נסיכה קרה

פרק 21🖤

מתאו:
השמועות ברחובות מתחדשות, נראה שהקרטל הקולומביאני חוזר למצבו, טוב אולי אני מגזים, מתחיל בנייה מחדש יהיה נכון יותר לתאר את המצב לאחר שהרגתי את לואיס ואת בכיריו והומברטו החליט לקחת את הכס הלא כל-כך נחשק.
הומברטו זהו בן דודו החורג של לואיס, שמעתי על מספר אירועים שהיו קשורים אליו אבל לא יותר מידי, נוכחותו בקרטל לא הייתה רבה ולא הוזכרה כל-כך, אחרי מחקר מצד ההאקרים והחוקרים הכי טובים נראה שמדובר בבן אדם עם ראש על הכתפיים, ברשותו תואר במנהל עסקים והוא עורך דין מוסמך, הוא נמצא בשנות הארבעים המאוחרות לחיו ונראה שהוא יכול להיות המושיע של הקרטל.
לפני מספר ימים הומברטו יצר עם רפאל קשר, נראה שהוא מעוניין בהסכם שאני לא מתנגד אליו, להיכנס למלחמה פעם נוספת לא נמצא ברשימה שלי במיוחד לא עכשיו לאחר האבדות הקשות שחווינו גם מצידנו, נראה שיש לנו על מה לדון ולהגיע להסכמה שתועיל לשני הצדדים, יותר לי כמובן כי כולם שמעו מי היד החזקה אשר שולטת ברחובות לאס וגאס, בכל זאת אם רמסתי אותם פעם אחת לעשות את זה עוד פעם לא תהיה בעיה.
אחרי שיצר קשר עם רפאל קבענו לשיחה יחד, הגענו להסכמה של איחוד כוחות, הם יתנו לחבילות שלנו לעבור דרך שטחיהם מה שיחסוך בזמן ובכסף לי ובתמורה הם יקבלו מעבדה ליצור החומר שלנו שיפיק להם כלכלה יחד עם הסכמה לשקט בין הצדדים והגנה בעת הצורך, כדי לחזק הסכם זה בתו אימל תתארס למאסימו ובכך נחתום את הברית בינינו, שבוע הבא הם יבואו אל האחוזה על מנת לסגור פרטים אחרונים.

....

דפיקה נשמעת על דלת חדר העבודה, אני קורא ופנימה נכנס הנרי אחד מהחוקרים הטובים שעובדים עבורי ״הצלחת למצוא מידע?״
״נראה לך שלא?״ שאל בגיחוך ואני חייכתי
״איך יכולתי להטיל ספק בכלל. קדימה מה מצאת?״
״אוקיי דבר ראשון, בגלל שהיו הרבה טביעות אצבעות על התמונות היה קשה למצוא את המקוריות אבל הצלחתי, מדובר בדויד מילר...״ הנרי מחזיק בתיקיה חומה שאותה הוא מניח מולי
״דבר שני, ככל הנראה זהו אבא של הבנות, הוא עומד מאחורי הצילום שלהן, רוב הסיכויים מעורבים עוד אבל זה כבר יותר סיפור לגלות, חקרתי קצת לעומק ולא מצאתי הרבה, מדובר בבן אדם בשנות ה50 לחיו, הוא התאלמן לפני יותר מעשר שנים פוטר מעבודתו במפעל והתמכר לאלכוהול וסמים. מה הוא רוצה מהבנות רק הן יודעות וגם זה לא בטוח, אין רמזים שנותנים כיוון״
אני עובר על התיקייה, מעכל את כל החומר שהנרי מצא ומנסה להבין מה דויד מנסה לעשות והאם הבנות יודעות משהו?
״הבנתי, עבודה טובה. תמשיך לחקור ואם תמצא משהו תעדכן אותי ורק אותי״
״בטח קאפו״ הוא מסתובב ויוצא מהחדר משאיר אותי עם לא מעט שאלות.

