נסיכה קרה

פרק 15🖤

מתאו:
הבחורה הזאת ממלאה אותי בהרגשה של טוהר שלא מגיע לבן אדם כמוני
גופי על שלה במשך הלילה התעלה על כל פנטזיה מלוכלכת, היא הייתה גן עדן, לא תיארתי לעצמי שאהיה מעוניין ככה באישה, הודות לתורם זרע שלי שלא מגיע לו להיקרא אב פוצץ כל בועה של מחשבה על חיים עם אישה אחת, בגללו הרגשתי לא ראוי לכך אך הגיעה קרולינה.
ואולי זה נכון שאומרים שכאשר לא מחפשים אהבה מוצאים אותה, אולי זה מה שקורה אבל מוקדם מידי לדעת...או שלא?
מה שבטוח שהאישה הזאת ספגה הרבה, עברה לא פשוט וכנראה גם לא נשאר בעבר אלא רודף אותה, היא חזקה, עיני הקרח האלה שלה מראות יותר ממה שהיא חושבת.
אני מנסה שלא ללחוץ ולתת לה את המקום כי ברגע שאגזים היא תברח, אני בטוח בכך, אבל לראות את פניה נפולות ואת עניי הקרח נמסות לדמעות של עצב מבעיר לי את הדחף לעשות הכל למען שתהיה שמחה.
לא יקח הרבה זמן למצוא את הבן אדם שגרם לה לבכות הבוקר אבל אני רוצה לעשות את זה בצורה הנכונה, שהיא תספר לי מעצמה כי אחרת העתיד שלי איתה יהיה גמור וזה ממש לא בתכניות שלי.
כשמאסימו התקשר הבוקר והודיע לי על השריפות המרובות בשטחים שלנו, הבנתי שעליי לעלות שלב ולחסל את הקולומביאנים אחת ולתמיד, הם יושבים ומוצצים דם מהעורק שלי כבר יותר מידי זמן ועליי בתור הקאפו לסיים את האיום, השארתי את סמואל אחד הלוחמים היותר טובים שלי יחד עם שאר החיילים לשמור על קרולינה בזמן שאצא לשעות מרובות במבנה המלחמה.

הערב ירד על לאס וגאס וחיי הלילה התחילו, עצרנו את כל השריפות ותפסנו כמה עכברושים בוגדים שהוציאו את המידע הנחוץ ולאחר מכן נהנו להרגיש איך זה להישרף בעודך חי ונושם.
ישבתי במשרדי יחד עם רפאל כשהטלפון שלי התחיל לצלצל, שמו של סמואל מופיע על המסך, עניתי בזריזות ושמתי על רמקול בזמן שאני ורפאל מסתכלים על מפת העיר מנסים להחליט באיזה נקודות לפגוע...
״קאפו...מ-מקרה חירום-ם״ שמעתי את קולו החלש של סמואל מעבר לקו
הלסת שלי התהדקה ועיני נורו לכיוון רפאל שנדרך גם הוא
״הק-קולומביאנים תקפו את האחוזה, הצלחנו להדוף אותם אך הם ירו בכולם, אני היחיד שנשאר חי אני חושב..״ קמתי ממקומי ורפאל גם הוא ״התעלפתי אחרי האחרון שיריתי בו התעוררתי הרגע וכל האחוזה עולה באש, אני לא יודע מה קורה עם מיס מילר מבפנים...מצטער״ ניתקתי את השיחה והכתי את הקיר עם אגרופי ״לעזעזל!״
רצתי אל כיוון הרכב שכל החוליות חיילים אחריי, אני מנסה להתקשר לקרולינה אל הטלפון של כבוי או נשרף
אנחנו מגיעים תוך דקות קצרות אל האחוזה, אני רואה איך האש גדלה והורסת את המבנה, חלקי בטון נופלים אחת אחרי השני ומתנפצים, אני מזהה את סמואל חצי שוכב ליד שער האחוזה במצב אנוש, חתך ארוך מעטר את בטנו, חמישה פצעי ירי והרבה מאוד דם
מסמן למאסימו ללכת אליו בזמן שאני מתחיל להתקדם אל כיוון האחוזה, חלק ממנה עדיין לא נשרף אך נראה שהשריפה פלשה פנימה, אני מקווה עם כל ליבי שקרולינה מצאה את דרכה החוצה
אני קורא בשמה אך לא שומע קול חזרה, אני מתקדם אל תוך האחוזה הבוערת עוד יותר מנסה לתפוס במבטי משהו אך לא אני לא רואה כלום מלבד האש החמה
אני מתכוון להתקדם לעלות לקומה העליונה את ידו של רפאל עוצרת אותי
״עזוב אותי! היא אולי שם״ אני מנסה להשתחרר מתפיסתו של רפאל
״אין מצב מתאו, אין סיכוי שהיא שם וגם אם כן היא כנראה לא שרדה וגם אתה עוד שנייה לא תשרוד, חייב לצאת מפה!״
ידעתי שהוא צודק, לא רציתי להודות בזה אך האש התפשטה מהר מידי, הלב שלי דפק בקצב מהיר, הרגשתי איך עיני נרטבות, התפללתי וקיוויתי שאלוהים איכשהו הציל את הבחורה שלי, הבחורה הראשונה שהראתה לי מה זאת אהבה ללא תנאים וגרמה לכל רעשי הרקע להשתתק כשאני בסביבתה...יצאנו מתוך האחוזה וראינו את כבאי האש מנסים לכבות את האש הבוערת
הוצאתי את הטלפון בתקווה שקרולינה תענה למרות כמות השיחות שעשיתי עד עכשיו ללא מענה
וכאילו בנס השיחה נענתה...היא חיה, האישה שלי חיה...