נסיכה קרה

פרק 16🖤

מתאו:
רפאל הגיעה לאחר כמה דקות וראה את הבלאגן שקרה, לא הייתי צריך להגיד כלום כדי שרפאל יבין שהבנות בסכנה ממשית עכשיו והן המטרה של הקרטל.
הרגענו אותן והסענו אותן לפנטהאוזים שבבעלותי, אף אחד לא יודע עליהם, האחדים שיודעים זה רפאל ומאסימו. עד שלא נשפץ את האחוזה או נבנה חדשה נגור פה עם הבנות שכרגע צריכות את ההגנה שלנו.
רפאל לקח את מליסה שנרדמה במהלך הנסיעה ואני לקחתי את קרולינה שנראתה בהלם, ידיה רעדו ונראה שהיא התנתקה לרגע מהמציאות.
״אני מבטיח לך שאתן מוגנות, לא אתן שיקרה לכן משהו, בסדר?״
היא הנהנה אך עדיין נראית שקועה בתוך מה שקרה לכן הרמתי אותה ככלה וצעדתי איתה אל החדר שלי, שמתי אותה על המיטה וכיסיתי אותה בשמיכה, ״תנסי לישון נסיכה, אני עוד מעט אבוא״ נישקתי את ראשה ועיניה נעצמו, חיכיתי כמה שניות והלכתי משם ישר אל חדר העבודה ששם רפאל חיכה לי עם מאסימו.
״איך סמואל?״ שאלתי
״כרגע יציב, תחת השגחה בטיפול נמרץ״ מאסימו ענה לי והנהנתי, דפקתי בחוזקה על השולחן וקיללתי
״פאק, איך הם גילו עליה? איך לואיס המזדיין הזה גילה על קרולינה?״
ניפצתי את הכוס שהייתה על השולחן שלי על הקיר
״אתה חושב שהיה עליה מעקב, ראו אתכם איפושהו??״ רפאל שואל ואני מחזיק את ראשי בין ידי
״לעזעזל אני לא יודע״
״מתאו אם הם גילו עליה, היא בסכנה, היא ואחותה. לואיס הבין שהיא החולשה שלך והיא חשובה לך, הוא ינסה עכשיו לפגוע בה כדי להגיע אליך״
״אתה חושב שאני לא יודע את זה?!? הן יצטרכו להיות תחת הגנה של אחד מאיתנו כל הזמן, אני לא סומך על החיילים שלנו...״
דלת חדר העבודה נפתחת וקרולינה נכנסת דרכה עם עיניים אדומות ושיער מבולגן.
אני מתקרב אליה בצעדים מהירים אך ידה עוצרת אותי ומרחיקה אותי
״אני בסכנה ממי??״ קולה חד
״מאף אחד אני שומר עלייך״ אני מנסה להתקרב שוב פעם
״מתאו! בסכנה ממי אני?? למה אנחנו צריכות שמירה תמידית, למה אני פה??״ עיניה מתחילות לדמוע אך הביטחון במילים שלה עדיין שם
רפאל עונה לה ״את בסכנה מהקרטל הקולומביאני בלאס וגאס״ אני שולח אליו מבט מאיים שיסתום את הפה, קרולינה שמה לב לזה וצועקת
״לא! שלא תעז לסתום לו את הפה, אם אתה לא אומר לי כלום אז לפחות שהוא יגיד״
״א...״ אני מנסה לדבר אך היא משתיקה אותי פעם נוספת
״לא! תמשיך רפאל״
״הקולומביאנים גילו שאת חולשה של מתאו״
״חולשה?״
״כן, שאת חשובה לו, מה שאומר שאם הם מצליחים לפגוע בך...״
״הם יצליחו לפגוע בו״ קרולינה ספק אומרת ספק לוחשת
היא מתיישבת על הכורסה בצד החדר ואני מתקדם אליה וקורע ברך מולה, תופס את פניה בין ידי כדי שתסתכל עליי
״לא משנה מה יקרה את תהיי בטוחה, תסמכי עליי״
״לסמוך עלייך?!? תראה לאן זה הוביל אותי, זה הוביל אותי ואת אחותי לסכנה עוד פעם...״ המילים שלה נזרקות כחצים ופוגעות ישירות ״...אני לא אתן שיקרה לה משהו עוד פעם, אנחנו עוזבות״ היא מוחקת את הדמעות מעיניה וקמה בכעס, דרכיה פונות אל הדלת אך אני עוצר אותה
״אין סיכוי! לא יקרה, אתם לא הולכות לשום מקום, כאן זה המקום הכי מוגן לכן״
״תעזוב אותי!״ היא צועקת ואני מתחיל להתעצבן, אף אחד לא מעז לצעוק עליי ולמרות שהיא עשתה את זה לא פעם אחת אני מתאפק אך הסבלנות הולכת ואוזלת ממני.
״לא! אל תגרמי לי לנעול אותך בחדר כדי שלא תברחי, את לא הולכת לשום מקום עד שאני לא מטפל במי שרוצה לפגוע בך, ברור?!״ הקול שלי קשוח
עיניה של קרולינה נפערות ואני רואה את החשש בהן
לזעזעל איתי, הבהלתי אותה
אני בה לפתוח את הפה אך היא משתנקת בידיי ואני עוזב ומתרחק מיד
רפאל מתערב ״זה שתעזבי יעמיד אותך ואת אחותך בסכנה גדולה יותר, ואני מאמין שזה לא מה שאת רוצה. בואי אני אלווה אותך לחדר, עברת הרבה היום ואת צריכה לנוח״
הם עוזבים את החדר ומאסימו שם את ידו על כתפי
״יהיה בסדר, אנחנו נשמור עליה, היא האישה שלך ואני רואה כמה היא חשובה לך מה שאומר שאקריב את החיים שלי למענה״
אני מהנהן אליו כתודה ולפני שהוא עוזב את החדר אנחנו מתחבקים חיבוק אחים ואני שוקע אל תוך הכיסא וממשיך לחשוב איך עלינו לפעול ומקווה בליבי שהנסיכה שלי לא מתכוונת לעזוב אותי כי נראה שאני מתחיל לאבד אותה...