Behind Closed Doors || Larry Stylinson

פרק 16💙

לואי נראה קצת מפחיד בתמונה לדעתי אבל אתן תסלחו לי
פרקפרקפרקקקק
אוהבת אתכן המוןןן

קריאה מהנה ❤️

💚💙

נקודת מבט לואי 💙

וויל💙: אני רוצה לפגוש אותך.

צברתי אומץ ושלחתי לו את המשפט שכל כך פחדתי ממנו. אני הייתי זה שביקש להישאר אנונימי. אני זה שמראש העדיף שלא נצא מהעולם הוירטואלי. אבל זה הרגיש כל כך.. נכון. אנחנו מדברים רק שבועיים, לעזאזל. אבל זה הרגיש נכון. זה הרגיש פשוט נכון.

חיכיתי לתגובה ממנו, אך היא לא הגיעה. חיכיתי בציפיה, תוהה לעצמי למה זה לוקח לו כל כך הרבה זמן.
ואז הוא התחיל לכתוב.

הוא התחיל, ומחק. וכתב שוב, ועצר שוב. קצת הזכיר לי את איך שאני הייתי כותב ומוחק לפעמים כשלא ידעתי מה לענות. זה הרגיש כמו סימן רע. ככל שלקח לו יותר זמן להגיב, הדופק שלי עלה יותר, הידיים שלי הזיעו יותר, והמחשבות השליליות התרוצצו במוחי יותר.

אד💚: אני לא בטוח שזה רעיון טוב כרגע.

הרגשתי את הלב שלי נצבט, והחיוך הקטנטן שהיה על פניי מהמחשבות על אד ירד לאט לאט, עד שנעלם כלא היה.

הוא לא רוצה לפגוש אותי.

האם הכל היה בראש שלי? רק אני פיתחתי רגשות?
רק אני חשבתי עליו בכל רגע פנוי שלי?

סגרתי את הטלפון והנחתי אותו על השידה, בפינה הרחוקה ביותר ממיטתי. לא רציתי לענות להודעה הזאת. לא רציתי לקבל הודעות חדשות ממנו.

הייתי צריך רק לחשוב.

קמתי שוב ממיטתי והלכתי לכיוון החלון הגדול בחדרי. פתחתי אותו והוצאתי את ראשי החוצה, נושם עמוק את האוויר הקר. דפקתי שוב על חלונו של הארי, החלטתי שזה יהיה הניסיון האחרון לפני שאלך לישון. אין מענה.

ברור שאין מענה. אם הייתי במקומו, לא הייתי רוצה לשמוע את הקול שלי. התנהגתי כמו אידיוט.

סגרתי את החלון וקפצתי על מיטתי. בהיתי בתקרה, מנסה להסדיר את נשימתי.
אד לא רצה לפגוש אותי. אד, אותו הבחור בעל הביטחון העצמי הגבוה, בעל הלשון המפולפלת והכריזמה האינסופית.

לא היה לו מה להסתיר ממני, לכן לא יכולתי שלא לתהות אם הוא פשוט לא מעוניין. אולי בניתי לעצמי סיפור אגדה מזוין בראש, על נסיך גבוה ונסיך קצת פחות גבוה, שמתאהבים כנגד כל הסיכויים ובסוף מצליחים למצוא אחד את השני.

אבל החיים הם לא פאקינג אגדה.

מחשבותיי נדדו אל הארי. התנהגתי אליו כל כך לא יפה היום, וזה לא הגיע לו. הוא היה אך ורק נחמד אליי, למרות כל התעללות שלי בו בבית הספר.