נסיכה קרה

פרק 11🖤

קרולינה:
פקחתי את העיניים בבוקר
הרגשתי שישנתי נצח והגוף שלי כבד יותר מבדרך כלל
הבלבול תקף אותי כשנזכרתי שנרדמתי בספה אבל עכשיו אני במיטה הרכה שלי עם השמיכה העבה והנעימה
ואז נפל עליי האסימון
אני נרדמתי אתמול, חזרתי לישון, בדרך כלל זה אף פעם לא קורה אבל אתמול זה קרה והכל בזכות מתאו
הסתכלתי על השעון שנמצא בצד המיטה וראיתי שהשעה קרובה יותר לצהריים מבוקר ועליי כבר לקום אחרת אאחר למשמרת לילה שיש לי היום
אני מנסה לקום אך מרגישה שאני ממוסמרת למיטה ואז קלטתי את ידו השרירית של מתאו עוטפת את מותני
הוא נשאר, הוא נשאר לישון איתי ולא הלך
דפיקות הלב שלי התגברו
יכולתי לספור על יד אחת,לא, יכולתי להרים אצבע על כמות הגברים שישנו איתי יחד באותה המיטה
אחיזתו התחזקה מתוך שינה כנראה והוא משך אותי קרוב יותר אליו
הסתובבתי להתבונן בו
הוא ישן בשלווה, שיערו התפרע עוד יותר והוא היה נראה כמו מלאך
פניו המרשימות היו חלקות וקראו לי לגעת בהן וזה מה שעשיתי
העברתי את אצבעותיי על תווי פניו, עורו היה רך כמשי ההפך ממה שהוא משדר, גבותיו היו כהות ומלאות, מעניקים לו את המראה הכובש, זיפים עטפו את סנטרו ולחיו והעניקו לו מראה שגרם לבטני לרעוד ולריר לנזול מפי
שלא נדבר על שפתיו שהיו מעט פתוחות, הן היו בשרניות ועבות מעוררות רעב בלתי פוסק אליהן
הגבר הזה היה חד משמעית חלומה הרטוב של כל אישה
ואם זה לא מספיק אז הוא היה גם בלי חולצה, כנראה התפשט כדי שיהיה לו נוח יותר
הרגשתי שהשמיכה חונקת אותי
יצירה של אלוהים, אל יווני, דוגמן על וכל מה שתחשבו עליו לא השתווה אל היופי שהיה מולי
זה לא חוקי להיראות ככה טוב ובמיוחד בבוקר
נדהמתי מכמה שהגבר הזה ממשיך לתבוע את עצמו עליי, בתוך הלב שלי
השמועות עליו לעולם לא טובות ורצות לפני שמו אבל איתי הוא אחר, הוא מצליח לגרום לי להרגיש בטוחה איתו כמו שבחיים לא הרגשתי
העובדה שהצלחתי להירדם כל-כך בקלות אחרי הפלאשבק מהעבר המשיך להדהים אותי, הוא החזיק אותי קרוב אליו, חימם אותי בחום גופו הגדול ושמר עליי בין ידיו החסונות שליטפו את ראשי והיו מכסה מכל החששות והפחדים שלי והתחלתי לאהוב את התחושה הזאת
רק קיוויתי שכשיגיע הסוף של הדבר היפה הזה כמו שהוא תמיד מגיע אצליח לקום מהנפילה הקשה שתהיה לי כי היא בטוח תהיה קשה...

דקות ארוכות עברו מאז, לא זזתי אפילו לא מילימטר
המשכתי להעריץ את הגבר הזה שמולי
״עוד הרבה זמן תמשיכי לטרוף אותי עם מבטך?״ קולו של מתאו נשמע מבין שפתיו והיה צרוד יותר מבדרך כלל בגלל הבוקר
ובחיי שיכולתי לגמור באותו הרגע
הרגשתי שלחיי נצבעו צבע אדום ובושה עטפה אותי אז ניסיתי להתרחק בלי הצלחה ובמקום זאת התכסתי בשמיכה, בורחת ממבטו
הוא קלט שבהיתי בו והזלתי ריר עליו
אלוהים איזה בושות
השמיכה עפה מפני וזוג עיניים בהירות בהו בי
״שלא תעזי להתחבא ממני״ אמר ברצינות
לאחר המשפט קלטתי שגם הרגע התעוררתי ובטח אני נראית כמו מטורפת עם שיער ופנים נפוכות
הרגשתי מבוכה מזה שהוא נראה כלכך טוב ואני נראית כאילו הייתי אחרי קרב עם חתול משוגע
ניסיתי להשתחרר מאחיזתו ולברוח ממבטו
ידו אחת תפסה את סנטרי והשנייה שעדיין עטפה אותי משכה אותי קרוב יותר אליו
״את האישה הכי יפה שיצא לי לראות בכל החיים שלי, שלא תעזי לפקפק בזה״ אמר ופי נפער
״אבל אני הרגע התעוררתי, אני לא נראית טוב בבוקר״ התלוננתי ומחיתי על דבריו
״אני חוזר על עצמי עוד פעם וכדאי שהפעם תקשיבי כי אני לא אוהבת לחזור על עצמי, את הכי יפה בעולם, לא משנה האם זה בבוקר ואם זה בלילה, עם איפור או בלי, גם אם היית מרוחה בריר או במשחת שיניים הייתי חושב שאת הכי יפה בעולם הזה״
הלב שלי התפוצץ
לא ידעתי מה להגיב, הייתי חסרת מילים
הוא היה טוב מידי בשביל להיות אמיתי
הייתי צריכה הוכחה שזה לא חלום ואני לא חולמת אותו
״אני חולמת?״ שאלתי בקול לא יציב
מתאו צחק וקירב את פניו אל שלי, מניח את שפתיו על שלי
וככה הוא פשוט גזל ממני את היכולת לנשום יחד עם היכולת לדבר...

