נקודת מבט קים:
"הבאת לי את העבודה שיש להגיש להיום, כלבה?" קלואי שאלה אותי בקול מאיים וזקרה את גבותיה בשאלה, בזמן שצעדה לעברי וגרמה לי להתקל בקיר.
אל תתני לה להתנהג אלייך ככה, קים. תעמדי על שלך. קול בתוכי צרח.
"לא." עניתי בקול ברור והצלחתי להסוות את הפחד בקולי, למרות שידיי רעדו בסתר וליבי פעם במהירות משוגעת.
"אמרת לא?" קלואי הופתעה והניחה את ידיה על מותניה, בזמן ששלוש בנות נוספות, שהיו החברות שלה, הצטרפו ונעמדו לידה, ארבעתן מולי.
הנהנתי מפני שהייתי בטוחה שאם אדבר אני אגמגם, ולא הסכמתי להפגין חולשה.
לא הופתעתי כשהרגשתי את ידה סוטרת לי בחוזקה, לחיי בערה והכרחתי את עצמי לא לקחת יד ולהעביר אותה על המקום האדום.
"זונה מפגרת." אמרה קלואי וגלגלה את עיניה.
אל תתני לה לקרוא לך ככה, קים, תתאפסי על עצמך!
"עזבי אותי." דרשתי בקול חד ופילסתי את דרכי ברווח בין קלואי לנויה, אחת החברות של קלואי.
פלטתי אנחת רווחה, אבל פתאום שיערי נמשך בחוזקה וראשי הוטח אל הקיר.
גניחת כאב החליקה מבין שפתיי והרגשתי כאילו שיערות נתלשו מראשי, אחזתי בו בידי ומנעתי מהדמעות המעקצצות לברוח.
שלא תעזי לבכות.
לא מולן.
אל תתני להן את התענוג הזה.
"ככה את מתנהגת? אין בעיה." קלואי חטפה את התיק מהכתף שלי והחלה לחטט בו, וכשניסיתי לקחת אותו בחזרה שתי הכלבות שלה תפסו אותי ולא נתנו לי להשתחרר.
למה לעזאזל אף אחד לא נמצא באיזור?
"שחררו ממני, שתי כלבות." קראתי והתפתלתי בידיהן, אך הן תפסו את שתי ידיי מאחוריי גבי והחזיקו בי בכוח.
צפיתי בחוסר אונים בקלואי מעיפה לרצפה את הכריך שלי וכמה מחברות, לאחר מכן כשהחליטה שזה לא מספיק היא פתחה את הקלמר שלי ושפכה את כל תכולתו.
"מה עשיתי לך?" שאלתי בקול חנוק ובלעתי את הגוש שחסם את גרוני.
"הממ... בואי נראה..." היא מלמלה והחלה למנות את מעשיי באצבעותיה. "לפני שלושה ימים הסתכלת על החבר שלי," היא טענה וניסיתי למחות, איך יד חסמה את פי ומנעה ממני להוציא מילים ברורות. "לפני יומיים דיברת עם הקראש של נויה," הוסיפה, מתכוונת לילד שצוותתי איתו בעבודה ונאלצתי לשוחח איתו במשך שעה בשיעור כימיה. "אתמול לא הבאת לי אוכל כמו שביקשתי," היא הביטה בי והניפה את שיערה השחור. "והיום לא הכנת לי את העבודה ובגללך אני אכשל." סיימה לבסוף.
נשכתי את כף היד שהייתה על פי וגרמתי למיילי להרתע לאחור ולפלוט צרחה.
"אם אתן לא משחררות אותי, אני-"
"את מה?" קלואי נעמדה מולי ושילבה את ידיה. "תלכי להלשין לאמא?" שאלה וחיקתה קול תינוקי, "או שתלשיני לאח שלך המטומטם הזה?"
"תקראי לו מטומטם ואני אתלוש לך את השיער." איימתי וניסיתי לבעוט בבנות שעדיין אחזו בי.
קלואי צחקה בקול. "נראה אותך, זונה מחורבנת." היא סטרה לי פעם נוספת ודמעות החלו לעקצץ את עיני ואיימו לזלוג.
שלא פאקינג תעזי להזיל דמעה אחת מסכנה.
YOU ARE READING
יותר מידידים
Romanceספר המשך בסדרת "סיכוי לאהבה", והספר הראשון בסדרת הדור הבא סיפורם המסחרר של קים (הבת של אוליביה ומייקל) ודניאל (הבן של סטייסי וג'ייסון)🤍😍 ניתן לקרוא כספר יחיד אבל יהיו דברים שהוזכרו בספרים הקודמים ("עוד סיכוי לאהבה" וההמשך שלו, "כשאהבה מסתבכת") ולכ...
