ברית של שתיקה

פרק 1

הבר היה מלא בעשן ובקולות שיחה רמים , מוזיקת בלוז חרישית ברקע .
עמדתי מאחורי הדלפק , מגישה משקאות ללקוחות הקבועים בעודי נעה בקצב אוטומטי , מתרכזת במטלות שוטפות כדי להסיח את דעתי מהדאגות היומיומיות.
החשבונות נערמו על שולחן המטבח הקטן בדירה הדחוקה שלי ובכל לילה אני חוזרת מותשת רק כדי לגלות שהסכומים אינם מתכנסים , לא משנה כמה שעות עבדתי .
הבר היה המקום האחרון שרציתי להיות בו , אבל זה היה מה שהצליח להחזיק אותי מעל המים .

בשעות האחרונות של המשמרת , כשכבר התחלתי לחלום על מיטתי הרכה , נכנסה קבוצה של גברים רעשניים .
חליפותיהם היוקרתיות והשעונים המנצנצים על פרק כף ידם העידו שהם אינם שייכים למקום כזה , אבל ניכר שהם נהנים להיות פה דווקא בגלל ניגוד זה .
המשכתי בעבודתי , מנסה לא להסתכל עליהם יותר מדי , עד שאחד מהם קורא לי בגסות .
אני ניגשת אליהם , מנסה לשמור על חיוך מקצועי . אבל מהר מאוד מבינה שלא מדובר בהזמנה תמימה .
• הם היו שתויים לגמרי , חסרי עכבות ודבריהם הלכו והפכו גסים יותר .

"עוד משהו ?" האיפוק שלי אוזל "כן , תביאי גם לעצמך איזו כוס קטנה , שתי איתנו . על חשבוני" הוא צוחק "אתה חושב שאני לא מסוגלת לקנות לעצמי שתייה ?" אני מגיבה בכל הרוגע שהצלחתי לספק .
"מה פתאום , אבל את יודעת . השולחן על חשבוני" הוא מניח את ידו סביבי ואני נעה ממנו אך הוא תופס חזק .
"אני לא שותה בעבודה . כמובן שלא עם לקוחות"
"הבוס שלך לא יכעס , אני אדאג לזה . הוא מפחד ממני קצת" הוא לוחש באוזני מפיץ גועל של רעל בגופי .
אני מתבוננת סביב השולחן ועיני נתפסות על אותו בחור . יושב הרחק מכולם . סורק אותי ושקט במיוחד בניגוד לחבריו השיכורים .
"אז מה את אומרת מלאך ?" הבחור המציק נצמד אליי אפילו יותר ואני מתעוררת חזרה אל המציאות .
"חוץ מזה אני משלם הרבה יותר טוב מהזקן הקמצן הזה" הוא צוחק וריח חריף מתנגש באפי .
מבלי לשלוט במעשי אני דוחפת אותו ממני והוא מתנגש בכיסא שלצידו .
בצעדים כועסים אני ניגשת אל בעל הבר , אדם , שהיה עסוק בספירת מזומנים ולחשתי לו באוזן "הם עוברים את הגבול אדם" מצפה לתמיכה . אדם מביט בקבוצת השיכורים ואז עליי במבט נוקשה . "תתמודדי , הם לקוחות טובים" ההלם ניכר על פניי אך הנהנתי וחזרתי אל עבודתי בחוסר רצון .

אני מנסה להמשיך בשלי אבל הרעשים שהם יוצרים מוציאים אותי מדעתי .
אני עוקפת את הדלפק מתקרבת אליהם בכעס .
"אתם מפריעים לאנשים פה" כעסי ניכר בקולי והם צוחקים "זהו בר שכונתי יפיפייה . זכותנו ליהנות ." בחור בעל עגיל בגבה מתחכם ואני נאנחת "מבקשת להנמיך קולות" חזרתי על עצמי .
"יפהפייה , עזבי אותך שטויות שבי איתנו , שתי משהו תרגעי . את לחוצה מדי" אחד אחר מחייך וכולם צוחקים "אני יכול לעזור לך לפרוק לחצים" הוא קורץ והדם עולה לי לראש .
"אני נשבעת לך שאם עוד פעם אחת תרמוז משהו מיני כלפי , אדחוף לך תבקבוק המזויין לתחת . הבנת ?" קולי חזק יותר ממה שתכננתי ובכך משכתי תשומת לב מכל פינה בבר. אדם ממהר למשוך אותי משם בכעס , מתנצל בפניהם במהרה.