרתי והתאפסתי על עצמי.
כאשר אישרתי לו ללכת הוא לקח את הכתום הכתום על ידיו ורץ ממני לכיון בניין ג', בניין המגורים.
כשאותו נער רץ ממני בפחד הייתה לי תחושה מוזרה, רציתי להגן עליו בגופי, הסתקרנתי ממנו, הוא היה נראה פגיע ומעניין.
הוא היה נראה כמו מלאך.
YOU ARE READING
קטעים שעולים לי לראש✨
Romanceספר וואנשוטים. אני מעלה קטעי כתיבה שעולים לי לראש, יהיו קטעים של 18+ ורוב הספר הוא על גייז
