נסיכה קרה

פרולוג🖤

״תברחי לחדר מליסה ותסגרי את הדלת עם מפתח!״ אני צועקת אל אחותי הקטנה
היא רק בת שבע היא לא אמורה לראות את זה
הדמעות שלה מתחזקות ואני שומעת את צעדיו הכבדים של המפלצת מאחורי ״עכשיו מליסה!״
היא רצה ואני מביטה מעבר לקיר
אני לא מספיקה איך שאבא מגניח ותופס את הצוואר שלי בחוזקה וגורר אותי אל הסלון
אני נאבקת לאוויר שאני מתחילה לאבד
בשנייה אני נזרקת בחוזקה אל הרצפה
״כלבה מטומטמת. למה לא ניקית את הבית עדיין״
הוא שולח אגרוף אל ראשי ובועט בבטני בחוזקה
״א-אני מ..מצטערת, עזרתי למליסה עם השיעורים לא-לא הספקתי״
אני מגמגמת תוך כדי שאני תופסת את הבטן ששורפת מרוב כאב
״תירוצים. כמה תירוצים יש לך״ הוא צוחק צחוק שיכור
אני מנסה לקום אך מקבלת בתמורה סטירה שגורמת לצפצופים באוזניי ולסביבה להסתחרר בעיניי
״לאיפה נראה לך שאת קמה?״
הוא גורר אותי על הרצפה ומתחיל להכות אותי עוד פעם
חזק יותר ומהר יותר
בעיטה אחרי בעיטה ואגרוף אחרי אגרוף
עד שאני ראיתי מטשטשת עוד יותר ונקודות שחורות מכסות אותה ואני מאבדת את ההכרה...

אני קמה מתנשפת
את גופי מעטה זיעה והגוף שלי רועד כולו
אני מסתכלת על השעון ורואה שהשעה שלוש בלילה
אני מבינה שהלילה עוד פעם יהיה לילה ללא שינה רבה,
אני קמה מהמיטה בזהירות כדי לא ליפול ונכנסת אל חדר המקלחת
ושוטפת מעצמי את הסיוט החוזר על עצמו
בדרך חזרה לחדר אני נכנסת אל חדרה של מליסה לבדוק לשלומה ורואה שהיא ישנה שינה עמוקה
אני נכנסת חזרה לחדרי ״לעזעזל איתי״ אני לוחשת כאשר רואה את הסדינים מבולגנים על מיטתי עקב הסיוט, הסדין כבר לא מכסה  את המזרון, השמיכה רובה נופלת מן המיטה והכרית רטובה מזיעה
אני מתחילה לסדר את מיטתי למרות שלא אחזור לישון בה הלילה וממשיכה עם הדברים האחרונים שעלי לארוז לקראת המעבר מחר.
התיישבתי על הרצפה ועברתי על הארון בגדים החצי ריק שלי וסיננתי את הבגדים שצריכים ללכת אל התרומה
וככה אני ממשיכה לארוז את הדירה עד שעות הבוקר המוקדמות.