נסיכה קרה

פרק 1🖤

״ -לפעמים לוקח עשר שנים להגיע לשנה שתשנה את החיים שלך- ״
~אנונימי~

שנה מאוחר יותר:
״קדימה מליסה תזיזי את עצמך, אני אאחר בגללך״
אני צועקת אל אחותי תוך כדי שאני מארגנת את התיק לעבודה
״אני באה, שנייה״ היא צועקת לי בחזרה
אני עוברת ללסדר את השולחן אוכל, צלצול של שיחה נכנסת קוטע את עיסוקיי
אני ניגשת אל הטלפון ועונה ״הלו?״
״מה נישמע ילדה?״
אני קופאת במקום
הקול הזה, הקול המזויין הזה שלא שמעתי חמש שנים
״תלך לגהנום. אל תעז להתקשר לפה עוד פעם״ אני אומרת בקול ערסי שמלא כעס
עם ניתוק הטלפון אני זורקת אותו אל השולחן
הנשימות שלי מתגברות ואני מרגישה את ההתקף הקרב, אני שומעת את קולו בראשי, מנסה לנשום עמוק ולהרגיע את המחשבות אבל שום דבר לא עובד ודמעות מטשטשות את ראייתי.
אני מניחה את ידיי לתמיכה על שולחן ומכניסה את ראשי בכניעה בין ידיי וממשיכה לנשום עמוק
עברו חמש שנים אני צריכה להיות חזקה
מה עובר עליי
צליל העקבים של מליסה מתגבר ״אוקיי אני מוכנה אל תהרגי אותי״
אני משתלטת על עצמי ומסתירה את מה שקרה בדקה האחרונה ופונה אל מליסה שמגניחה אל המטבח
״יאללה שלא נאחר״
אני מוסרת לה את שקית האוכל שהכנתי לה ולוקחת את התיק לעבודה איתי
ואנחנו יוצאות מהדלת
כשאנחנו נכנסות אל הרכב היה שקט
התכנסתי אל תוך המחשבות שלי
איך לעזעזל הוא מצא את מספר הטלפון שלי
לא יכולתי לחשוב על דרך הגיונית שזה קרה
מה שגם עברו חמש שנים
אז למה הוא נזכר עכשיו
מליסה שוברת את השקט ומוציאה אותי ממחשבותיי בדיוק כשאני נכנסת אל האזור של הקולג׳ בו היא מתחילה ללמוד
״קרולינה את בסדר?מה קרה? את חיוורת קצת״
אני מחייכת אליה ומנסה להרגיע אותה
״אני בסדר, סתם בחילה כנראה לא אכלתי משהו טוב, אל תדאגי״
אני מנשקת אל ראשה ״אני עובדת היום עד מאוחר אז אל תחכי לי״ אני מאחלת לה יום טוב כשהיא יוצאת מהרכב וישר אחריי זה משתלבת אל הנתיב חזרה וממשיכה את נסיעתי אל העבודה
במהלך הדרך אני מרגישה דמעה שמרטיבה את לחיי
אני כועסת על עצמי
כועסת על זה שהוא הצליח להשפיע עליי
על זה שהוא עדיין משפיע עליי
הוא הרס אותי, הרס את הילדה הקטנה שהייתי
אני לעולם לא התגברתי רק הכנסתי את זה עמוק פנימה בלי להוציא
אני שונאת אותו
שונאת אותו כלכך

