נסיכה קרה

פרק 5🖤

קרולינה:
אני לא יודעת למה אני נותנת למתאו להוביל אותי
הנשימות שלי מהירות ומוציאות אותי מכל הגיון
כשהבחור ההוא תפס את שערי הרגשתי שחזרתי חזרה אל העבר
ניסיתי להיאבק אבל לא הצלחתי לעשות כלום עם הזווית שהייתי בה
אנחנו מגיעים אל המשרד שלו שזיהיתי מהפעם הקודמת שהייתי פה
החזה שלי שורף והגרון חנוק מהדמעות שרוצות לרדת
אני לא יכולה להתפרק
לא פה, לא עכשיו, לא מולו
״קרולינה״ אני מרימה את מבטי אל העיניים החמות שלו
המבט הזה נותן לי תחושה חמימה, תחושה מוגנת
בעזרת מבט אחד שלו אני מצליחה לנשום כמו שצריך ולהתגבר על ההתקף
״את בסדר?״
הקשר עין שלנו עמוק
אף אחד לא קוטע אותו
אני לא עונה
אני רק טובעת בעיניים שלו
חיוך מרוצה וערמומי עולה על פניו
״אוהבת מה שאת רואה?״
אני קוטעת את הקשר עין ושמה לב שהוא עדיין מחזיק בידי
אני לוקחת צד אחורה
״א-אני בסדר, תודה שעזרת לי״
״תמיד״
הוא לוקח צד קדימה ואני מתרחקת אחורה בתגובה
ככה עד שאני מתנגשת בדלת והוא ממשיך ושם את ידיו ליד ראשי וקולע אותי בין ידיו
אני מרימה את ראשי לא מוכנה להוריד את ראשי מולו
הוא מתקרב ואני מרגישה את הבל פיו על פניי
הריח של הויסקי מסחרר את ראשי
וככה אנחנו מתחילים קשר עין נוסף
היה מתח כבד בינינו
כאילו עוד שנייה אנחנו מסתערים אחד על השני
לעזעזל מה קורה איתי?
ממתי אני מגיבה ככה לנוכחות של גבר?
הוא רוצח הוא ראש מאפיה
מה הבעיות איתי?
אבל המשיכה כלכך ברורה וכל-כך חזקה שאני כמעט ונופלת בזה
הוא נסוג אחורה ואני מצליחה לנשום עמוק סוף סוף
״בואי אקח אותך הביתה״
אני מסתכלת עליו במבט מבולבל
״מ-מה? אבל לא סיימתי לעבוד״
״אני הבוס שלך ואני משחרר אותך, קדימה קחי את הדברים שלך ואני מחכה לך מחוץ לבר״
הוא מתרחק עוד ואני מרגישה קור מסביבי במקום החום שגופו הפיק
״א-אני לא יכולה, אני צריכה לעבוד״
אני מתעקשת ולא מוכנה שיחליט עליי
״אשלם לך על השעות שתעדרי ותקבלי על כל המשמרת״
אני מתחילה לכעוס
״אני לא מתכוונת לתת לך לשלם על זה שלא הייתי, אני נשארת לעבוד״
אני מסתובבת לצאת מהדלת רק שהיא נטרקת ואני נדחקת עם גבי חזרה עליה
״את לא מפנה אליי את הגב אף פעם קרולינה״ הוא אומר בטון מזהיר ״ולא שאלתי אמרתי לך שאני לוקח אותך הביתה, אני מחכה חמש דקות אל תגרמי לבוא לקחת אותך בכוח״
הוא מתרחק חזרה ופותח את הדלת ועוזב
בן פאקינג זונה
איך פאקינג הגעתי למצב הזה
אני רוצה לצרוח מעצבים אבל מתחילה ללכת לקחת את הדברים שלי כי אין ברצוני לנסות את סבלנותו
אני יוצאת מהבר ורואה אותו נשען על מכונית שחורה גדולה
הוא מרים את מבטו מהטלפון שלו וחיוך זדוני על פניו
הוא מרוצה מעצמו
אני מגלגלת עיניים ומתקרבת אליו
הוא פותח את הדלת ומחכה שאכנס
״ג׳נטלמן״
״רק איתך״ קרץ וסגר את הדלת והלך לצד הנהג
נשכתי את שפתי בעצבים וניסיתי לא לגלגל את עיניי שוב פעם
למרות הקפיצות שליבי עשה
לב מטומטם
התחלנו בנסיעה ושמתי לב שהוא לא שאל את הכתובת שלי אבל נוסע בכיוון הנכון
״איך אתה יודע לאיפה אתה נוסע? לא אמרתי לך את הכתובת״
״אני יודע הכל״
הפה שלי נפתח ונסגר מיד אחרי זה
״מטרידן קראו לך פעם״
צחוק קטן יצא מפיו וזה היה הדבר הכי יפה ששמעתי בחיי
הרגשתי עקצוצים בגופי ואת הלב שלי מפספס פעימה
צאי מזה אני אומרת לעצמי
במהלך הנסיעה קיבלתי הודעה לנייד וראיתי שזה עוד פעם הוא
הוא שלח הודעה נוספת
אני מסתכלת בבלבול על הטלפון
הריי חסמתי אותו כבר
״מה לעזעזל?״
״קרה משהו?״ שאל
ואז קלטתי שאמרתי את המחשבות שלי בקול
״לא לא הכל בסדר״
חזרתי לטלפון וחסתי את המספר בלי להתעמק על ההודעה
אני שומעת ממנו יותר לאחרונה ואני לא אוהבת את זה
