ברית של שתיקה

פרק 31

ליאם -

הנחתי את ידי על גבה התחתון של אמילי , מוביל אותה אל היציאה מהמסעדה .
פתיתי שלג קלים נפלו סביבנו , צובעים את המקום בגוון חורפי .
היא משחררת אנחה , צוחקת קלות .
"כבר אפשר להוריד את היד, קרחון ," היא אמרה, בקולה נימה מבודחת. התמהמהתי , מבטי מסרב להרפות ממנה. שחררתי צחוק שקט, ואז לחשתי , "אולי כדאי שאשאיר אותה שם, למקרה שוונסה תסתכל." אמילי גלגלה עיניים וצחקה בקול, "כמה נוח." אני מביט בה , מרגיש חמימות נעימה מתווצרת בתוך הקור שבתוכי . אני לא יכול להסביר זאת , אבל משהו בצחוק שלה , במגע שלה - גורם לי להרגיש דברים שמעולם לא הרגשתי ולא חשבתי שארגיש .

המונית עצרה מולנו , נכנסנו פנימה , מתיישבים זה לצד זה במושב האחורי . הדממה במונית נקטעת על ידי צחוקה של אמילי , שפורצת בצחוק מתגלגל . הבטתי בה , מנסה להבין מה כל כך מדבר אותה . ״מה יש לך ? שתית כוס אחת יותר מדי ?״ צחקקתי והיא מביטה בי בחיוך מרוח , ״פשוט נזכרתי בפרצוף של הכלבה הזאת״ היא מצחקקת לעצמה שוב וחיוכי גדל . ״את באמת הפתעת את הכלבה הזאת״ צחקקתי , גורם לה לפעור את עיניה . ״האם שמעתי נכון ? קראת לכלבה - כלבה״ היא מוחא כפיים בהגזמה . ״יש לה מזל שאני מכבד את אבא שלה , אחרת הייתי מזכיר לה עם מי היא מתעסקת״ הסברתי בחוסר סבלנות ואמילי מחייכת חיוך צדדי , מסיטה את מבטה אל החלון . ״כל כך אבירי מצידך מר קרחון״ היא אומרת לבסוף ואני נאנח , מסיט את מבטי אל החלון השני , משחרר חיוך קל .

השלג התגבר , שלפתי את הארנק ושילמתי לנהג , שנינו מיהרנו לרוץ אל הבית . פתיתי שלג רבים מכסים את מעילנו , מטשטשים את העולם במעטפת לבנה . ״תפתח מהר , אני מתה מקור״ אמילי צוחקת , מתחככת בזרועי בזמן שאני מתעסק עם המפתח , שיניה נוקשות מעט מהקור .
״רגע,״ השבתי , מחייך ומנסה להישאר רגוע , למרות ידיה הלפפות בזרועי שגורמות לשרירי להתמתח בהיסח הדעת . אני מתאמץ לשמור על פני אדישות , למרות שהדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה למשוך אותה אליי , ולעולם לא לעזוב .

נכנסנו לבית , אמילי הניחה את ידיה על גופה , מנערת את הפתיתים הקפואים משערה וצוחקת , ״ברוך הבא לעידן הקרח״ היא זרקה מבט דרמטי לעברי , מבט שמדליק בי את כל הכפתורים . התבוננתי בה לרגע ארוך , היא אפילו לא יודעת כמה מטופשת ולוהטת היא נראית , חייכתי לעצמי , ״אני אזרוק כמה קרשים לאח . שלא תקפאי לנו פה״ היא הנהנה , אני שם לב למבטה העוקב אחר כל תנועה שלי , מרגיש את החום שלה , למרות שעמדה בצד השני של החדר .

״בסוף אני אחשוב שאת מתאהבת״ אני זורק לעברה , מצית חיוך מתגרה בעיני , ״אל תחמיא לעצמך, קרחון״ היא מחייכת , מחזירה לי אותו מבט מתגרה , ״אני סתם מתעניינת לראות איך קרחון עושה אש״ היא צחקקה מהבדיחה של עצמה ואני גלגלתי עיניים . ״ציפיתי ממך למשהו יותר שנון״ הודיתי והיא נאנחת ״אוי אתה לא מבין כלום , זה היה טוב״ היא מגלגלת מעט את עיניה , ״פשוט תוודא שהדבר הזה יעבוד לפני שאהפוך לג׳ק מהטיטניק״ . ״חס וחלילה״ השבתי , הבעה דרמטית על פני , גורם לה לצחקק ״רגע , ראית טיטאניק?״ הסתובבתי אליה , עדיין כורע לצד האח , מרים את מבטי אליה בתנועה מהירה ומלאת חיוך מתגרה .
״במבי , אני בכל זאת חיי ביקום הזה״ אמרתי , והיא פרצה בצחוק , כאילו לא האמינה שאני מסוגל בכלל להתעניין בסרט שכזה . ״תכף תגיד לי שגם בכית כשג׳ק מת״ היא הוסיפה משלבת את ידיה , גורמת לי לנשוף קלות , קמתי על רגלי בגיחוך . ״אל תגזימי , במבי , אני בכל זאת קרחון״ קרצתי אליה , תורם לאווירה הנינוחה בנינו .