שעות הצהריים הגיעו במהרה וככה גם סיום המשמרת שלי במסעדה
אני אורזת את הדברים שלי ומתקדמת אל הרכב ומתחילה את הנסיעה שלי למועדון שבו אני עובדת כברמנית למשמרת לילה היום.
אני נכנסת אל תוך המקום המוכר ומוקפת טירוף של מלצרים רצים מצד לצד ומנקות מצחצחות כל פינה
שכחתי ממשהו?
המנהל שלי טופס אותי מביטה על המלצרים בבלבול ומתקרב אליי בזריזות
״קרולינה אני יכול לבקש ממך לעבוד שעתיים נוספות בסגירה?״
פניו מביעות לחץ רב שלא הבנתי מאיפה הוא נבע
״בכיף אין בעיה, אני מפספסת משהו. מה קורה פה? למה כולם ממהרים כלכך״
״הקאפו החדש מגיע לפה היום״ הוא עונה בלחישה
״המי?״ לא מבינה למי הוא מתכוון
״הקאפו של המאפיה האיטלקית בלאס וגאס הוא הבעלים החדשים מאז שהקודמים פשטו רגל...״
פי נפתח ונסגר מיד לאחר מכן
מאיפה איטלקית?בלאס וגאס??
לא חשבתי שזאת עיר חסרת פשע אבל הפרצוף של המנהל שלי מראה שזה תופס חלק לא קטן לפחות בבר הזה
זה נשמע לי מסוכן מידיי ואני מעדיפה כמה שפחות להתקרב לשם
״נו באמת, בזהירות עם זה שם!!!״ צועק המנהל שלי ומנקה את אנגלי הזיעה שהצטברו על מצחו
״ בקיצור, את נשארת לעמוד בעמדה שלך עד שקלריסה או קיארה יבקשו את עזרתך בהכנת המשקאות, הם כבר יראו לך לאן ללכת ובשום פנים ואופן את לא פונה ולא מדברת עם אף אחד מהאנשים האלה, אני רציני קרולינה. זה לטובתך האישית״
אני מהנהנת אחריי התדרוך הקצר והמלחיץ ומתקדמת להחליף בגדים,
כשהחלפתי לחולצה שחורה עם הסמל של הבר אני נתקלת בחדר עובדים ברוזה שהיא אחת מהמלצריות שעובדות איתי
״שמעת כבר מי מגיעה היום????״ רוזה שואלת אותי ״הוא בחיים לא הגיע לפה לפני זה, זאת תהיה הפעם הראשונה מאז שהוא קנה את שטח הבר הזה״
אני מופתעת מהפחד שאני רואה עליה ״רוזה למה את כלכך מפחדת,זה רק בן אדם״
״את משוגעת?!?!רק בן אדם? את כנראה חיה בתוך בועה רצינית אם לא שמעת עדיין על מתאו בינצ׳י״
״מה כבר פספסתי?״ אני שואלת בהרמת גבה משועשעת מהפחד שלה קצת תוך כדי שאני מסדרת את החולצה בתוך מכנס הטייץ שלי
״קרולינה הוא ראש מאפיה, השמועות עליו לא נגמרות, אומרים שהוא רצח את אבא שלו יחד עם בן דוד שלו ואחיו הקטן, הוא הצטרף אל המאפיה בגיל מוקדם יותר מהרגיל והיה הכי טוב והכי אכזר מאז, אומנם הוא גם מכובד מאוד בקרב האנשים ברחובות אבל לא ברור אם זה הערכה אמיתית או פחד...״
אני משתתקת
רצח את אבא שלו?
אלוהים ישמור
המנהל קוטע את השיחה שלנו ומזרז אותנו ״קדימה בנות, אין זמן לדיבורים״
הכל נשמע לי מוגזם מידי אני מתעלמת מהמחשבות ומתקדמת אל הבר ומתחילה להכין אותו לקראת הערב.
עד שלא קוראים לי ומבקשים ממני משהו אני נשארת בעמדה הזאת לשרת את הלקוחות המשוגעים של לאס וגאס.
שעות הערב העמוסות הגיעו והמועדון מלא באנשים רוקדים, שירי הטראנס החזקים מהדהדים באוזניי תוך כדי הרבה בקשות של לקוחות שצריך לבצע,
״סקס על החוף אחד בבקשה״
״וודקה נקי וקולה״
מרטיני עם כוס ויסקי״
הבר עמוס ואני ממהרת למלא את כל הבקשות ולהגיש לכולם את המשקאות שלהם בלי שאני לא שמה לב לשעות שעוברות להן בזריזות.
לקראת אחת בלילה יש ירידה קלה בעומס ואני מאפשרת לעצמי לשבת לנוח רגע רק שגם זה לא יקרה כי קיארה אחת המלצריות הנוספות שאחראית על אזור הוי איי פי היום מבקשת ממני עזרה להכניס לחדרו של הקאפו את המשקאות, בלית ברירה אני לוקחת את המגש עם המשקאות ועולה במדרגות אל החלק של החדרי וי איי פי עד שאנחנו מגיעות אל הדלת המבוקשת.
כאשר אנחנו נכנסות פנימה עשן סיגריות מקבל את פנינו ואני עוד שנייה נחנקת
אני מתקדמת אחרי קיארה אל השולחן המרכזי
בלי ליצור עם אף אחד קשר עין, מניחה בזהירות ובמיומנות את הדברים וממהרת לעזוב.
שומעת כמה הזמנות שעליי להכין, מהנהנת בנימוס וברגע שאני מסתובבת אני מרגישה צריבה על הפלח הימני של ישבני ולאחריו עד אשר חופנת אותו בחוזקה,
מה לעזעזל?
אני מסתובבת ורואה גבר שנראה בשנות הארבעים לחייו עם זקן אפרפר ואף בגודל של חציל מסתכל עליי עם חיוך מסטול
הרגשתי איך פחד מרעיד את גופי וגועל מכרסם את בטני
״איזה יפות אתם מעסיקים פה מתאו, הן עושות גם שירותים פרטיים״
אני מסתכלת עליו בגועל ובהלם גלוי והכעס מחליף את כל הרגשות האחרים
מי הוא חושב שהוא?
הוא קם מהכורסה ומתקדם אליי עם חיוך ממזרי על שפתיו
״מה קרה בלעת את הלשון, יפיופה?״
הוא שולח את ידו ותופס בידי, עם היד השנייה הוא תופס את מותניי ומושך אותי קרוב יותר אליו עד שאני מרגישה משהו נלחץ אל בטני
״תעזוב אותי בבקשה״ אני מנסה להיחלץ מאחיזתו אך זה חסר טעם
אני מתחילה להתנשף מהר יותר ומסתכלת סביב מבקשת בעיניים עזרה ממישהו רק שלאף אחד לא אכפת
הוא ממלמל משהו ואני כבר לא שומעת, עצמתי את העיניים לרגע ולקחתי נשימה עמוקה
״מי הסכים לך פאקינג לגעת בי?״ אני צועקת עליו בכעס ומצליחה להדוף את הקרבה ממנו
החדר השתתק והמבטים לא איחרו להגיע, מבטו המופתע מאוד של הזקן מסתכל עליי, גבותיו מגיעות לקו שערו כמעט ופיו נפער בהפתעה, אבל לא פאקינג אכפת לי
לא אכפת לי מי הם, אף אחד לי ייגע בי ללא רצוני וישפיל אותי ככה.
לפני שהוא מספיק לענות אני מושכת את ידי מאחיזתו
מתקרבת ומניפה את הברך שלי אל אזור המפשעה שלו בחוזקה, הוא נאנק בכאב ואני מסתובבת ויוצאת מהחדר במהירות, עוצר רק כאשר מגיעה אל חדר העובדים מתנשפת ואז מבינה מה עוללתי.
שיט...

___________
🖤
קודם כל צום קל לצמים🫶
ואשמח אם תכתבו לי איך היה לכם הפרק הראשוןןןןןן