אחרי שסוף סוף הצלחנו לקום מהמיטה, התארגנו ואני התחלתי להכין את ארוחת הבוקר המאוחרת שלנו
״אתה לא צריך לעבוד?״ הרמתי גבה מסוקרנת אל מתאו שישב על הכיסא באי מולי
״אם אני פה אז כנראה שלא״ אמר תוך כדי שקיבל הודעה לנייד שלו
זה הכי הרבה זמן שיצא לנו לבלות יחד וכמה שהייתי רוצה שיהיו עוד רגעים כאלה
״את עובדת מחר בערב??״ שאל אותי
״לא, יש לי רק חצי משמרת בוקר במסעדה״
הוא הנהן וקם מהכיסא, סימן לי שקיבל שיחה ויחזור בעוד כמה דקות
בזמן הזה שברתי את הביצים אל הקערה והתחלתי להכין את החביתות שלנו
נשמע רעש של מנעול נפתח וכמה רגעים אחר כך דמותה של מליסה נכנסת אל המטבח מופיעה
״מה נישמע? איך את מרגישה אחרי אתמול?״ שאלתי אותה
״הכל טוב, ואני מרגישה בסדר, לא הייתי עד כדי כך שיכורה״ הסתובבתי אליה והרמתי אליה גבה שאומרת 'את בטוחה בזה?׳
״מה? באמת״ מחתה על פרצופי
״כמובן מה שתגידי. אותי מעניין עם מי היית ואיך חזרת הביתה?״
״הייתי עם חברות שלי וחזרתי איתן במונית״
״היית יכולה להגיד לי והייתי באה לאסוף אותך״
״אבל היית עייפה אחרי העבודה לא רציתי לטרטר אותך״
״תאמיני לי אם זאת הייתה בעיה הייתי אומרת לך״
״רעבה? להכין לך משהו?״
״לא, אני לא רעבה״
״בטוחה?״ שאלתי בדאגה
״כן, אכלתי לפני שבאתי״
לפני שעניתי היא קמה והלכה אל חדרה
מתאו בדיוק חזר חזרה והחביתה כבר הייתה מוכנה יחד עם הסלט שחתכתי
הוא נישק לראשי והתיישב מולי
״אני יכול להתרגל לזה״
הובכתי
מליסה יצאה מהחדר שלה ועיניה נפערו כשראתה את מתאו
שיט שכחתי להגיד לה שהוא פה
פניה הפכו לפנים רגועות יותר וחיוך עלה עליהן
חיוך שהיה מופנה אליי ואמר לי הרבה מבלי מילים
מתאו קיבל הודעה נוספת ולאחריה קם לפנות את הצלחת
הוא התחיל לשטוף אותה כשעצרתי אותו
״מה אתה עושה? אני אנקה״ ניסיתי לעצור אותו
״את הכנת לי ועכשיו אני לגמרי מסוגל לשטוף את הצלחת בעצמי״
״אבל-״
״בלי אבל, ותראי בגלל שלא סיימת לאכול בעצמך אכלת לי את הראש ועכשיו סיימתי לשטוף את הכלים״
גלגלתי את עיני וצחקתי
חזרתי למקומי כשמליסה התיישבה לידי
״אני שמחה לראות אותך ככה״ לחשה באוזני
באתי לענות לה אך קולו של מתאו הפריע
״אני חייב ללכת, מצב חירום בעבודה. אני אדבר איתך בערב״ התקדם אליי ונישק אותי על שפתיי ולאחר מכן על אפי
אחרי זה פנה למליסה ואמר לה ״מקווה שיצא לנו לדבר פעם הבאה״ ולאחר מכן הוא נעלם
״הוא עושה אותך מאושרת״ קולה של אחותי הקטנה נשמע עוד פעם רק הפעם לא בלחש
״א-...הוא באמת עושה אותי מאושרת, כל כך שזה מתחיל להפחיד אותי״
״אל תברחי מזה, מגיעה לך, אלוהים יודע כמה מגיעה לך האושר הזה אז אל תדחפי אותו ממך״
חייכתי אליה ״מתי גדלת לי ככה?״
היא צחקה בתגובה וגנבה ממני את חתיכת החביתה שנשארה.

______________
אחרי שבוע לא פשוט מעלה פרק❤️
מקווה שתהנו🫶