ברית של שתיקה

פרק 27 - החתונה

ליאם -

״גבירותי ורבותי , קבלו במחיאות כפיים את הכלה״ שיר עדין מנגן על אוזני .
אמילי מזיזה את מבטה אל הכניסה , ואני , כמעט מתוך אינסטינקט, עוקב אחריה .
מבטי מתמקד באחותי הקטנה , ורוניקה , מתקדמת בהתרגשות שהורינו לצידה , מחזיקים בידה .
גל של גאווה שוטף אותי .
ורוניקה נראית יפהפייה , קורנת בשמלת כלה שלה , וכל פרט בה מקרין אצילות ועדינות .
אני מביט בה לרגע ארוך , מרגיש את ליבי מתמלא אהבה לאחותי .

כשאני מחזיר את מבטי אל אמילי , היא עדיין מביטה בורוניקה במבט מלא הערכה וניצוץ בעיניים , כאילו היא משתתפת ברגע ההתרגשות הזה , כמו חלק בלתי נפרד מהמשפחה .
הכרחתי אותה להיות מלווה , באותו יום בקפה כשעניתי בשמה להצעתה של ורוניקה . ידעתי שלא תסרב - לא השארתי לה ברירה .
אך מעולם לא חשבתי שהן יתחברו ככה .
אני לא יכול שלא לשים לב כמה שהיא יפה , השיער הגלי שלה עוטף את פניה , והשמלה הירוקה הייתה הדבר הכי מגרה שראיתי מימיי .
מהרגע שעיני נחתו עליה הערב , התאפקתי שלא לקרוע את השמלה מגופה .
אני נמשך אליה באופן בלתי נשלט , ואפילו בזמן שאחותי צועדת אל החופה , אני מתקשה להסיר את עיני ממנה .

אני שוב מביט באחותי המתקדמת לעבר בחופה , וליבי פועם בהתרגשות כפולה - גאווה אל אחותי , והמשיכה שהולכת וגוברת כלפי אמילי .

ורוניקה ממשיכה להתקדם לאורך השביל , מלווה במבטי אהבה של המשפחה ושל כל הקהל שסביבה .
כשהיא מגיעה אל החופה , ההורים משחררים את ידיה וחוזרים למקומם בכיסאות הראשונים .
ורוניקה מתקרבת אל ארי , מחייכת אליו חיוך קטן ונבוך .
אני שוב מציץ באמילי , תשומת ליבה מופנית כולה לזוג המאושר .
בעיניים נוצצות ובחיוך עדין , היא נראית מרותקת , נשאבת אל תוך הקסם של האהבה המקיפה אותם .
לא האמנתי באהבה , אהבה זה רק הורמון שהגוף שלנו מפריש לתקופה מסוימת - אחרי זה הכל נגמר . ונשאר רק ריבים מטופשים של זוגות נשואים ממורמרים .
מעולם לא השתוקקתי לזה , לא רציתי בזה .
אפילו כשיצאתי עם וונסה , לא הרגשתי את האהבה שכולם מדברים עליה , זה היה ברור שהיחסים שלנו היו לטובת המשפחה .
אבל כשאני מביט באמילי , לרגע אחד בלבד .
אני מדמיין אותה , אולי בעולם מקביל , אולי במקום אחר , מחזיקים ידיים מול טקס הנישואים.