נסיכה קרה

פרק 25🖤

מתאו:
הנסיעה מעולם לא נראתה לי ארוכה יותר, ברמקול אני שומע את קולו של רפאל שעדיין מתאושש ובגלל זה מכוון אותי אל המיקום המדויק של הרכב של מאסימו מהאחוזה.
״מי לעזעזל ירה עליהם??״ רפאל שואל תוך כדי שאני עושה פנייה אל הכביש הנטוש.
השאלה הזאת מעיקה עליי מהרגע שבו קרולינה התקשרה אליי, אנחנו ביחסי שלום עם כולם ודאגתי לזה אישית במיוחד בזמן ההתחממות עם הקרטל, אלא אם כן מישהו החליט לבדוק את כוחי ולבגוד...
״תכף נגלה, מי זה יכול כבר להיות אנחנו בשלום עם כולם״
״הם עצרו!..״ אני שומע את רפאל אומר ״מה הכוונה עצרו?״
״הרכב של מאסימו עצר, אתה חושב שהם הצליחו להשיג אותם?״
״אין מצב! אני שתי דקות שם״ אני אומר ולוחץ את הרגל על הגז, נוסע במהירות הרבה יותר גבוהה מהמותרת אבל זה לא מעניין אותי, הדבר היחידי שמעניין אותי זה לאחי לאחי ולאישה שלי.
אני רואה מרחוק שני רכבים, אחד מהם שרוע על הכביש ונפרש על שני הנתיבים ובמרחק של 150-200 מטרים הרכב של מאסימו, אני רואה את שניהם והקלה שוטפת אותי.
״הם בחיים, אני רואה אותם״ אני מודיע לרפאל ומנתק את השיחה כשאני עוצר ליד הרכב שעקב אחריהם.
ברגע שיצאתי אני בצעדים מהירים עוטף את קרולינה שנראית...מרוצה?
היא כורכת את רגליה סביב המותן שלי ואת ידיה סביב צווארי ״עשיתי את זה״ היא לוחשת לי
אני מלטפת את גבה מנסה להבין על מה היא מדברת
היא משתחררת מאחיזתי במהירות ועוקפת אותי, אני מתקדם אל מאסימו ועוטף אותו בידיי בחיבוק אחים ״אתם בסדר?״
״קיווית שלא?״ מאסימו קורץ וטופח על גבי
״טמבל, מה יש לה? מה היא עשתה? חשבתי היא תהיה מפוחדת או בפאניקה אני רואה שזה בדיוק ההפך״
אני מסתובב להסתכל עליה, היא עומדת כמה מטרים לפני הג׳יפ בתוכו שלושת המזדיינים שירו עליהם.
אני ומאסימו מתקדמים לכיוונה ״היא...מצאת לעצמך משוגעת לגמרי, אחי...״ אני מרים גבה לכיוונו ״היא הרגה אותם, את כולם״
״היא מה?!״ אני מסתובב אליו וצועק בזעם שמקפיץ גם את קרולינה.
״היא מצאה את האקדח בתא כפפות, קפצה למושב האחורי כמעט קיבלה כדור ואחרי זה ירתה את כל המחסנית עליהם״
עיניי נפערות, פחד וגאווה כאחד מכסים את גופי כשאני מסתובב עכשיו להסתכל על קרולינה שמחייכת אליי בגאווה עם ידיים שלובות על החזה בעמידה יציבה מולנו
״פאקינג מושלמת...״ אני ממלמל ופאקינג לוהטת שזה העמיד לי הזין שעכשיו אני מנסה להסתיר אבל את זה אני כבר אומר בתוך הראש שלי.
״איך הצלחת?״
״אממ לא יודעת, איכשהו לא קלטתי שהצלחתי בכלל רק אחרי שמאסימו עצר״
אני מגחך ועוטף אותה בין ידיי פעם נוספת, ראשה נוטה מעלה להסתכל עליי ״פאק אני מדמיין אותך בפעולה ואלוהים...״ אני אומר לאוזניה כשאני מתכופף לנשק את לחיה וקו הלסת שלה.
״כן אני מרגישה כמה זה עושה לך את זה, קאפו שלי״
עיניה נוצצות כשהיא מסתכלת עליי ושפתיי פוגשות בשפתיה, ידי עולה אל עורפה מקרבת אותה אליי עד אפס מקום, לשוני פולשת אל פיה ואנחות קטנות יוצאות משפתיה בתגובה. ידיה עולות מעלה על ידיי אל צווארי ומושכות אותי קרוב אליה כשלשונה פוגשת בשלי גם וריקוד אירוטי נרקם ביניהן.
״פאק את משגעת אותי...״ הקול שלי צרוד והדם בעורקיי מתחמם מהצורך לכופף אותה על הג׳יפ שמחורר מהעבודה שלה ולזיין אותה מאחורה, להרגיש את החום שלה עוטף אותו מבלי שום מצפון שאנחנו בפאקינג אמצע כביש מהיר, אומנם נטוש אבל עדיין...
״נו באמת?! יא מגעילים תשכרו חדר או משהו״ אני שומע את מאסימו מאחורי ומרגיש את חיוכה של קרולינה על שפתיי, היא מתנתקת ממני עדיין מביטה בי עם עיניים מלאות זימה ״או שלא תסתכל!״ ואני צוחק בתגובה ״שמעת אותה!״ אני צועק לו גם וחוזר לנשק את שפתיה.