when will you be mine

פרק 34

רוי

קמתי ב5:00 בבוקר היום זה האזכרה של אמא שלי אני תמיד קם מוקדם בבוקר והולך לקבר שלה לכמה שעות.

אני מנסה לקום מהמיטה בלי להעיר את היילי אבל היא ישנה על החזה שלי אני מנסה לשים כרית במקום החזה שלי אבל היילי מתעוררת.

"רוי?"
"זה אני מלאך שלי תחזרי לישון."
"לאן אתה הולך?"
"סתם לא משהו חשוב אני אחזור בעוד כמה שעות." אני לא אומר לאף אחד שאני הולך לקבר של אמא שלי כל שנה ב5:00 בבוקר אני לא רוצה שידעו.

היילי הסתכלה עליי ולא אמרה כלום לאחר כמה שניות היא הסתובבה לצד השני וחזרה לישון.

שטפתי פנים ויצאתי מהחדר הדלת של החדר של כריס הייתה פתוחה באתי לסגור אותה אבל ראיתי שכריס לא שם.

הוצאתי את הטלפון שלי ושלחתי לו הודעה
'איפה אתה?' לאחר כמה שניות הוא ענה
'זה לא עניינך רוי'

הוא בקבר אני בטוח.

לקחתי את המפתחות של הרכב שלי ויצאתי מהבית.

צדקתי כריס פה ליד הקבר של אמא.
התקרבתי אליו ואמרתי
"כמה זמן אתה פה?"
"זה לא משנה."
"זה כן, כמה שעתיים?"
"חמש."
"כריס תחזור לבית זה לא טוב להיות בבית קברות כל כך הרבה זמן."
"דיי כבר לזיין לי ת'מוח אתה פה כל שנה יותר משבע שעות!" מאיפה הוא בכלל יודע?
"אל תקלל ליד הקבר שלה!"
"זין על הפאקינג חיים שלי!" כריס צעק והלך משם.
"סליחה בשמו אמא, נראה לי שאני צריך לספר לך כמה דברים, יש לך זמן בשבילי?" היא תמיד הייתה מקשיבה לי ותמיד היה לה זמן בשבילי אני בטוח שגם עכשיו יש לה זמן.

"אז מאיפה להתחיל אמא?"
__________________________

היילי

אני מתעוררת שרוי קם בהתחלה ניסיתי לחזור לישון אבל לא יכולתי.

שקמתי ראיתי שהשעה 5:00 למה רוי צריך לקום בשעה זאת? לא היה אף אחד בבית חוץ מסמואל

אני יושבת בסלון מדליקה טלויזיה ישר נדלק על קרב איגרוף

"לא לא לא לא איכס." אני מסתירה את עיניי בידי ומעבירה ערוץ. "איך הם יכולים לראות את זה? אוי כמה דם איכס." אני ממלמלת לעצמי ושומעת קול מאחוריי

"בקלות זה מה שאנחנו אוהבים לראות." סמואל מתיישב על הספה לידי "איכ מגעילים." "למה ככה?" "זה מלא דם." "כאילו שאני לא רואה דם כל יום." שמעתי את סמואל ממלמל לעצמו. איכ זה דוחה.

"איפה רוי?" שאלתי
"לא יודע." שקרן
"אוקיי למה אתה ער?"
"לא יודע."
"נוו מה יש לך?"
"היילי דיי אני לא יודע, תעזבי אותי."
"אוקיי סליחה."
"אני מצטער אני פשוט, לא יודע."
נוווו! 'לא יודע לא יודע.' רואים שהוא עצוב.
"היי מה קרה? אני רואה שאתה עצוב."
"אני לא."

תני לו זמן הוא כבר ידבר לבד

אני חייבת להעביר את האווירה פה
"רוצה פנקייקים?" שאלתי סמואל אף פעם לא יסרב לפנקייק.
"מאיפה להזמין?"
"לא להזמין טמבל אני מכינה." אמרתי וקמתי מהספה
"רוצה?"
"כן."
יופי!

