פרק 22

1.5K 74 6
                                    

היילי

זה ההפתעה שלו. הוא רוצה לקחת אותי ואם לא הוא ירצח את כריס.

אני יודעת שרוי לא יוכל לבחור בין אח שלו אליי הוא לא יוכל לעשות את זה

אז אני עושה את זה. התקדמתי אל אבא אבל רוי לא שחרר לי אד היד "רוי אתה חייב לשחרר לי את היד אתה לא יכול לתת לו לרצוח את אח שלך."

הסתכלתי על אבא שחייך לי וחיבקתי את רוי ליטפתי לו את הפנים "אני אתן לו לקחת אותי אבל אני יודעת שתציל אותי." אמרתי בלחש ונישקתי אותו.

"אני לא יכול לתת לו לקחת לי אותך אני לא מסוגל אני יבוא לקחת אותך אבל אני לא יודע מה היה המצב שלך אני לא יודע כלום אני לא יוכל." הוא מלמל לשפתי והמשיך לנשק אותי.

יש לי רעיון.

"תוציא את האקדח ושאף אחד לא יראה." אמרתי בשקט שאני יודעת שרק רוי ישמע אותי.

רוי הוציא את האקדח לקחתי אותו "מלאך שלי תיזהרי הוא טעון." "הכול היה בסדר אני מבטיחה."

"מה את הולכת לעשות?" "לרצוח את הבן אדם שהרג לשנינו את הנשמה."

הוא רצח את אמא של האחים והוא רצח את אמא שלי הוא רצח לכולם פה את הנשמה

ואני הולכת לרצוח את הנשמה שלו.

הסתובבתי אליו במהירות כיוונתי אליו את האקדח ויריתי ירייה אחת ליד הלב שלו.

אבא נפל לרצפה מדמם.

רצחתי את אבא שלי אני רצחתי אותו. האקדח נפל לרצפה. נפלתי על הברכיים הסתכלתי על אבא שלי שהיה עם עיניים סגורות.

רגע אבל שמתים עיניים פתוחות לא?

רוי רץ אליי וחיבק אותי "הכול בסדר. הכול בסדר את אלופה מלאך שלי את פשוט אלופה. אני אוהב אותך כל כך." רוי אמר ונישק אותי בראש ואחרי זה בצוואר.

"את בסדר מלאך?" רוי שאל אחרי שלא דיברתי כמה דקות "אני לא, אני לא יודעת כבר מה אני מרגישה."

"הכול בסדר מלאך שלי. את יכולה לנסות לעמוד?" אני לא יודעת אם אני יכולה בכלל לזוז.

אחרי כמה שניות שלא עניתי רוי הרים אותי והלך איתי לרכב.

אני לא יודעת למה אני לא מדברת אני רוצה אבל אני לא מסוגלת להוציא מילה אחת מהפה.

לאחר מספר דקות הגענו הביתה אבל רוי עדיין לא יצא להרכב.

"רוי למה אתה לא יוצא?" "מלאך שלי אני רוצה לדעת איך את מרגישה אני רוצה שתגידי לי מה קורה איתך."

רוי אמר ידעתי שהוא רוצה לשאול את השאלה הזאת כל הנסיעה אבל הוא לא שאל.

"א...אני לא יודעת מה אני מרגישה יש לי תחושת הקלה וגם אני מרגישה רע ואני לא יודעת למה אני רציתי שהוא ימות אז למה אני מרגישה רע?"

"אני מכיר את התחושה בכל זאת הוא היה אבא שלך." "הוא לא היה אבא שלי. הוא בחיים לא יהיה אבא אמיתי ככה לא מתנהג אבא." אמרתי ורוי יצא מהרכב פתח את הדלת שלי והרים אותי לבית.

"מלאך שלי." רוי אמר והניח אותי על הספה "אני לא רוצה לראות אותך בוכה אף פעם." רוי אמר ונישק דמעה אחת.

למה אני בכלל בוכה אני לא אמורה לבכות בגלל אבא שלי. הנחתי את ראשי על החזה של רוי התפרקתי בכיתי כמו ילדה קטנה.

אני אפילו לא יודעת למה.

רוי נישק את ראשי "זה בסדר לבכות מלאך שלי אני יודע שזה קשה אבל אני רוצה שלא תתביישי לבכות לי על הכתף שאת צריכה אני רוצה לדעת אם קורה משהו ואת רוצה אותי לצידך אני תמיד היה פה איתך אני תמיד היה פה בשבילך."

זה חיזק אותי הייתי צריכה שרוי יגיד לי את זה "תודה" "על מה?" "שאתה פה בשבילי תמיד שאני צריכה אותך. שאתה יודע מה לומר לי שקשה לי."
"אני תמיד היה פה בשבילך מלאך שלי אני ירצח כל אחד שיעז להתקרב אלייך או להכאיב לך"
____________________

רוי

היילי הרגה את אבא שלה. אני פאקינג לא מאמין שהוא מת.

'אתה זוכר שיש לנו פגישה ב19:00' ראיתי את ההודעה שסמואל שלח לי והסתכלתי על היילי שנרדמה.

אחרי שהיא רצחה את אבא שלה היא התפרקה בבכי ואחרי זה נרדמה.

'אני זוכר תהיה פה ב18:30 יש לנו נסיעה ארוכה' אני וכריס בדרך כלל הולכים לפגישות אבל עכשיו אין לי כוח לראות את כריס.

כן דאגתי לו אבל אני עדיין כועס עליו שבכלל חשב למסור את היילי שלי לאבא שלה.

הרמתי את היילי ועליתי לחדר השינה "אתה הולך?" היילי מלמלה שבאתי ללכת "רק לפגישה קצרה אני אחזור ב22:00" הפגישה לא אמורה להיות ארוכה.

אנחנו חייבים שלום עם הרוסים הם הציעו לנו שלום בינינו ואנחנו צריכים עוד כוח של מאפיה אחרת אז היום אנחנו הולכים להסכים להצעה שלהם.

בדקתי את המצלמות של החדר של היילי.

אני יודע שיש הרבה שכיבדו את אבא של היילי הם יחפשו נקמה על מותו.

הם יודעים שהיילי רצחה את רוברט רומנו.

אני בטוח.

when will you be mineWhere stories live. Discover now