השאלה של מתאו הוציאה אותי מהמחשבות
״יש לך חבר?״
הופתעתי ששאל אותי את זה
״למה אתה שואל?״
״שאלתי קודם״
״אין, תורך״
״לוודא״
״לוודא מה?״
״שלא אצטרך להרוג מישהו״
הוא ענה בפשטות שברור היה המסר בין השורות אך התעלמתי
הוא הזכיר לי עוד פעם מיהו והבנתי שזה לא סתם איום כי הוא באמת יכול להרוג מישהו
צמרמורת עברה בגופי
ניסיתי להתעלם עוד פעם ולשדר ביטחון ולהמשיך את השיחה
״ואם אני לסבית?״
״אבל את לא״
״ומה אם אתה טועה?״
״אני אף פעם לא טועה נסיכה״
״נסיכה?״ שאלתי מנסה להבין את פרש הכינוי אבל כל מה שאני מקבלת ממנו זה חיוך קטן וקריצה
ממש מקסים
עצרנו מתחת לדירה שלי
למרות הכל הרגשתי טוב שהוא שחרר אותי מוקדם יותר והקפיץ אותי ולא הייתי צריכה לבזבז כסף על מונית כי מליסה לקחה את הרכב היום
״תודה שעזרת לי היום והקפצת אותי הביתה״ חייכתי אליו חיוך כנה כי למרות היותי מי שהוא הוא עזר לי והערכתי את זה
״בכיף נסיכה״
״קרולינה! לא נסיכה״ תיקנתי אותו
יצאתי מהרכב והתקדמתי אל הכניסה ושמעתי אותו נוסע רק כשנכנסתי פנימה
עליתי במדרגות אל הקומה השנייה
פתחתי את הדלת ונכנסתי
השעה הייתה אחד בלילה ומליסה ככל הנראה כבר ישנה
התקדמתי בצעדים שקטים אל חדרי
סידרתי את הדברים והלכתי להתקלח
שמחתי על שעות נוספות שאשן הלילה בתקווה שלא יהיה לי עוד סיוטים
כל הזמן הזה עדיין חשבתי על מתאו
משהו בגבר הזה לא היה ברור
הוא משך אותי אליו ולא רק כי היה הורס ונוטף סקס
היה משהו מעבר
למרות שהוא ראש מאפיה ואני רק יכולה לנחש מסרטים במה הוא עוסק הוא נתן לי תחושת ביטחון שבחיים לא הייתה לי
וככה עם המחשבות עליו נרדמתי
...
התעוררתי בבהלה מצעקות
ניסיתי להבין אם אני חולמת או התעוררתי מסיוט נוסף
הסתכלתי בבלבול על השעון שהראה ארבע לפנות בוקר
ואז צעקה נוספת נשמעה
זה היה קולה של מליסה
הצעקות באו מחדרה
זינקתי מהמיטה ורצתי אליה
נכנסתי וראיתי אותה אוחזת בסדינים בחוזקה
פניה מעוותות בכאב
שיערה פרוע ועל מצחה שכבת זיעה
היא בסיוט
רצתי אל מיטתה וניסיתי להעיר אותה
״מליסה תתעוררי...זה רק סיוט, תינוקת קדימה תפתחי את העיניים״
ניערתי אותה ואחרי רגע היא פקחה עיניים
היא ראתה אותי והחלה לבכות
הזזתי אותה טיפה והרמתי את שמיכה והתיישבתי לצידה
היא התכרבלה אלי והחלה לבכות על חזי בזמן שאני מלטפת את גבה ושיערה
״שששש תינוקת הכל בסדר, זה היה רק חלום רע. את בסדר עכשיו, אני פה״
היא בכתה חזק יותר ואני חיבקתי אותה חזק יותר בתגובה
היא המשיכה לבכות ואני הייתי שם ולא האצתי בה לספר לי מה היא חלמה למרות שהיה לי ניחוש שקיוויתי מאוד שיהיה לא נכון
אחרי שעזבנו את הבית של המפלצת שתינו סבלנו מסיוטים רבים למשך תקופה ארוכה אבל בכמה שנים האחרונות מצבה של מליסה השתפר והסיוטים היו לעתים רחוקות יותר לעומתי
אחרי כמה דקות היא נרגעה ונשימותיה הסתדרו ונרגעו והיא התחילה לדבר
״ח-חלמתי עליו-ו עוד פעם, זה היה כל-כך מציאותי״ היא חזרה לבכות חזק יותר ואני ניסיתי להרגיע אותה חזרה
״זה בסדר תינוקת את בסדר עכשיו, תנשמי עמוק״
״ה-הוא שלח לי הודעה״ דממה וקפאתי
הייתה לי את המחשבה האם הצליח ליצור גם עם מליסה קשר קיוויתי שלא אבל כנראה שטעיתי
״גם לי״ אמרתי בשקט
היא הרימה את ראשה להסתכל עליי
הסתכלנו אחת על השנייה כמה דקות וזה היה מספיק
הבנו אחת את השנייה דרך המבט שהיה ברור יותר מהרבה מילים
היא הניחה את ראשה על כתפי חזרה
״תנסי לישון אני לא אעזוב אותך, אני איתך״ לחשתי לה והמשכתי ללטף את ראשה
״אני אוהבת אותך אחות גדולה״
״אוהבת אותך יותר תינוקת״
אחרי כמה דקות הנשימות של מליסה הסתדרו והיא נרדמה והסכמתי לעצמי להירדם גם אחריה...

____________