כשאני מגיעה לדירה אני מבחינה בשקית מונחת על סף הדלת . השקית נושאת פתק עם כיתוב ברור :"אמילי" .
אני נאנחת בעייפות , פותחת את הדלת ונכנסת פנימה .
זרקתי את התיק על הספה בחוסר סבלנות , מבינה שזאת השקית המדוברת של ליאם .
פתחתי אותה , מוציאה מתוכה שמלה ורודה מרשימה , מסוג שלא הייתי בוחרת בעצמי .
הדם עולה לראשי , מתחיל לבעבע בתוכי "באמת ליאם ?" מלמלתי לעצמי בכעס "הוא שוב מכתיב לי מה ללבוש" זרקתי את השמלה על הספה בזעם , לא להאמין . האיש הזה פשוט שולט בחיי .
אני מתארגנת במהרה , לובשת את השמלה ונעמדת מול המראה . הבד הרך עוטף את גופי ומחמיא לקימורי , אני נועלת עקב לבן . הצבע הוורוד העדין של השמלה מדגיש את עיני החומות . אבל אני לא מצליחה שלא להרגיש שאני לבושה בתחפושת .
זאת פשוט לא אני .
סידרתי את שיערי החום , מותחת אותו קצת בקוקו נמוך מעוצב . ומוסיפה מעט איפור עדין שיחמיא ללוק ואת תכשיטי הזהב בקבועים שלי .
בעודי מהרהרת על איך הגעתי למצב שבו גבר זר בוחר את בגדיי , הטלפון מצפצף .
אני מרימה אותו בזריזות מהשולחן "אני למטה . תצאי" ההודעה של ליאם קרה ועניינית כרגיל .
תפסתי את התיק והמעיל ומיהרתי לצאת . עדיין כועסת על עצמי שנפלתי אל תוך כל זה.
התקרבתי אל המכונית , מבחינה בליאם יושב במושב הנהג , מבטו מרוכז לחלוטין קדימה , כמעט מתעלם מנוכחותי .
פתחתי את הדלת והתיישבתי לצדו , דממה מתוחה מרחפת באוויר ואני לא מצליחה שלא לחשוב לעצמי למה הוא מתנהג שונה כל כך פתאום . כאילו ולא היה לנו ערב נחמד יחד .
ליאם לא אומר דבר .
הידיים שלו אוחזות בהגה בחוזקה , והפנים שלו קפואות . האווירה המוזרה עוקפת אותי ואני מצפה שיגיד משהו , שיפר את השקט הבלתי נסבל , אך הוא רק מתחיל לנסוע בשקט .
אני מרגישה שעליי לומר משהו , אולי לשבור את הקרח , ובורחת לפתוח בנימה קלילה "אז... מה המפגש הזה בכלל ? לא ממש הבנתי מה העניין" אני לא בטוחה מה אני מנסה לומר , אולי פשוט לבדוק את השטח .
ליאם מביט בי במבט קצר ורק מהנהן קלות , בלי לתת תשובה ברורה .
"פשוט פגישה עסקית , את תביני כשנגיע" הטון שלו חצי אדיש חצי מתוח , כאילו הוא מנסה לשמור על מרחק .
"אני לא מבינה מה אני קשורה לעבודה שלך" הוא שותק לרגע , ואז נאנח "אולי תזכרי למה את פה" המילים שלו חדות וחסרות רגש .
אני נרתעת מעט , מתחרטת בכלל שדיברתי .
משהו בו מרוחק , מנותק , שונה לחלוטין מהפעם האחרונה שדיברנו .
אני מרכינה את ראשי אל בד השמלה , אני לא מצליחה לעצור את עצמי "למה דווקא שמלה ורודה" "זה מה שהמוכרת בחרה , לא התעמקתי" קולו אדיש , ממלא את חזי בתסכול . "ורוד אבל ? זה ממש לא הצבע שלי" אני פולטת בזעם וידי מתהדקת על התיק הקטן .
אני כבר לא מבינה כלום , כאילו וחזרנו שוב להתחלה .
"פעם הבאה שאתה קונה לי משהו , אולי תתייעץ איתי לפחות" נאנחתי מרגישה לא בנוח בלבושי .
YOU ARE READING
ברית של שתיקה
Romanceכשהיא נאלצת להתמודד עם ההחלטות הקשות של העבר ועם ההווה הלא צפוי , אמילי מוצאת את עצמה בתוך משחק מסוכן של רגשות וכוח . כשהיא מסכימה לחוזה הלא שגרתי של ליאם , היא חושבת שזו רק עוד עבודה . אבל ככל שהיא מעמיקה בקשר עם איש העסקים העשיר והמסתורי , היא מ...
