פרק 42

1.2K 74 17
                                    

רוי
לפני שלוש שנים

אני כריס לא יוצאים מהבית כבר מאז שאמא נרצחה.

אבל סמואל כן. הוא לא מפסיק לצאת למועדונים. גם עכשיו הוא לא פה.

אני יוצא מהחדר למטבח ורואה שם את אמה. היא מחייכת אליי בעצב.

"אתה רוצה פסטה? הכנתי לכריס אבל הוא לא נגע בזה."
"לא תודה." אני עונה בקור, כמו בכל יום מאז שאמא נרצחה.

אנחנו שומעים יריה בחוץ ומסתכלים אחד על השני. "מה זה?" היא תמימה מידי.
"אמה!" כריס יורד במדרגות ומסתכל על אמה.
"את בסדר?"
"כן, כן אני בסדר." היא הולכת אליו ומחבקת אותו. הוא מנשק אותה בראש והיא מחייכת אליו.
"תוציא אקדח ובוא איתי." אני אומר ויוצא מהבית.

"מי ירה?" אני שואל את אחד מהחיילים שלי.
"אנחנו לא יודעים." כריס יוצא גם.
"מה זה לא יודעים! התפקיד שלכם ז-" אנחנו שומעים יריה מתוך הבית וצעקה של אמה.

"פאק! אמה!" כריס רץ בחזרה לבית. הוא קפאה שראה את אמה עם יריה בחזה ואת רוברט רומנו מעליה.

איך הוא נכנס לבית?

כריס בא לרוץ עליה אבל אני עוצר אותו. ברגע שכריס יתקרב לרוברט רומנו הוא ירה בו.

אני מסתכל על אמה, היא לא תשרוד אם היא לא נכנסת לניתוח חירום עכשיו.

רוברט מרים אותה מהרצפה, ואומר. "לא תיהיה לכם גופה."

"לא! לא אמה! תעזוב אותי! אמה! לא, לא, בבקשה לא!" כריס נלחם בי.

רוברט מכון עלינו את האקדח שלו בזמן שיוצא מהחלון השבור. יש לו מזל שאין לו אישה וילדים כי אם היה לו הייתי רוצח את כולם.

"א-א-אמה!" כריס נופל לרצפה בדמעות. "אמה! בבקשה שזה חלום! בבקשה! לא, לא! אמה!" הוא צועק למרות שאף אחד לא שומע אותו.
"איבדתי אותה. איבדתי את האהבה היחידה שלי." הוא לוחש לעצמו.

אין לי מה לעשות. אמה מתה ואף אחד לא יכול לשנות את זה.

"א-א-אמה, בבקשה ע-על תעז-תעזבי אותי! רק לא את."
___________________

הווה

אמה קולמן. כמה זמן לא שמעתי את השם הזה.

"אמה קולמן!" כריס צעק ודחף את הרופא ששאל מה איתה. "א-אדוני בבק-בבקשה א-"
"אמה קולמן?! איפה היא?! מתי היא הגיעה לפה?! תענה לי חתיכת מזדיין!"

"א-אדוני היא הג-הגיעה לפה ל-לפני חודש!" הרופא צעק בפחד.

"איפה היא!?" אני לא מתכוון לעצור אותו. אם זה היה קורה לי עם היילי וכריס היה מנסה לעצור אותי, הייתי דופק לו אגרוף בפנים.

when will you be mineWhere stories live. Discover now