ברית של שתיקה

פרק 12

אני מציצה בשעון, מבחינה שהשעה הולכת ונעשית מאוחרת והתקווה שהייתה לי לשבת שקטה ונטולת ליאם  מתפוגגת .
אני ממשיכה למזוג לעצמי מהיין והשיחות נמשכות .
מדי פעם אני מביטה בליאם , בתשוקה ובנוסח שלו כשמדובר בעבודה, הוא בהחלט יודע להתנסח .
הם יוצרים שרטוטים עבור הפרויקט החדש שלהם של בית החולים ואני מביטה באצבעותיו של ליאם מציירות במקצועיות את כל הפרטים .

כשאנחנו נפרדים מאוליבר השעה קצת אחריי אחת עשרה בלילה . ליאם מניח שוב את ידו סביבי כשהוא לוחץ את ידו של אוליבר .
"היה נעים מאוד להכיר אותך אמילי" אוליבר נפרד איתנו והדלת נסגרת .
"הוא הלך , אתה יכול להוריד את היד" מיהרתי לזוז ממנו חזרה לשטח הפרטי שלי והוא מצחקק מהמהירות משינוי האווירה שלי .
פיהקתי בעייפות , "נראה שהוא האמין" לחשתי בחצי חיוך והוא מהנהן.

חזרנו למטבח ואני מתחילה לאסוף את הכלים שהשארנו . ליאם מביט בי בעיניים תוהות "מה את עושה במבי ?" "מנקה" השבתי את המובן מאליו "עכשיו את גם מנקה את הבית שלי , למה מגיע לי כל הטוב הזה" אני צוחקת "הייתי עושה את זה" הוא מסביר כשאני מכניסה את הכלים למדיח "אני יודעת," לחשתי ממשיכה בשלי .
ליאם ניגש לעזור ויחד אנחנו מתקתקים את המטבח המהירות .
גשם מתחיל לטפטף שוב ואני מביטה על טפטופים נוחתים על החלון הגדול תוהה לעצמי מתי יגיע תורו של השלג .

כשאנחנו מסיימים ליאם מתיישב על כיסא הבר ולוגם מכוס המים שמזג עבורו .
"בואי אסיע אותך הביתה" "מה פתאום , שתית המון . אני עוד אחייה קצת . תודה" מיהרתי לשלול והוא נוחר בבוז "אני לא שיכור , חוץ מזה אני תמיד נוהג טוב. בכל מצב" מסביר כהרגלו מנסה להיות מושלם . "תודה לך , אבל לא תודה . חיי חשובים לי ולא אקח סיכון איתך" עמדתי על שלי "אקח מונית" אני מציעה והוא שולל מייד. "אין בזה שום בעיה" נאנחתי "את לא נוסעת בגשם הזה במונית מזויינת" הוא כועס מעט "אה , ולנסוע איתך אחרי בקבוק ויסקי , זה ממש בטיחותי" החזרתי "אמרתי שלא" הוא חוזר בקול פוקד ואני נאנחת מסתכלת שוב על החלון , הגשם מתחזק ואני ממש יכולה להריח אותו דרך החלונות .

"תישארי פה הלילה" הוא פוקד ואני צוחקת "תירגע , אני לא עד כדי כך שיכורה כדי להיכנס למיטה שלך" "מחשבה יפה במבי , אבל תעצרי את הראש הכחול שלך . אני יודע שאת רוצה אותי . אבל אל תמהרי" הוא עוקץ ואני ממהרת לעשות מבט נגעל .
"לא הצעתי לך את המיטה שלי , אני אוהב לישון לבד" הוא מסביר ואני מהנהנת "מה כבודו מוכן לקחת את הספה ?" צחקקתי "היית מתה , יש לי חדר אורחים . תתרסקי שם עד הבוקר . בבוקר אסיע אותך לאן שאת צריכה" הוא מציע ואני שוקלת לרגע את הרעיון .

ידעתי שהוא לא יתן לי לנסוע במונית , ולתת לו לנהוג במצבו אני מסרבת . "בסדר" מלמלתי בוויתור וחיוך קל עולה על שפתיו .
"אבל אם רק תתקרב לחדר שלי אהרוג אותך" אני מאיימת "במחשבה שנייה אולי עדיף שתסתלקי , אני דיי מפחד שתדקרי אותי למוות בשנתי" הוא מתלוצץ ואני זורקת עליו תפוח מסלסלת הפירות , הוא תופס אותו ומביט בי נדהם "זרקת עליי תפוח הרגע ?" אני מהנהנת בחיוך מרומז "זו הייתה בדיקת שכרות" הסברתי "אני מבין שעברתי" "אוליי" הוא מחייך מעט ומניח את התפוח חזרה למקומו .