פרק 25

1.4K 101 13
                                    

(ממליצה לשמוע את השיר בקטע שאבא שלה מצלם אותה ועד סוף הפרק)

היילי

שקשוק של שלשלות הוא זה שמעיר אותי, כשאני מנסה לזוז. ברגע שהצליל ממלא את אוזניי, אני מרגישה את המתכת הקרה סביב מרפקי כפות ידיי.

אני מביטה בכפות ידיי, ישנן שלשלות סביב ידיי, ואני שוכבת על הרצפה הקרה.

אני מרימה את עיניי אני מבינה שאני בתוך כלוב, אבל הוא איתי בתוך הכלוב.

אבא שלי. אבל הוא לא מת? אני יריתי בו אני בטוחה.

המראה שלו גורם לי לצמרמורת בכל גופי, אני רוצה להתרחק ממנו אבל לא מצליחה בכלל לזוז, כאילו הזריקו לי משהו שאני לא יכולה לזוז ואפילו לא יכולה לדבר.

אני מסתכלת על היד שלי ורואה שבאמת יזרקו לי משהו.

"את לא מתכוונת להגיד כלום לאבא שלך? אולי 'אבא אני מצטערת שיריתי בך.' 'אבא אני כל כך שמחה שאתה חי.' את לא מתכוונת להגיד כלום?"

"אני שונאת אותך." קולי לא עולה על לחישה, אני לא שומעת את עצמי.

אבל זה שדיברתי גורם לי לקושי בנשימה.

אני נושמת במהירות אבל לא מרגישה שמגיע לי אוויר.

"זה מה שהזריקו לך כדאי שלא תוכלי לדבר, אם את לא רוצה למות כבר עכשיו את תדברי עוד לא עשיתי איתך מה שאני צריך."

בן זונה.

אבא התקרב אליי והתכופף לגובה שלי. "את לא יכולה להתנגד לי עכשיו היילי, אז כדי לך לעשות את מה שאני אומר לך."

הוא הלך לכיוון הדלת והכניס את החייל שחטף אותי מהבית, הוא היה עם חתכים בכל הפנים.

"אמרתי לך שאת תשלמי על מה שעשית לי זונה." הוא אמר בחייך מעוות.

"עוד לא גריי, תחכה עוד קצת." אבא אמר והוציא כמה בקבוקים של וודקה מאיזה חדר, ונתן אותם לחייל.

איפה אני? למה אבא לא מת? איזה יום היום? מה השעה? איפה רוי?

כל כך הרבה שאלות שאין לי מושג בכלום ואני גם לא יכולה לשאול כלום כי עם רק אדבר אני נחנקת.

החייל התיישב לידי ופתח את הבקבוק של הוודקה
"תשתי." הוא אמר ושם לי את הבקבוק בפה.

אין לי ברירה אלא לעשות את זה. אני שותה את הוודקה שלפני זמן כמו שבועיים שתיתי חמש שוטים של זה והייתי כמו מתה.

אלוהים זה כל כך מגעיל מתי זה נגמר?

אני כמו בובה שלא יכולה לעשות כלום.

לאחר זמן שנראה כמו נצח הבקבוק מסתיים הוא מוציא אותו מהפה שלי אני כמעט בלי אוויר כל הזמן שהבקבוק היה בפה שלי לא נשמתי לא יכולתי אז עשיתי את זה מהר.

when will you be mineWhere stories live. Discover now