פרק 7🖤

242 16 1
                                    

קרולינה:
״אתה ברצינות מוציא אותי בכוח מהבית? אתה משוגע״
אני אומרת בקול כשמתאו מכניס אותי אל הרכב וחוגר אותי
״משוגע עלייך נסיכה״
גלגלתי עיניים
הוא סוגר את הדלת ועוקף כדי להיכנס אל צד הנהג
המחמאות האלה שלו
פאק הן גורמות ללב שלי לפעום חזק יותר ולתחושה חמימה להתפשט בחזי יחד עם הפרפרים שמתפזרים בבטני
אבל אסור לי
לא
אסור לי להראות רגש
אסור לי להנות מהיחס והחברה שלו
״אני עם פיג׳מה״ אני מעירה כשההבנה נופלת עליי
״ואת עדיין הכי יפה בעולם״
לעזעזל אני אוהבת שהוא מחמיא לי
נראה לי שאני אפילו מסמיקה
״מחמאות בשקל״ אני מוחה
הגבר הזה מוציא ממני דברים שלא חשבתי שקיימים כבר
ואני לא יודעת מה אני חושבת על זה
״ובכל זאת את מסמיקה״ מפנה אליי את מבטו ואומר לי, אני נאנחת עוד יותר ולא מגיבה כדי לא להתחיל מריבה.
אחרי נסיעה לא ארוכה שבעיקר הייתה שקטה אנחנו מגיעים אל אחוזה מפוארת, נכנסנו דרך שער ואחריו שביל נוסף שבדרכו ראיתי חצר יפיפיה עם צמחייה ומזרקות. כשאנחנו מגיעים אל סופה מתאו יוצא ובא לפתוח לי את הדלת, בדרך הוא מוסר לאחד מן השומרים הרבים שנמצאים את המפתחות מהרכב.
מתאו שם את ידו את גבי התחתון ונותן לי דחיפה שאתחיל להתקדם אל הדלת שנפתחת ואיתה יחד גם הפה שלי
הכל נראה כל-כך יוקרתי ואסתטי
אני מרגישה שדרכתי בתוך פאקינג ארמון
״וואו, זה מהמם״
אני מסתכלת סביבי כשאני שומעת קולות נוספים לצידי
אני מסיטה את מבטי ורואה את רפאל ועוד גבר שדומה מאוד למתאו רק נראה צעיר יותר
״קרולינה נחמד לראות אותך פה, אחמיא לך גם על הבגדים אהבתי מאוד״ רפאל התקרב ולקח את ידי ונשק לה תוך כדי קריצה
גלגלתי את עיניי והזזתי את היד ״תגיד את זה למשוגע שמשך אותי מהבית שלי בכוח״ הפנתי את ההערה עם מבט חמור על מתאו שנראה מאוד מרוצה מעצמו
״רפאל תיגע בה עוד פעם אחת ותאבד את היד״ מתאו אומר וממבט מרוצה המבט שלו הופך למאיים כשהוא מסתכל על רפאל שמגחך
״אני אעשה לך היכרות, את רפאל את כבר מכירה הוא הבן דוד והקונסיליירי שלי וזה אחי הקטן מאסימו״
חייכתי אליהם ״קרולינה״ שניהם החזירו לי חיוך שחד משמעית היה מרטיב את התחתונים לכל בחורה
״עכשיו תתחפפו מפה״ מתאו התקרב אליי ושם את ידו חזרה על גבי התחתון והתקדמנו אל המטבח
התיישבתי על הכיסא ליד האי במטבח העצום וראיתי את מתאו מפשיל שרוולים ופונה אל המקרר
״מה אתה עושה?״
״הבטחתי ארוחת ערב״ הוציא מצרכים מהמקרר
״אתה יודע לבשל?״ אמרתי בקול מופתע
״יש לך את זה ביותר מופתע?״ גיחך והתחיל לחתוך ירקות
״פשוט לא חשבתי שאתה יודע לבשל בהתחשב לעובדה שאתה ראש מאפיה״
״ולמה זה?״
״לא יודעת כנראה סטיגמה...״
״או שאת שפטת אותי״ הביט בי
״יכול להיות״
הוא המשיך ושם סיר עם מים על הפלטה יחד עם מחבת עם שמן
״מה אני עושה פה?״
״אמרתי לך אנחנו אוכלים ארוחת ערב״
״לא נו, מה אני באמת עושה פה מתאו?״
הוא נאנח ונתן לי את מלואה תשומת הלב
״להגיד לך את האמת את לא יוצאת לי מהראש, נשמע מאוד קריפי בהיחשב שנפגשנו רק פעמים אבל משהו בך מעניין אותי, מושך אותי אלייך כמו חידה שצריך לפתור״
לא הצלחתי להסתיר את המבט ההמום
לא ידעתי איך להגיב גם, לא ציפיתי לשמוע את זה
״אתה צודק, אנחנו נפגשנו לראשונה לפני כמה שבועות, למה דווקא אני?״ אני שואלת בחשד
״מנסה לברר את זה גם״ הוא עונה לי בכנות וממשיך לבשל.

נסיכה קרהWhere stories live. Discover now