אני יוצא לכיוון המרפסת שם אני רואה את מליסה יושבת על אחת הספות עם ספר בידה.
״איך את מרגישה?״ אני שואל אותה תוך כדי שאני מתיישב בכורסה מולה.
״האמת שיותר טוב, המחשבה על התמונות עדיין מעבירה תחושה קריפית בגוף אבל באותה הנשימה אני גם מרגישה מוגנת״
״את באמת מוגנת״ אני מחזק את דבריה ומקווה שהיא יודעת שלא ניתן שיקרה להן משהו רע
״אני באמת רוצה להודות לך וגם לרפאל ומאסימו, אני באמת לא יודעת מה היינו עושות אם לא היית אוהב את אחותי״
אני צוחק מעט והיא מצטרפת אליי
״באמת מזל שאחותך כישפה אותי תחת קסמיה״
״כזאת היא״
עוברות כמה שניות עד שאני מחליט לשתף אותה במידע שהנרי מצא
״תקשיבי, אחד החוקרים שלי חקר ומצא שמדובר בדויד מילר, אני מנחש שזה אבא שלכן?״
אני רואה את תגובתה למה שאמרתי, היא כאילו קפאה והחווירה מאט
״כ-כן, זה אבא שלנו...״ היא אומרת בלחש, כאילו ומתכנסת במחשבות
״היי, את בסדר? אמרתי משהו לא טוב?״
״לאלא, זה לא אתה זה הוא. כל מה שקשור אליו זה לא טוב...קרולינה יודעת?״
״עדיין לא עידכנתי אותה, היא בעבודה כרגע אז רק אחרי שתחזור, קיוויתי שתעזרי לי את בינתיים״
״במה בדיוק?״
״יש מצב את יודעת למה לו לעשות את זה״
״א-אני באמת לא יודעת, א-אני...ה-הוא סתם זקן.ן מכור, ה-הוא לא-א יכול לפגוע בנו, נ-נכון?״ מליסה כולה רועדת ונכנסת לפאניקה
אני ממהר להתקרב ולחבק אותה מנסה להרגיע אותה
״הכל בסדר, תנשמי, הוא לא יכול לפגוע בכן, תנשמי״
מספר דקות עברו עד שרעידות גופה של מליסה נרגעו ואני חוזר לשבת מולה, ביקשתי מגרטה שתביא בשבילה כוס מים עם משהו מתוק שיעלה בחזרה את הסוכר בדמה.
״הוא פגע בכן נכון?״
״זאת מילה קטנה מידי למה שהוא עשה לנו״
״את יכולה לפרט?״
״היא לא סיפרה לך עדיין?״
״לצערי לא״
״אל תעלב מזה, מה שאני עברתי לא משתווה בכלל למה שהיא עברה, אומנם שתינו חטפנו לא מעט אבל היא הרבה יותר ממני״
ידיי מתכווצות לאגרופים כשאני חושב על מה שה״אבא״ שלהן העביר אותה, אני מנסה לחשוב צלול ולא לתת לעצבים לכסות מעליי
״מה הכוונה?״ אני אומר מבעד לשיניים חורקות
״אני לא אספר יותר מידי ואסכם בזה שהוא היה אלים, אלים מאוד. אני מתכוונת בקטע של אובססיבי ללפגוע ולהתעלל בנו, קרולינה האמינה שזה בגלל התסכול מהמוות של אבא שלנו, כנראה שהיא עדיין מאמינה בזה, אבל בשלב מסוים זה הפך לרמה של אובססיה לסבל שלנו״
אני משתדל מאוד לא לאבד את הסעיף ועזוב הכל כדי למצוא אותו ולעקור את כל איבריו הפנימיים.
ההבנה נשפכת עליי, למה לקרולינה היה כל-כך קשה, ממה היו הסיוטים שלה ומאיפה כל הצלקות שלה, הכל עכשיו מתבהר לי. ולמרות כל זה עדיין איכשהו היא נשארה מלאכית בגוף של בן אדם, אני פשוט מודהם ממנה מחדש.
ליבי יוצא אליהן, למרות שסיפורינו דומים, זה לא משתווה למה שאני עברתי זה בטוח.
״אני באמת כלכך מצטער לשמוע, אני יכול להבטיח לך שלא תהיה לכם סיבה לדאוג בגללו״
מליסה קמה ממקומה לחבק אותי, ״תודה מתאו, על כל מה שאתה עבור אחותי בעיקר״
לא עניתי לזה אלא רק חיבקתי חזרה, בראשי חושב על איך אני מוצא את הבן זונה בשביל להרוג אותו.

קרולינה:
זה נכון שאומרים שלא משנה כמה תברח מהעבר הוא בכל שנייה יכול לחזור אלייך, הלוואי והיה כלכך קל פשוט לשכוח, למחוק ולעולם לא להביט לאחור.
החיים נתנו לי אלף סיבות לוותר אבל לא עשיתי את זה, עמדתי מול השטן עצמו ועדיין עמדתי זקופה עם חיוך על הפנים, אני יודעת שאני חזקה אבל למה מרגיש לי שלא כמו פעם, התחושה הזאת בבטן שעומד לקרות משהו רע, משהו שלא אצליח להתמודד איתו, זה מכרסם אותי מבפנים.
אני מרגישה אבודה ולא יודעת מה לעשות, לא משנה כמה אני מעסיקה את עצמי המחשבות האלה בראש לעולם לא נרגעות, מדמיינות את התרחישים הכי גרועים ומיליון ואחת אופציות לדברים שיכולים לקרות, אני טובעת בתוך המחשבות האלה ואין לי מה לעשות אלה פשוט להמשיך לשחות ולא לוותר.
מגיל קטן התמודדתי עם המחשבות, החברות והיועצות בבית ספר תמיד המליצו לשתף ולדבר עליהם אבל זה פשוט הרגיש לי לא טבעי ולא נעים. אני לא אוהבת לשתף במה שקורה לי, זה מרגיש לי חשוף, חשוף מידי, אז מגיעות התקופות האלה שכמות המחשבות והתרחישים שקורים בראשי הם כמו מים היוצאים מגדותיה של הבריכה, הכל מציף אותי שאני מאבדת את הניצוץ, מאבדת את החוזקה והרצון להתמודד, מייחלת לשקט ולו רק לרגע קטן, לשקט שבא לאחר הסערה, השקט שמגיעה כאשר אתה עמוק בים, השקט שמגיעה לאחר שלקחת את הנשימה האחרונה והלב שלך מפסיק לפעום, את השקט הזה אני רוצה לחוות כרגע יותר מהכל, אולי זה הוא גורלי והגיעה הזמן לשחרר?

____________
פרק קצת יותר קצר מהדרך כלל
מקווה שתאהבו בכל זאת🫶