הוצאתי את כל הדברים והתחלתי להכין
"היילי אני יוצא כמה דקות לדבר בטלפון סבבה?"
"סבבה." שמעתי את הדלת נסגרת המשכתי להכין

לאחר כמה דקות שמעתי את הדלת נפתחת ואמרתי
"בוא סיימתי נראה לי יצא מו-" השתתקתי שהרגשתי משהו קר נצמד לעורף שלי, אלוהים אדירים זה אקדח
"סתמי ת'פה." זה... זה... אבא
למזלי החזקתי סכין ביד כי רציתי לחתוך תותים הסתובבתי במהירות וניסיתי לתקוע לו את הסכין בלב אבל הוא זז החזיק לי את היד בחוזקה וסובב את ידי גורם גם לי להסתובב עם גבי אליו הוא לקח לי את הסכין והצמיד לי את הסכין ליד לכמה שניות ואז זרק אותו לכיור.
"אייי תעזוב אותי." ניסיתי לצעוק אבל הוא סתם לי את הפה בידו.
הוא התחיל לנשק לי את הצוואר ניסיתי לצעוק ניסיתי לברוח ממנו אבל לא יכולתי לזוז.

"אני הלך מפה עכשיו אבל אם אני אשמע שסיפרת למישהו מה קרה פה עכשיו אני ירצח אותו ואותך הבנת אותי?" הנהנתי בפחד.

"אל תחשבי שאני לא אחזור כי אני אחזור עוד הרבה ואני מבטיח לך שתראי את המרתף לפני שאת מתה מילה שלי," הדמעות יורדות לי לבד.
אבא מנשק לי את הצוואר עוד הפעם אם הוא לא היה מחזיק אותי מזמן הייתי נופלת.

הוא מוריד את ידו אבל אני לא צועקת אני לא רוצה שסמואל יבוא ויפגע בגללי.
"אין לך מה לומר לאבא?"
אני שותקת כאילו שכחתי איך לדבר אני לא מצליחה לומר כלום.
"נראה שלא, להתראות ילדה שלי." הוא עוזב אותי ואני רצה לצד השני של הסלון אבל הוא כבר לא פה אני מנסה להחזיק בקיר בשביל לא ליפול אבל אני לא מצליחה להחזיק את עצמי. אני נופלת לרצפה ופורצת בבכי.

לאחר כמה דקות אני שומעת צעדים מחוץ לדלת אני יודעת שזה סמואל כי שמעתי את קולו מדבר עם איזה חייל מחוץ לבית.

אני רצה לחדר ונכנסת מתחת לשמיכה ממשיכה לבכות. "היילי? את ערה?" אסור לו לדעת שאת בוכה הוא יספר לרוי ורוי ילך לבדוק במצלמות מה קרה. "א...אני בסדר אני פשוט עייפה." אני מנסה להסתיר את זה שאני בוכה אבל קולי מסגיר אותי.
"היילי את בוכה?" שמעתי את סמואל מתקרב אליי וקברתי את ראשי בכרית.
"היילי תעני לי?"
"אני לא בוכה."
"אז למה את פה? ראיתי שהכנת פנקייקים את לא רוצה לאכול?"
"אני פשוט עייפה אין לי כוח לכלום אני רק רוצה לישון."
"את מבטיחה לי שהכול בסדר?"
"כן."
"אוקיי אני אתן לך לישון אז ביי."
"ביי."
אל תספרי לאף אחד ואל תראי לרוי שאת לא בסדר.

לאחר כמה דקות שמעתי את הדלת נפתחת
"מלאך שלי? את ערה?" אל תדברי הוא ישמע שאת בוכה, אני עושה את עצמי ישנה ומרגישה נשיקה קטנה במצח. אני שומעת את הדלת נסגרת.

אני קמה מהמיטה והולכת לאמבטיה ושוטפת את צווארי מהנשיקות שלו אני לא מאמינה שזה אבא שלי. אני משפשפת יותר חזק והעור שלי כבר אדום. תפסיקי! אני לא מפסיקה. תפסיקי כבר! הקול בראשי מנצח ואני מפסיקה.

אני חוזרת למיטה ומנסה להפסיק לחשוב.
בסופו של דבר אני נרדמת בדמעות.